"ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קמתו. וצפית אתו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב" וגו' (שמות כה,כג-כד). 'א"ר שמעון בן יוחאי ג' כתרים הם: כתר מלכות, וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות – זה השלחן, דכתיב בו (שמות כה, כד): "זר זהב סביב". כתר כהונה – זה המזבח, דכתיב בו (שם ל, ג) "זר זהב סביב". וכתר תורה – זה הארון, דכתיב בו "זֵר זָהָב"' (שמו"ר לד,ב). '"זר זהב" – סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה; כמו שאומרים שולחן מלכים' (רש"י). 'רבי שמעון אומר: שלשה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות; וכתר שם טוב עולה על גביהן' (אבות ד,יג). ראה 'אבות לבנים' על משנה זו, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. בארון הברית במזבח הזהב ובשולחן לחם הפנים יש זרים כרמז לכתרי תורה, כהונה ומלכות. כיון שהשולחן מרמז על מלכות נראה שיש בו כמה רמזים הקשורים לגילוי של מלכות. השולחן עצמו מרמז לשולחן מלכים (כמו שאומר רש"י). הרשב"ץ מקשר בין שלושת אלו לשלושת עמודי העולם (אבות א,ב), כשהשולחן מרמז על עושר ומלכות, ומלכות ישראל מתאפיינת בחסד, ולכן זה כנגד עמוד החסד: 'וגמילות חסדים הוא כתר מלכות, כי על ידי העושר בא לידי גמילות חסדים וגם כן מלכי ישראל מלכי חסד הם' (מגן אבות; אבות ד,יג). אולי על השולחן יש את לחם הפנים, שהוא מרמז על אוכל, שהלחם הוא עיקר מאכלו של האדם, וכן הכהנים אוכלים את לחם הפנים, וממילא השולחן מרמז על הפרנסה שעל ידה, על גביה, מגיע האוכל; וזה קשור למלכות שצריכה לדאוג לעם שיהיה להם פרנסה, כמו שמסופר בגמ': ' … כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה' וכו' (סנהדרין טז,א). אולי לכן 12 החלות מחולקות לשני סדרים, כרמז לשני שולחנות שיש על המלך לדאוג, למזונות בעוה"ז וכן ליישר את ישראל לקב"ה ולהביאם לעוה"ב, שזה מרומז בשתי שולחנות ('ואי משום מזוני – לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות' [ברכות ה,ב]), ולכן כנגדם השולחן בנוי משני סדרים של לחמים. הלחמים שעל השולחן הם 12, אולי זה רומז על 12 השבטים שהמלך מולך על כולם. אמנם זה מתחלק בין שני סדרים של לחמים, כרמז שמלכות ישראל התחלקה (ברוב זמן בית ראשון) בין שתי ממלכות (יהודה וישראל). בכל סדר יש שש חלות, אולי זה כרמז שתפקידו של המלך זה להשלים את הפרצות שיכולות להיות בתורה, שאנשים ינצלו אותם להרעה, לכן למלך יש סמכות לקבוע דינים במקביל לחוקי התורה כדי להשלים את הצדק בעולם (ראה ב'תורת המקרא' “שופטים", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שהוא כעין משלים את התורה ולכן הוא כעין השישי על גבי חמשת חומשי התורה, ולכן זהו שש חלות. כמו כן אפשר שזה כנגד התושב"ע שהיא מחולקת לששה סדרים, שהמלך תפקידו לגלות בעצמו במלכותו את שם ה' בעולם (“וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" וגו' [דה"י א כט,כג]), לכן זה מודגש ע"י התושב"ע שזהו