פרשת ראה - רְאִיָּה  ויִרְאָה-מה הקשר?

מאת: אהובה  קליין

פרשת ראה - היא המשך פרשת עקב ופותחת  בפסוקים: " רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל - מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל - מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ -וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"  [דברים י"א, כ"ז - ל"ב]

 ציורי תנ"ך/הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מה הקשר בין פרשת ראה לפרשת - עקב?

ב] מה המשותף לרְאִיָּה וליראה?

ג] מהו המסר מדברי ישעיהו  הקשור לפרשת ראה?

תשובות.

הקשר בין פרשת ראה לפרשת עקב.

רבי מרדכי מבלגורי סובר: כי  קיים קשר בין פרשת עקב לפרשה זו- פרשת ראה.

בסוף פרשת עקב  מדובר על הבטחת ארץ ישראל  לעם ישראל ,אך יש שם פסוק שראוי לשים – לב  אליו היטב  וזהו מסר נצחי לעם ישראל:

"לֹא - יִתְיַצֵּב אִישׁ, בִּפְנֵיכֶם:  פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ-בָהּ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָכֶם". [דברים י"א, כ"ה] הסבר: ההרתעה הישראלית כלפי האויבים נתונה לתנאי שעם ישראל ישמור ויקיים את המצוות ורק אז  יהיו ראויים להיקרא בשם: "עם ה' " ומהטעם הזה נאמר בתחילת  פרשתנו:

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה".

לעניות דעתי: בפרשת עקב יש גם את נושא הרְאִיָּה בפסוקים הבאים: נאמר לעם ישראל לזכור את אשר  ראו עיניהם בעבר:

"הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ " [הנסים הגדולים] שעשה ה' לעם ישראל.[דברים. ז', י"ט]

"כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה". [שם, פרק י"א, ז]- כאן מדובר בעיניים גשמיות .

ולהלן דוגמת ראייה אלוקית:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא". [פרק ט', י"ג]

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". [שם  י"א, י"ב]

כפי שאנחנו משתקפים בראי כך גם משתקפים בשמים.

על פי הכתוב בפרשיות אלה- נראה שהקשר בין שתי הפרשיות- הוא ממש עוצמתי.

המשותף לרְאִיָּה  והיראה:

ראשית, המתבונן בשתי המלים: " רְאִיָּה  –"יראה"- מיד מבחין באותיות  הזהות - זה מול זה -  בסדר שונה ובשתי המילים ניתן להבחין במילה: ראי

במסכת אבות נאמר על הרְאִיָּה  :

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה.,,,, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד". [אבות פרק ב', ט']

עין טובה - הכוונה לאדם ששמח בחלקו.

על פי הרמב"ם - הכוונה: לאדם שמסתפק במועט וזוהי ממעלת המידות שבאדם.

לגבי - "הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד": זהו  אדם היודע להסיק מסקנות לגבי העתיד על סמך ההווה - וילמד את הנסתר מתוך המצב העכשווי.

במסכת אבות [ג', ט']נאמר על היראה :

"רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶיּמֶת".

המשמעות: יראת חטא אם היא קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת.

הרי החכמה מתבטאת  איך שהאדם רואה את הדברים – איך הוא מבין את המצב שהוא רואה.

בתהלים נאמר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים קי"א, י']

באיגרת הרמב"ן: אנו קוראים , כיצד ניתן להגיע ליראת ה'?

"..וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב ד): עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'. וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָוה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאַן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ....";

בעל החתם סופר אומר: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי-

אם הוסיף מצווה הכריע לכף זכות את כל העולם ואם עשה עברה - הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. "ראה" כל מעשה שאתה עושה עשוי להשפיע על העולם כולו לכאן או לכאן - כלומר לברכה או לקללה.

המשמעות של המילה: "ראה" = רְאִיָּה מלשון חוכמת ראיית האמת , כפי שנאמר: "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב " [שמואל –א ט"ז, ז]

רק הקב"ה מסוגל לראות את האמת המדויקת ואילו האדם רואה כל אחד באופן  פרטי באופן שונה לפי מדרגתו וחוכמתו.

על הקב"ה נאמר:

"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ". [דברים ד, ל"ב]

הקב"ה אומר לכל אדם: ראה היכן אתה נמצא? מה מצבך הרוחני? תחשוב על מהלך חייך והתכלית.

הקב"ה  מתבונן בכל אחד ואחד: וְרָאוּ֙ כָּל־בָּשָׂ֔ר כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה,," [יחזקאל כ"א, ד]

אין איש שיכול להתחמק מראייתו של ה' כפי שכתוב:

"אִם - יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא - אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]

על כל אדם לראות את הטוב שבבריאה בדומה לקב"ה- כפי שנאמר:

"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ".

[בראשית א', ד']

אנחנו קרבים לחודש הרחמים והסליחות ומן הראוי שכל אחד יבדוק ויראה מה מצבו הרוחני ויבדוק את מאזן חייו.

המילה: "ראה" – הן אותיות: "האר"

כפי שאנחנו מתפללים  ופונים בבקשה  אל ה' יום, יום: "והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך".

במעמד הר סיני  נאמר: "וכל העם רואים את הקולות" [שמות כ, ט"ו]

יש ראיה שטחית ויש עמוקה יותר כפי שהדבר מתבטא בלימוד הגלוי שבתורה ולימוד הנסתר. נאמר: "והיו עינך רואות את מוריך..."[ישעיהו ל, כ]

דברי ישעיהו הנביא והקשר לפרשת ראה:

להלן קטע מתוך ההפטרה [ישעיהו  פרקים נ"ד- נ"ה- ו' ]

"עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים.  וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ.  וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.  בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ. הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל.  הן הִנֵּה אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-יְהוָה".[ישעיהו נ"ד, י"א- י"ז]

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".[ישעיהו נ"ה, ג']

ישעיהו הנביא ממשיל את ציון לאישה  ענייה שהיא מאד סוערת ומרגישה שלא מנחמים אותה - והנמשל: בני ירושלים -הגולים הנודדים ואינם מקבלים תנחומים- אך  כהרף עין הכול משתנה לטובה  אלוקים מיפה ומפאר את ירושלים - הבתים בירושלים מתייפים לכבודה  והרחובות מרוצפים באבנים יקרות. ירושלים זוכה שכל בניה לומדים תורה, ואפשר לראות שהכול מתחדש לטובה הגולים בירושלים.

כל זה בזכות המצוות – הבנים לומדים תורה - היהודים עוסקים בצדקה- וכך הכול מתהפך לטובה.

לאור האמור לעיל: אם הפרשה פותחת  בברכה והקללה - המסקנה מהפרשה ומדברי ישעיהו הנביא  היא: כי הכול  יכול להתהפך לטובה מתוך יראת שמים  וראיית הדרך הטובה שבה ילכו - זו - בסייעתא דשמיא - פותחת דף חדש לגולים בירושלים ויפים  וחשובים דברי  ישעיהו הנביא:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". [ישעיהו  נ"ה, ג]