חגי תשרי מתחילים בר"ה, ב-א' (ו-ב') תשרי, ואח"כ יוה"כ ב-י' תשרי, ואח"כ סוכות שמתחיל ב-ט"ו תשרי ומסתיים בשמיני עצרת ב-כ”ב תשרי. בחז"ל מובא שר"ה הוא יום בריאת האדם (לשיטת ר”א [ר”ה י,ב]), לכן ראוי לדון בו את העולם; ובפרט מובא שבו ביום נידון ויצא בחסד בדין, ולכן נקבע כיום דין לדורות ('אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס; אימתי? "בחדש השביעי באחד לחדש"' [ויק"ר כט,א]). ביוה"כ יש שתי סיבות שהתגלו ביום זה שלכן הוא קשור לכפרה ולכן ראוי לדון בו כסיום ימי הדין; סיבה אחת זה שבו ביום קיבלנו את הלוחות השניים, שירדו ביוה"כ מסיני ע"י משה (' … יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב]. ' ... ובוקר יום כפור ירד שהוא עשרה בתשרי, ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו; ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי' וכו' [רש"י]), וסיבה שניה זה שבו ביום נימול אברהם (' ... אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים. מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"' [פרקי דר"א, כט]). ממילא כיון ששורש הימים האלו קשורים לנעשה בימים עברו, אז נראה שלכן גם התאריכים מרמזים על הנעשה בעבר. בתחילת הדורות היה התגלות של עשרה דורות בשלבי העולם: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם' (אבות ה,ב). תחילת העולם החלה באדם הראשון ולכן אז העולם נידון וזהו ב-א' תשרי כנגד אדם שהחל את העולם כדור הראשון. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מעמיד שאמנם ר"ה הוא יום דין לכל באי עולם, אבל הדין ביוה"כ זה רק לישראל (כיון ששתי הסיבות של שורש יוה"כ לא שייכים באומות; ראה 'מועדי ישראל' – 'ר"ה יום הדין האוניברסלי'). בדור העשירי היה את נח שהוא היה צדיק בדורו ואצלו העולם נידון, והעולם נחרב; לכן יש ביום העשירי – ביוה"כ גילוי של דין, אבל ביחס לכלל האנשים זה מתגלה לרעה – שנידונו לחורבן, לכן הגוים לא נידונים בו אלא דווקא ישראל שאנו צדיקים ולכן כעין נח הצדיק שניצל מהמבול. ויותר מזה, לאחר המבול ה' אמר שלא ישחית יותר את העולם כי יצר האדם רע: "לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (בראשית ח,כא), וקשה שהרי זהו גם הטעם שבגללו ה' הביא את המבול ("וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום" וגו' [בראשית ו,ה])? והסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "נח") [ע"פ הקבלה] שההבדל הוא בשל שבתיבת נח היה כעין מעמד קבלת מתן תורה, של שבע מצוות בני נח, ולכן זה השוני בגילוי הקדושה בעולם (ראה שם). ממילא ביוה"כ שקיבלנו את התורה שירדה מסיני כהמשך למעמד קבלת התורה, יש בזה גילוי של אי הבאת חורבן אף כשחוטאים, ולכן לבנ"י שקיבלנו את התורה יש ביוה"כ גילוי של כפרה לחטא בשל קבלת הלוחות השניים. יש יומיים ר"ה (אמנם מהתורה זה יום אחד, אבל בפועל יש אצלנו יומיים; וגם דינם מיוחד יותר משני י"ט של גלויות, כיון שבר"ה 'דתרווייהו חשיבי כחדא קדושתא' [טור או"ח תר]) כעין רמז שבר"ה יש התגלות כפולה, שזהו שבו מתחיל עשרה דורות מאדם עד נח, וכן מנח עד אברהם. אמנם עשרה דורות מנח עד אברהם זה לא כולל את נח, אלא הראשון בעשרה דורות זה שם בן נח. בזמן האבות היה בית מדרש של שם ועבר, כך שהיה גילוי של תורה לעולם ע"י שם בן נח, ושם עצמו היה בתיבה במבול, ולכן כנגדו מתגלה ביום הראשון דין לכל העולם, כיון שהעולם