החלק שמגלה את גילוי שם ה' בתורה על ידנו. אולי גם רמז בששה לחמים שנמצאים זה מעל זה, כעין ירידה משמים לארץ, שזה מרמז על המן שהוא לחם שירד משמים לארץ, ולחם הארץ הוא כעין המן (ראה ב'לזמן הזה', שבט, 'פירות א"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ולכן יש שני סדרים כרמז לגילוי של לחם הארץ והמן. וזה ששה לחמים כרמז שהמן ירד בששת ימי המעשה, ובשביעי לא ירד (שהוא ההשפעה משמיים לתת כח לפרנסה בכל ששת ימי המעשה); וכן בימי המעשה אנו מתעסקים בפרנסה ונחים בשביעי, ולכן זהו שש חלות כנגד ימי המעשה. החלות נאפות בשישי כעין רמז שהמן שירד בשישי (כפול) היה גם בשביל שבת, ושמים את החלות על השולחן בשבת וכן אוכלים את החלות בשבת כאכילת המן בשבת; וזה כרמז לשפע שיורד אלינו משמים בשבת (וממנו ניתן כח לכל ימי המעשה). כל זה קשור למלך שאחראי על פרנסת ישראל, אבל גם המצווה למנות מלך הוא ציווי שחל מהכניסה לארץ (סנהדרין כ,ב), ולכן הוא מרמז על קשר לא"י (וכן מלכות ישראל זה דווקא בארץ ולא בגלות), ולכן מרמז על לחם הארץ, שהוא כמו המן מכניסתנו לארץ (ומלכות נראית במבט ראשון כאילו זה משהו חומרי גשמי במיוחד, שהמלך מטיל אימה, ומכובד ביותר, וחי בפאר; אולם האמת היא שהוא מייצג בזה את הקב"ה, שהכל זה קדושה. זהו כעין לחם הארץ שזה נראה כגשמי חומרי, לחם לאכילה, כמו שכל בהמה אוכלת, אולם בא"י זהו מאכל קדוש כעין המן). אולי הלחמים מחולקים בשני סדרים כרמז שלמלך יש מצוה שיהיו לו שני ס"ת (סנהדרין כא,ב). וכן מערכת המלוכה היא מקבילה למערכת חוקי התורה (ראה ב'תורת המקרא' שם), שיש שתי מערכות של צדק, ולכן כנגדם שני סדרי חלות. אולי גם רמז שבמלוכה יש שני יסודות, אחד שיהודה הוא השבט הנבחר למלוכה, ושני זה שהמלוכה היא מבית דוד דווקא, ולכן זה שני גילויים שיש במלוכה. בנוסף על מלכות בית דוד יש שני גילויים, האחד זה המלכות בעוה"ז, למלוך על ישראל כיום – שהתחיל מדוד, והשני זה לעתיד שיתגלה ממנו משיח בן דוד, ולכן זה שני סדרים כנגד שני הגילויים. השולחן עשוי מעץ מצופה זהב, אולי כרמז מכלפי חוץ זהו מלכות מפוארת ועשירה שזהו גילוי של זהב, אבל בפנים זהו ענווה לפני הקב"ה, כמו שאמר דוד: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב,ז), ולכן זהו עץ שהוא זול, ואף כנגד תולעת שהיא חיה בעצים ואוכלת עצים (וכן עץ כרמז לא”י, שהשתבחה בשבעת המינים, והמלכות [שהיא שבח לישראל] קשורה לארץ). 12 החלות ניתנות לכהנים, כרמז שהמלכות מייצגת את כסא ה' בעולם (ולכן מקומה בירושלים, שירושלים היא כסא ה' [ירמיהו ג,יז; תנחומא “כי תצא” סימן יא]), כעין עבודת הכהנים במקדש בירושלים, ומטרתה לגלות בעולם את שם ה' ע"י בנ"י שנקראים "ממלכת כהנים" (שמות יט,ו), ולכן 12 כנגד השבטים שניתן לכהנים כנגד שבנ"י כהנים לעולם, שהמלך מגלה שהם גילוי שם ה' בעולם, לתקן את העולם להיות כסא לה' (לכן במלחמת עמלק נגד ישראל התגלה כבר אז שה' נשבע שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה עמלק [רש"י; שמות יז,טז], כך