בגמ' מובאים ששה דברים שקרו בט"ו באב: 'ט"ו באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה ... אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל ... אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר, דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי", אלי היה הדבור. עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה, ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה אתקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין' וכו' (תענית ל,ב-לא,א). נראה שהבסיס הראשון הוא שכלו מתי מדבר שהוא הדבר הראשון שנעשה וכן הוא בזמן המדבר כך שהוא כעין בסיס לנעשה בדורות. סיום מיתת דור המדבר הביאה לכך שה' דיבר עם משה ביחוד וחיבה, כך שזה מרמז על חיבור שלם בין האדם לקב"ה, שלזה נברא האדם כדי שידבק בבוראו; וכן אז החלו לקראת הכניסה לארץ, כיון שעכשיו נגמרה גזרת הגלות במדבר שימותו שם. לכן יש בזה כעין רמז לשבת שבה יש חיבור מיוחד בין האדם לקב"ה, וכן א"י קשורה לגילוי שבת (שבת קיח,א-ב), ויש שבת הארץ (שמיטה), ואף הארץ קדושה בגשמיותה כעין שבת שמקדשת את המציאות הגשמית. כך גם כעין רמז להעלאת כל המציאות לקדושה, ולכן בו מתגלה ענייני שידוכים, שבאישות מצד אחד יש גילוי של גשמיות גדולה כעין בהמיות גסה, אולם דווקא בזה מגלים את הקדושה בחיי אישות ראויים וקדושים, ומגלים בכך שכינה בעולם: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א), שמעלים את כל המציאות לקדושה. אולי לכן יש שש סיבות על ט"ו באב כרמז על ששת ימי המעשה שמתעלים בשידוכים, ומתגלה כנגדם בט"ו באב. הטעם שפסקו מתי דור המדבר מלמות זה כנגד יום ראשון, בו החלה הבריאה, שכך החל חיות לעולם כנגד שעכשיו החל גילוי חיים – שלא מתים (ואף באים להיכנס לארץ לקיים תו"מ בשלמות שלזה נברא העולם מתחילתו בשביל בנ"י והתורה בעולם: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' [רש"י; בראשית א,א]). וכן ה' דיבר עם משה בחיבה ויחוד, שדיבור ה' זהו אור קדושה בעולם (כעין "הלוא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיהו כג,כט) ואש גם מאירה, וכן התורה היא "אור" [משלי ו,כג] שמאירה את העולם) ולכן מרמז על יום ראשון בו נברא האור. הורדת המחסומים ע"י הושע בן אלה כנגד יום שני, שבו הובדלו בין מים למים, שכך יש הבדלה בין ע"ז לבין עבודת ה' שבמקדש, בין חיבור לשמים לבין שקיעה בחומריות (כעין שוקע במים). הותרו שבטים לבא זה בזה, כנגד יום שלישי בו התגלתה היבשה, כיון שהטעם שלא הותרו שבטים לבא זה בזה בדור המדבר היה כדי שלא תיסוב נחלה משבט לשבט, כך שזה שייך לנחלה – לאדמה. יום שפסקו מלכרות עצים למערכה כיון שלא מתייבשים כי תשש כח החמה, זה כנגד יום רביעי בו נתלו המאורות. יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל כנגד יום חמישי, כיון שהסיבה שנשבעו ישראל שלא להינשא להם היה בשל המעשים הרעים שעשו שבט בנימין, כך שזה כעין חיות טורפות, וזה דווקא בחמישי כרמז שקשור בעניין של בינו לבינה, כעין דגים שהם מייצגים פריה ורביה, כך הכל החל בפילגש שברחה מבעלה ושנאנסה; וכן בני בנימין בהתחלה היכו את ישראל, שזה כעין עוף השמים, שבו ממשילים את חוזק האויב שמכה ומתגבר עלינו: "קלים היו רדפינו מנשרי שמים" (איוב ד,יט), ולכן זהו כנגד חמישי בו נבראו העופות. הובאו הרוגי ביתר לקבורה כנגד יום שישי, שאדם כשנברא לא היו בו דין מיתה כך גם הם לא הסריחו כעין שלא התגלה בהם גילוי של מיתה, (וכן בשישי חטא ונידון למיתה בעולם, וכך זה דבר שנעשה במתים נהרגו), וכן הובאו לקבורה, שקבורה זה דבר הראוי לאדם בשל שיש בו צלם אלקים שכך נברא אדם, ולכן קשור ליום שישי בו נברא האדם. אולי אפשר גם שהקמת משפחה זה דבר של השראת שכינה ('איש ואשה זכו שכינה ביניהן') ולכן יש בזה גילוי כנגד התושב"ע שזה גילוי הקדושה באדם: כלו מתי מדבר כנגד סדר זרעים, שעכשיו פסקו מתי מדבר ונגמרה גזרת הגלות, ועכשיו ראויים להיכנס לארץ בה יש את המצוות התלויות בארץ שבסדר זרעים. וכן כאן בארץ עיקר התורה וזהו כדיבור ה' עם משה ביחוד וחיבה, שזהו גילוי של שלמות בחיבור לה' (וכן בארץ זה מקום הנבואה – בה ה' מדבר לאדם). ביטול המחסומים ע"י הושע בן אלה כדי שמי שרוצה יוכל לעלות לירושלים זה כנגד סדר מועד, כיון שעולים לירושלים ברגלים. הותרו שבטים לבא זה בזה כנגד סדר נשים, שיוכלו לקחת נשים ככל שחפץ ליבם בלי מניעה בשל שהיא משבט אחר; ואף בסדר נשים יש דיני אישות, שכך גם בזה זה עניין של דיני אישות (עם מי מותר להתחתן). הותר שבט בנימין לבא בקהל כנגד סדר נזיקין, שהשבועה שלא להתחתן עם שבט בנימין באה בעקבות הנזק שנעשה – שנלחמו ונהרגו בישראל; וכן הביטול קשור למניעת נזק משבט בנימין, שלא יתמעט מהעולם בשל חוסר בנשים. יום שפסקו לכרות את עצי המערכה כנגד סדר קדשים, שהוא סדר שקשור למקדש. הובאו הרוגי ביתר לקבורה, והם לא הסריחו, כנגד סדר טהרות, שהם היו טהורים ולכן לא שלט בהם סירחון מהגשמי שנרקב; וכן נהרגו בקשר לארץ, וא"י מטהרת מחטאים: 'אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר (ישעיהו לג, כד) "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן"' (כתובות קיא,א), וכן קבורה בארץ מטהרת, שמכפרת, שחל עליו "וכפר אדמתו עמו" (דברים לב,מג. אמנם זה לא פשט הפס', אבל דרשו זאת על הקבורה בארץ [כתובות שם]) כך שמרמז על טהרה.