"והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פרים בני בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם יהיו" (במדבר כט,יג). '"ומנחתם ונסכיהם לפרים" - פרי החג ע' הם כנגד ע' אומות עו"ג, שמתמעטים והולכים סימן כליה להם, ובימי המקדש היו מגינין עליהם מן היסורין. "ולכבשים" - כנגד ישראל שנקראו (ירמיהו נ) "שה פזורה", והם קבועים; ומנינם תשעים ושמונה לכלות מהם תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה' וכו' (רש"י; פס' יח). מדוע דווקא בקרבנות הכבשים של סוכות נרמז לכלות צ"ח קללות של משנה תורה ולא בחג אחר? בפשטות זה צריך להאמר בשל מה שמתגלה אצל הגוים, כמו שהביא רש"י קודם שהפרים מתמעטים כמו שאומות העולם מתמעטים; לכן עכשיו ראוי להדגיש שבנ"י אינם מתמעטים, שלא כגוים, ולכן דווקא כאן התגלה כנגד צ"ח קללות, שלא יתגלה בנו הקללות שמביאות עלינו כילוי חלקי. (דברי רש"י על הכבשים מקורו במדרש אגדה שם נאמר [בשונה מהגמ' שאמרה שהקרבנות פרים זה כדי לכפר לגוים (סוכה נה,ב), ולכן רש”י הביא שזה מכפר על הגוים כיון שכך מובא בגמ'] שקרבנות הפרים מתמעטים כדי לבטא כילוי האומות המזיקות לנו: 'שלשה עשר פרים – אתה מוצא ששבעים פרים היו מקריבים ביום חג הסוכות, ביום ראשון י״ג, ובשני י״ב, ובשלישי י״א, וברביעי י׳, ובחמישי ט׳, ובששי ח׳, ובשביעי ז׳, נמצאו הכל שבעים, והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים' [מדרש אגדה (בובר), על פס' יג]. לפי זה יותר מובן מדוע נאמר עכשיו על ישראל שלא מתמעטים, שזה כהמשך למקודם, שהגוים המזיקים לנו כלים ומתמעטים ובכך אנו ניצלים). עוד אפשר שזה מתגלה דווקא בסוכות כיון שבקללות נאמר מה השורש לכל ההתדרדרות עד שנפלו בעונשים הקשים, שכל זה הוא מטעם: “תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (במדבר כח,מז). ממילא שורש התיקון לכל זה הוא בשמחה במצוות, לכן זה מתגלה בחג הסוכות בו נאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז,יד). 'שצונו לשמוח ברגלים והוא אמרו יתעלה "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד). והיא המצוה השלישית מן השלוש מצוות הנוהגות ברגל. והעניין הראשון הרמוז אליו בציווי הזה הוא שיקריב קורבן שלמים … וכולל באומרו "ושמחת בחגך" מה שאמרו גם כן שמח בכל מיני שמחה, ומזה: לאכול בשר בימים טובים, ולשתות יין, וללבוש בגדים חדשים, ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ונשים, ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה, זה כולו נכנס תחת אמרו "ושמחת בחגך". ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה … ולשון התורה הוא שנכלול בשמחה זו החלשים והעניים והגרים, אמר יתעלה "והלוי והגר והיתום והאלמנה" (דברים טז, יא; שם, יד)' (רמב"ם; מצוות עשה נד). לכן כיון שיש בסוכות גילוי גדול של שמחה במצוה, אז בו יש את השורש לתיקון עניין אי השמחה במצוות, וממילא יתבטל כל ההתדרדרות עד קבלת כל הקללות; לכן דווקא בסוכות מתגלה בקרבנות כילוי צ"ח הקללות. עוד אפשר שבסיום הקללות נאמר: "אלה דברי הברית א‍שר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים כח,סט). '"לכרות את בני ישראל" – שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה. "מלבד הברית" – קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני' (רש"י). ממילא הקללות שבערבות מואב נאמרו בנוסף לקללות שנאמרו בתו"כ שזה נאמר בסיני; יוצא שיש שני גילויים בקללות לקבלת התורה, יש בסיני בקבלת התורה, ויש בערבות מואב שזה לקראת הכניסה לארץ (שהוא תוספת השלמה). שבסיני זה הבאת התורה אלינו, לחיבורה אלינו, ואילו בערבות מואב זה לקראת הכניסה לארץ שבה עיקר קיום התורה (ספרי עקב, מג) ולכן גם בה יש לעשות ברית קללות על קיום התורה לקראת התחלת ביצוע קיום התורה בשלמות (שזה התוספת, לאחר שקיבלנו את התורה בסיני והתחברנו אליה, עכשיו נכנסים לארץ ומקיימים אותה כאמיתיותה ושלמותה). לכן בפסח שזה יציאת מצרים וקבלת התורה (שהוא חלק מיציאת מצרים, שהוא הלשון הרביעית ביציאת מצרים – "ולקחתי"; אמנם יש גם לשון חמישית של "והבאתי" לא"י, אבל היא כבר כבפני עצמה [ראה בעמקות ב'תורת השבת והמועד' מאמר 'הכוס החמישית', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א]) בה מתגלה כנגד הקללות שבחורב, ואילו בסוכות שזה קשור לכניסה לארץ (ראה 'לזמן הזה' תשרי, 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א) בה מתגלה כנגד הקללות שבמשנה תורה, שהוא קשור לכניסה לארץ. לפי זה מובן שבפסח מקריבים שבעה כבשים בכל יום ("והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" [במדבר כח,יט]), שכך במשך שבעת הימים יוצא שמקריבים מ"ט כבשים, שזה כנגד מ"ט קללות שבתו"כ, שזה כנגד יציאת מצרים וקבלת התורה ולכן מתגלה בפסח. (לכן מובן 'תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה' וכו' [מגילה לא,ב]. שבעצרת [שקשור לפסח] מתגלה קללות שבתו"כ [שנאמרו בחורב], ובר"ה שסמוך לסוכות מתגלה קללות שבמשנה תורה [שנאמרו לקראת הכניסה לארץ], כדי לכלותם).