נידון (במבול) ובגילוי של שם היה מתגלה חיבור לתורה ולכן לא היה בא המבול (וכן נח לא התפלל על דורו ולכן נחשב המבול על שמו, ואילו שם שפתח ישיבה זה מראה שהיה מתייחס גם לכל העולם, ולכן הוא כנראה כן היה מתפלל וכך היה יכול לבטל את המבול). וכן אברהם קיבל שכר כולם – 'עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כולם, לפיכך ניצולו כולם בזכותו' (ברטנורא; אבות שם), כך שבעשרה הזה יש גילוי של הצלה ולכן לא מתחשבים בכך שהעולם נחרב במבול, ולכן דנים אז את כל העולם. ובדור העשירי היה את אברהם שניצלו בזכותו, ולכן ראוי ביוה"כ ב-י' תשרי לדון ולהוציא בדין לזכות; אלא שאברהם ניבחר להקים את בנ"י, להתייחד לעצמו משאר האומות בשל צדקותו, ולכן את גילוי הדין לזכות ביוה"כ ראוי לגלות דווקא לבנ"י. לכן ביוה"כ מתגלה שנימול אברהם שבכך התייחד להקמת בנ"י, עם של צדיקים עבדי ה', בהיותו נבחר ע"י ה' ולכן מתגלה בו הצדקות הגדולה, והוא המקים את העם הנבחר, ולכן בזכות זה מתגלה מברית המילה שעשה גילוי של זכות לבנ"י ביוה"כ; בצדקותו הגדולה השפיע לחבר את העולם לה' ע"י התורה, שאצלו התחלת זמן התורה בעולם בגיור שגיירו בחרן (ע"ז ט,א), לכן אז (ביוה"כ) חל דין בשל הזכות של קבלת הלוחות ביוה"כ. ביוה"כ חל כפרה בשל גילוי תורה וקדושה בעולם ע"י גילוי אברהם, שהעמיד את בנ"י העם הנבחר לתקן את העולם ע"י התורה (שזהו יוה"כ שבו גילוי של ברית המילה של אברהם שהתייחד להקמת בנ"י), וקבלת הלוחות השניים, לכן ב-ט"ו תשרי שזה לאחר חמשה ימים יש את חג סוכות שבו יש גילוי של שלמות הכפרה לאחר יוה"כ שבו נמחלו כל העוונות (' ... מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם. ואומר להם: הרי ותרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות' וכו' [תנחומא "אמור" סימן כב]. ראה ב'לזמן הזה', תשרי, 'ראשון לחשבון עוונות', דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמסביר מה שייך לכפר בסוכות לאחר שנמחלו כל העוונות ביוה"כ), כרמז שמה שנמחל ביוה"כ היה מכח התורה שבה חמשה חומשים (שקיבלנו את הלוחות ביוה"כ. וכן רמז שיש לקיים את מצוות התורה כדי להשלים את הכפרה, שזה מתגלה בסוכות כמו שהסביר הגרח"ד זצוק"ל זיע"א על השלמת הכפרה בסוכות). בהושענא רבה יש את הסיום הסופי של ימי הדין, החותם בתוך חותם (ע"פ הקבלה; ראה 'מועדי ישראל' – 'הו"ר יום הדין אפוף המסתורין', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שזה בתאריך כ"א תשרי. ביוה"כ זה סיום הדין, החתימה של הדין, והוא קשור לקבלת הלוחות השניים שזהו גילוי תורה אצלנו (שהתורה ירדה אלינו לעשיה) וברית המילה של אברהם שזה מראה את מהותנו כבנ"י שיש בנו נשמה קדושה ולכן אנו מתקנים את העולם בקיום תו"מ. לכן זה מתקשר לתורה ותושב"ע ששניהם יחד זהו התורה בשלמות, שזהו הלוחות שירדו, וכן מהות בנ"י לקיים תו"מ. (וכן אפשר שהתורה שבכתב כנגד הלוחות שבהם כתובים עשרת הדברות, ותושב"ע כנגד ברית המילה של אברהם שמגלה על היותנו בנ"י שהתושב"ע מתגלה על ידנו). יחד זהו 11 (חמשה חומשי תורה שבכתב, וששה סדרי משנה שזה התושב"ע), שכך 11 יום אחר יוה"כ יוצא כ"א תשרי שזהו הו"ר. (וכן מובא בקבלה שיש סיום דין בהו"ר ובשמיני עצרת, שכך אפשר שבהו"ר זה כנגד התורה והתושב"ע שזה מתגלה כנגד קבלת הלוחות השניים; ושמ"ע זה 12 יום לאחר יוה"כ כנגד גילוי הברית של אברהם ביוה"כ שזה מייחד את בנ"י, ולכן מתגלה ב-12 כנגד י"ב שבטי ישראל).