פרשת ואתחנן - המפתח לחיים טובים בארץ ישראל.

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו נקראת  מידי שנה בשנה –בשבת אחר צום תשעה באב והטעם לכך: ידוע כי בהתאם להלכה ישנו איסור לעסוק בלימוד תורה בתשעה באב, להוציא את מגילת  "איכה" וספרים, או חוברות בנושא חורבן, או שואה.

חשוב לדעת - כי לימוד התורה גורם לשמחה. כפי שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי – לב" [תהילים י"ט, ט] והרי עניין השמחה -אסור ביום צום ואבל על חורבן בית המקדש, לכן אנו קוראים את פרשת ואתחנן לאחר תשעה באב שבו לא למדנו תורה , זאת במטרה להוכיח שמיד לאחר יום אבל לאומי זה - אנו  שבים לעסוק בלימוד התורה ומקבלים על עצמנו מחדש - עול  מלכות שמים ומצוות.

הפרשה פותחת בתחנוני משה אל ה' להיכנס אל הארץ המובטחת:

"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.  אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת - גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.  כה אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן.  וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה" [דברים. ג', כ"ג- כ"ז]

בהמשך הפרשה  משה מגיע למסקנה מתוך מה שעבר עליו שלא זכה להיכנס לארץ - ברוב מסירותו כמנהיג לעם ישראל , לכן הוא מדריך את עם ישראל כיצד יצליחו הם לאחז בארץ ישראל לנצח:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל -הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת -מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.  עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה, בְּבַעַל פְּעוֹר:  כִּי כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ.  וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.  ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְהוָה אֱלֹהָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".  [דברים ד', א'- ז']

השאלות הן:

א] מה ניתן ללמוד מתחנוני משה אל ה'?

ב] מהו המפתח לעם ישראל - לחיות על אדמתו לנצח?

תשובות

חשיבות תחנוני משה.

משה רבינו ידע את חשיבות התפילה מתוך כוונה  טהורה ולכן ניצל את כוח התפילה - כאשר התפלל 515 תפילות למען מימוש    רצונו להיכנס לארץ המובטחת.

להלן כמה דוגמאות לאמצעי התפילה  אל ה':

א] דוד המלך הכיר את כוח התפילה ואומר:

"וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ " [תהלים כ"ב, ז'] שהרי אין כוחה של תולעת- אלא בפיה!

ב] אברהם אבינו ידע את חשיבות התפילה  כנאמר: "וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" [בראשית י"ח, כ"ז]

על יצחק נאמר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא .." [בראשית כ"ד, ס"ג]

על פי רש"י: אין שיחה. אלא תפילה.

על פי מסכת ברכות : שלושת האבות תיקנו תפילות:

אברהם תקן תפילת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית י"ט כ"ז), ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: "ויעמד  פינחס ויפלל" (תהלים ק"ו ל).

יצחק תקן תפילת מנחה, (תהלים ק"ב א).

יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" [מסכת ברכות  דף כ"ו עמוד ב [

משה היה נחרץ בדעתו להיכנס לארץ למרות שאלוקים הודיע לו : כי יהושע - הוא המנהיג שיזכה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל

ואכן השאלה: האם תחנוני משה הועילו?

רבי שמואל מסוכאצ'וב, בעל "שם משמואל": טוען שהיה ערך רב לתפילת משה: משה ביקש שתי בקשות:

א] לעבור את הירדן.

ב] לראות את ארץ ישראל ממערב לירדן,

על כך אמרו חז"ל: ש"תפילה עשתה מחצה" [ויקרא רבה י', ה'] גם במקרה זה תפילתו הועילה  רק לקבל מחצית הבקשה - לראות את הארץ הקדושה זכה, אבל לא זכה להיכנס אליה.

מדוע ה' ביקש ממשה לא להוסיף להתפלל? התשובה לכך היא: כי מעתה המנהיגות הוטלה על יהושע ותפקידו של משה תם ולא היה ערך שמשה יכנס לארץ ויראה איך יהושע תלמידו ינהיג את העם.

מעניין להתייחס  לזמן שבו נשא משה תחנונים לה' על מנת להיכנס לארץ:

במדרש רבה, [י"א] נאמר: "ודבר זה היה קל בעיניו של משה, מפני שאמר ישראל חטאו חטאות גדולות וכמה פעמים בקשתי עליהם רחמים וקיבל הקב"ה ממני. ואני שלא חטאתי  מנעוריי –לא כל שכן כשאתפלל על עצמי שיקבל ממני, וכיון שראה הקב"ה שקל הדבר  בעינו ואינו עומד בתפילה, מיד ,קפץ ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל."

מכאן שמשה לא החשיב את חטאו לנורא  כל כך. וזלזל, לכאורה מעט בתשובה, הוא כביכול לא ידע את חשיבות התשובה, או את גודל העוון שהיה נצרך לעשות תשובה מיד!

מכאן נלמד כי יש להפעיל את מידת הזריזות לעשיית  תשובה מידית ואם אין נוהגים כך, עלולה התשובה לברוח לפי שיש בה גדר של :"אין מספקין בידו לעשות תשובה" היות ומהותה זכות ולא כל אחד  זוכה!

המפתח הנחוץ לעם ישראל- לחיות בארץ ישראל לנצח:

ציורי תנ"ך/ "ואתם הדבקים בה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

משה מזכיר לעם ישראל את מעמד הר סיני באומרו: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם.  לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם". 

כוונתו: כי על מנת לחיות בארץ ישראל יש לקיים את התורה שקיבלו פה אחד  לרגלי הר סיני. במילים: "נעשה ונשמע"

הדבר הזה מחייב  את העם כולו ואין להוסיף על דברי ה' מצוות שלא הצטוו!

הגאון  רבי אליהו מוילנא מסביר: מוטב לא להוסיף על המצוות ואפילו היהודי מתכוון לטובה - כי יתכן שאינו מוסיף, אלא גורע.

דעת מקרא מסביר: משה תחילה פונה  לעם ישראל, בלשון יחיד:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל- הַחֻוקִּים וְאֶל- הַמִּשְׁפָּטִים",

זאת משום כבוד עם ישראל והמשיך בלשון רבים - שכן דרך לשון המקרא שהיחיד ורבים אינם  דווקא , אלא מתחלפים לפי צורך הרצאת הדברים.

לעניות דעתי: אם נתבונן באומה שלנו בימים אלה   בעת מלחמה קיומית בה אנו שרויים - ובמחלוקות הגדולות בתוכנו – של שנאת חינם-והגרוע מכל : השנאה לדת היהודית בחלק קטן של הציבור והבלבול בין חושך לאור-עד כדי הצדקה לצד טענות השקריות  של האויב האכזר במעשיו  הנוראים  והעדר כבוד לגיבורי ישראל  - החיילים היקרים - המחרפים נפשם למען המולדת. נגיע למסקנה: כי יש צורך חשוב בדחיפות להעלות את התנ"ך לראש הסולם -  כי ספר הספרים - הוא המפתח היסודי-לחיים נצחיים  שלנו בארצנו המובטחת.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מתוך הפרשה - לומדים אנו את חשיבות התפילה שיש להגבירה ביתר שאת , דווקא, בימי מלחמה אלה וחשיבות שמירת התורה ומצוותיה  שבכוחה - לחזק  את כוח ההרתעה מחדש ! ויפים וחשובים דברי משה:

"וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם" [דברים ד',ד']