[א] ותחילה נביא תירוץ יקר ששמעתי מיהודי יקר בתוספת נופך, כדרכם של תלמידי בית הלל שהיו מציינים לדעת בית שמאי תחילה, שאומרים לאדם אם אתה לא רוצה להיות צדיק, לפחות אל תהיה רשע, שזה שאינך חפץ להיות צדיק לא מחייב אותך להיות רשע, וכך אדם שקשה לו במצוות מסוימות לא יכול לומר שאין טעם או לא כדאי לו לקיים את השאר ח"ו, שיש הבדל גדול בין הרשע לבינוני והתיקון שכל אחד מהם יצטרך לעבור. וכך לדוגמא מחלל שבת בפרהסיה אינו יכול לטעון שבגלל שדינו כגוי לכל דבר אז אין כל טעם שיקיים את כל שאר המצוות, כדאיתא בגמרא: "'חָטָא יִשְׂרָאֵל [וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם] (ישעיהו ז, יא), אמר רבי אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד.), שהרי יש רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים באדם, וכשם שלא ימצא חטוף ששוביו כרתו לו אחד מאיברי גופו שיאמר להם בתגובה שאם כך הם יכולים לכרות גם את כל שאר איבריו, כך גם בנידון דידן לא יכול לומר אותו אחד או הכל או כלום אלא יעשה כל מה שביכולתו וישתדל להיות במגמה מתמדת של התחזקות והתעלות רוחנית, מאחר ואם עשירי העולם אינם מסתפקים בכל ההון והממון הרב שיש שלהם אלא עושים מאמצים כבירים כדי להגדיל את חשבון הבנק שלהם ככל שרק ניתן אע"פ שהם יודעים שהם לא יזדקקו אפילו לאחוז מכל זה, כל שכן שעובדי ד' לא צריכים להסתפק בתורה, יראת שמים, אהבת ד', אמונה, דבקות, השתוקקות, קרבת אלוקים ורמת הקדושה שיש להם אלא לשאוף כל הזמן להתחזק ולהתעלות עוד ועוד ולתקן את מידותיהם עד כמה שאפשר, כי אלו הקנינים האמיתיים שילוו את האדם לנצח נצחים בעולמות העליונים ויקבעו אם ואיזה עוה"ב יהיה לו, בזמן שאת כל הכסף והזהב הוא משאיר בעוה"ז.

וחשבתי בעה"י לתרץ בכמה אופנים נוספים:

[ב] שלא יעלה האדם על דעתו לומר, שהרי צידקות האדם נקבעת לפי רוב מעשיו ולכן אדאג שרוב מעשיי יהיו תורה ומצוות כשהחטאים והתאוות האסורות יהיו רק המיעוט, קמ"ל שאין כל היתר לאורח חיים מופקר שכזה, היינו תהי צדיק ואל תהי רשע אפילו רק בחלק מזערי מהזמן, כדברי עקביא בן מהללאל במשנה: "מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם" (עדיות ה, ו), כדאיתא במשנה: "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת" (אבות ב, א), וכמובא בגמרא בחולין, שאדם המוחזק כמשומד לעבירה מסוימת או אינו מקיים מצוה מסוימת נחשב למשומד לכל התורה, ולפי דעות מסוימות אינו תחת הגדרה של יהודי, או שהוא בגדר יהודי שמשומד לדבר אחד ומקבלים ממנו קרבן נדבה.