שמעלת ישראל שמגלים על ה' בעולם, קשור עם כסא ה' בעולם). אולי שלושת הכתרים גם מכוונים כנגד קיום העולם: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם”' (אבות א,יח). שדין זהו התורה שמלמדת את הדינים, אמת זהו מלכות שהיא באה להשלים את הפרצות כדי שתהיה אמת שלמה בעולם, שלא ינצלו פרצות בתורה ויתנהגו כנבל ברשות התורה, ושלום זהו כהונה שנאמר על אהרן: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום' וכו' (אבות א,יב). כמו כן נראה שכתר מרמז על מעלה חשובה, ולכן רמז באותם שלושה כנגד שלושה דברים שיש בהם מעלה מיוחדת עד שצריך ייסורים כדי לקבלם ובכ"ז עדיין זה נקרא מתנה בשל מעלתם הרבה: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,ב). שתורה זהו כתר תורה שבארון, א"י זהו כתר מלכות שבשולחן שהמלוכה קשורה לארץ, ועוה"ב זהו כתר כהונה שבמזבח שעובדים במקדש בקדושה עליונה מעין עוה"ב (ולכן גם היו בו ניסים גלויים תמידיים כרמז שהוא מעל העוה”ז). בין שלושת הכלים האלו, יש את המנורה שנמצאת כעין בין שלושתם, כרמז שמאירה את שלושתם, שזהו כנגד כתר שם טוב שעומדת על גביהם (שאין למנורה כתר אלא היא מאירה על שלושתם, שפועלת על גבי שלושתם), שמכוונת את שלושתם לשם הארת אור ה' ומעלתו בעולם כולו, שגורמת שם טוב ובזה גורמת לקידוש שם ה' בעולם. 'כדתניא: (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלקיך" שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר"' וכו' (יומא פו,א). נאמר 'משאו ומתנו בנחת עם הבריות', אולם נראה שזה כולל שני דברים, מו"מ באמונה והתנהגות בנחת, שלכן אומרים בהמשך: 'ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו', שמתוקן במעשיו שעוסק במו"מ באמונה, ונאים דרכיו שהם בנחת. ובגרסת הילקו"ש: 'ודבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו נאה' (רמז תתל"ח), כך שחולק לשני דברים – מו"מ נאה ודיבור בנחת (אמנם בילקו”ש 'נאה' נאמר על מו"מ ואילו על הדיבור נאמר בנחת, לעומת מה שהבאנו בגמ' והסברנו שעל מו"מ אומר מתוקן, ואילו 'נאה' נאמר על דרכיו שנעשים בנחת. אלא שמה שהסברנו זה ע"פ המובן בגמ' שעל 'מעשיו' נאמר 'מתוקנים', ומעשים מתאים יותר לפעולות ממש כמו"מ. ואכן בילקו"ש בהמשך נאמר 'כמה נאים ויפים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו', כך שהפכו מהגמ', ואמרו על מעשיו 'נאים', שלא כגמ' שאמרה 'נאים' על דרכיו, כיון שאמרו בלשון הפוכה מהגמ', וממילא זהו כמו שאמרנו שבגמ' זה ההיפך, שעל המו"מ נאמר שמעשיו מתוקנים, ועל דרכיו שנעשים בנחת נאמר שהם נאים). שהלומד מרבו ומשמש רבותיו, זהו כנגד התורה והארון, עוסק במו"מ באמונה זהו כנגד המלכות והשולחן (פרנסה שנעשית במו"מ), ומתנהג בנחת זהו ככהונה והמזבח, כנגד שאהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. שכך כשכולם מתחברים בשלמות יחד מאיר אור קידוש שם ה' בעולם, שזהו המנורה שמאירה ומחברת את שלושתם יחד ובכך מביאה שם טוב לו ולקדושה, ומאהב שם שמים על הבריות.