"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך" (דברים טז,כא). 'אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון, כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך", וסמיך ליה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ". אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר (דברים טז, כא) "אצל מזבח ה' אלקיך"' (סנהדרין ז,ב). 'כל עץ - משמע דיין דכתיב (דברים כג) "כי האדם עץ השדה", ומוקמינן ליה בתלמיד. אצל מזבח - ות"ח מכפרין ומגינין כמזבח' (רש"י). על הדמיון לאשירה אומר הת"ת: 'הדמיון לזה אפשר לצייר באופנים שונים, ובפשיטות י״ל עפ״י המבואר בגמרא כאן דכל דיין שאינו דן לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וגם בע״ז אמרינן כן, וא״כ זה וזה גורמים לסלוק שכינה'. ועל כשנעשה במקום ת"ח כאילו נטע אצל המזבח מסביר: 'י״ל בטעם הדמיון עפ״י מ״ש בירושלמי מכות פ״ב ה״ו שסנהדרי גדולה היו יושבין אצל המזבח, וע׳ לפנינו ר״פ משפטים'. אולי אפשר להסביר ע"פ המשך הגמ': 'כתיב (שמות כ, יט) "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב", אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי? אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב'. 'אלוה הבא בשביל כסף - דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך' (רש"י). הדיינים נקראים אלוהים ("ונקרב בעל הבית אל האלהים" [שמות כב,ז]), כיון שיש להם כוח והשפעה חזקה בעולם, ולכן זהו אלוהות – כח; ותפקידם לייצג את דבר ה' בעולם. כאשר הדיין אינו ראוי הוא אינו מייצג את דבר ה', אלא מקורו מגיע מהגאווה שלו, שזהו ההיפך מהקשר לה', זה מביא לריחוק מה': 'אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנא' (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל' (סוטה ה,א). לכן כשמתמנה ע"י הכסף וזהב שלו זה כעין ע"ז, שמגלה בעולם כוח השפעה חזקה ובניתוק מה', שזהו כעין הע"ז שעובדיה רואים בה אלוהות שמשפיעה בעולם והיא ניתוק מה' בעולם, ומעבירים במחשבתם את הכוח כאילו שהוא מגיע מהגשמי והרוע – מהע"ז (שבע"ז זה גם גילוי רוע, שהיו פועלים בגסות ואכזריות כעבודתה, וכן היא מהטומאה. במקום לדעת ולהאמין שהכוח מה'). שכך אותו דיין מביא עצמו לכוח חזק בעולם ע"י הגשמי שלו, ע"י כספו, ומהרוע שבו, ממידותיו הרעות – גאוותו, וכך מרחיק מה' (שמתרחק מהגאוותן) במקום שיהיה הכוח אצל ה' (שזה ע"י דיינים ראויים). לכן נאמר קודם שהמעמיד דיין שאינו הגון זהו כעין נוטע אשרה, שאדם משול לעץ ("כי האדם עץ השדה"), ולכן זהו כמעמיד אדם שכעין ע"ז. לכן כשיש ת"ח זה כאילו נטעו אצל המזבח, שמדגיש יותר שמפנה גבו לקב"ה, שכך במקום להעמיד את אותו ת"ח כדיין מודגש יותר שהדיין שאינו הגון הועמד בשל גשמיותו ולא רוחניותו, שיותר מדגיש את היותו כעין ע"ז. אולי אפשר גם שהע"ז באה לעולם בשל שרצו לעבוד את ה' ע"י עבודת משרתיו, שעיוותו את גילוי ה' בעולם ע"י שליחיו; שכך גם דיין אמור לייצג את רצון ה', כשליח ה', וכשמעמידים דיין שאינו הגון זה עושה בעולם עיוות של רצון ה' ע"י שליחיו, שזהו כעין ע"ז שבאה מעיוות רצון ה' – לעבוד את ה', ע"י גילוי של שליחיו. כמו כן, בע"ז מבטאים כאילו ששליחי ה' יש להם כוח עצמי, שכך גם זה בדיין שאינו הגון שהוא שליח ה' אבל עושה את מה שחושב לנכון ולא כמו שה' רוצה, כאילו שיש בו כח להשפיע מעצמו ולא מה' ח"ו. או בפשטות שהעובד ע"ז עושה כאילו זה גילוי של ה', שכך הדיין שאינו הגון פועל כאילו הוא גילוי ה' (שמגלה את דבר ה') אבל אין זה נכון. אולי אפשר שתפקיד הדיינים זה לעשות משפט צדק וליישר את העם ללכת אחר דבר ה', שלכן: "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (פס' כ), 'למען תחיה וירשת את הארץ . מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם ושלא להפילם בחרב' (ספרי). שירושת הארץ תלויה במשפט צדק, כיון שאם יעוותו ויתנו לאנשים לחטוא כל אחד כרצונו, אז יגרמו שיחטאו ויתדרדרו בחטא עד שיבוא חורבן, והחורבן היה על שלושת העברות החמורות: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). שעד שם מתדרדרים בשל שאין משפט צדק. לכן מי שמעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה, שבהמשך יעבדוהו כע"ז, שכך גם במעמיד דיין שאינו הגון הוא שם את הבסיס שבעקבותיו יגיעו לע"ז. ואף כשלא יגיעו לע"ז, כגון כשבטל כח יצר הע"ז, עדיין כח יצר העריות קיים, והעריות זהו הבסיס לע"ז, שעבדו ע"ז כדי להתיר עריות ('אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא' [סנהדרין סג,ב]). לכן נעשה בעולם הבסיס לע"ז, גם אם בפועל לא יגיעו לע"ז, ולכן כאילו נטע אשרה שהמשכה שיעבדו ע"ז (גם אם לא יעבדו בפועל); שכך נעשה בהעמדת דיין שאינו הגון הבסיס לע"ז. אולי אפשר גם שהדיין שאינו הגון הוא ממציא את הדין מעצמו, ושופט מהכוח שניתן לו מה' כאילו זה גילוי ה', לכן זהו כע"ז שלוקח דבר וממציא מעצמו כאילו יש בו כוח אלוקי; ובפרט שעשו כך כדי להתיר לעצמם דברים (כמו שעשו כדי להתיר עריות), ע"פ תאוותיהם, כמו שירבעם ניסה לשדל את ישראל לעבוד ע"ז: ' ... כיון שמלך ירבעם על ישראל התחיל מפתה את ישראל, ואמר להן: בואו ונעבוד עבודה זרה, ע"ז וותרנית היא' וכו' (יר' ע"ז א,א). שכך זהו כמו אותו דיין שאינו הגון ששופט לפי רצונותיו ותאוותיו, וכל זה בגילוי של אלוקות שהדיין אמור לייצג את ה', שזהו כע"ז שעושה כאילו אלוהות וזה נעשה מתאוותיו. (וזה באשרה שצומחת, שכך בדיין שאינו הגון מתרבים דיניו עוד ועוד, וכן מתרגל ומאבד את הבושה עוד יותר ופועל יותר ע"פ תאוותיו; ואף מתרבים כאלו שבאים אליו שרוצים לעוות את הדין, וכך גודל יותר ויותר כצמח שצומח).