מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשות ניצבים וילך

ניצבים

דברים כט,ט: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: אתם ניצבים, ואני לא ניצב? רש"ר הירש: "אתם קיימים וניצבים לעד. אני עומד להיפטר מן העולם, וגם יהושע, שאני מוסר אתכם לידיו, עתיד יום אחד ללכת לעולמו. וכמו כן כל המנהיגים שיקומו אחריו, דור אחרי דור, ילכו לעולמם ... רק אתם – האומה – היא בת אלמוות, נצחית וקיימת לעד".

כט,יג-יד: וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם: איך אפשר לחייב בברית מי שאיננו נוכח? רש"ר הירש: "כדרך שההתחייבות באלת הברית איננה מוגבלת לאנשים מסוימים, כך גם איננה מוגבלת למשך זמן תקֵפותה. התחייבות זו נוהגת בכל האנשים הנמנים על האומה הישראלית, בכל הזמנים".

ל,יא-יד: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא ... וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ: מה משמעות 'בפיך ובלבבך לעשותו? רש"ר הירש: "לא נפלאת ... התורה איננה עוסקת בסודות על-טבעיים ... ולא רחוקה היא – הבנת התורה וקיומה אינם תלויים במצבים רחוקים שאינם בהישג ידם של המחוייבים על ידה. לא בשמים היא – הידע והמעשים שהתורה מתכוונת אליהם אינם בתחום העל-טבעי השמימי ... עליך רק להתעמק בעצמיותך הפנימית ... אין לבקש אחריהן בשמים או מעבר לים, שכן הן נתונות לך 'בפיך' – הווי אומר על ידי המסורת הנלמדת מפה לפה".

וילך

לא,א: וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: מדוע משה הולך אל העם ולא קורא אותם אליו כמנהגו? רש"ר הירש: "(משה) יכול להניח ששליחותו נשלמה ויש באפשרותו לפנות עתה לצרכי השעה ... להיפרד מן העם, להציג בפניהם את יורשו ... למסור לכוהנים ולזקני האומה את התורה שבכתב ... לפיכך הוא לא אסף את העם אליו כמנהגו כל אימת שפנה אליהם בשם ה', אלא 'וילך' – הוא הלך להיפרד מהם בדרך הפשוטה האופיינית לאיש זה העניו מכל אדם".

לא,י-יא: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר: תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל—בְּאָזְנֵיהֶם: האם כינוס העם במועד שנת השמיטה נועד ללמדם תורה? רש"ר הירש: "מצוות תלמוד תורה מוטלת בכל יום ויום על כל האדם ... 'בבוא כל ישראל' – בעת שכל עם ה' נענה לקריאת ה' ובא אל המקום בו נבנה המקדש – לא עבור ה', שניתן למוצאו בכל מקום על ידי המבקשים אחריו, אלא עבור ההבטחה להשראת שכינת ה' בקרב העם .. כך היא תכריז ... שהדרך אל ה' תימצא רק בדרך אל התורה ... שהתורה היא התנאי לאחדות האומה ולהגנת ה' עליה".

שבת שלום, שבת של יציבות נצחית, מסורת, ענווה ושכינה, ושננצח ניצחון מוחלט את אויבינו, ונזכה לשנה טובה ובה נקבל את פני הפרשן הבא בסקרנות – "שפתי כהן" לר' מרדכי הכהן, אורן.