שאלות ד"ואתחנן".
נכתב על ידי משה אהרון, 15/8/2024
בס"ד.
שאלות דואתחנן.
=======================
המקרא
---------------
וָאֶתְחַנַּן, אֶל-יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר
[פסוק זה נדרש : גם לשון עבר וגם לשון עתיד]
"ואתחנן" - סוג של תחנונים ממוקד בבחינת :ואת - חנן"
לקיים : וחנותי את - אשר אחון.
"בעת ההיא" : גם לשון עבר וגם לשון עתיד
וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי.
"ויתעבר בי" לשון עיבור : להוליד מעניין זה הקש שווה, שלענין הדין. שאין משה שונה מכל פרט בישראל . כשם שבעוונם נגזר עליהם לא להיכנס לארץ - כך גם בעוונו ,נגזר עליו שלא ייכנס לארץ.
"למענכם" - שתווכחו, שאין משוא פנים מלפניו יתברך
אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. לו זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה. לז גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם. לח.
"בִּגְלַלְכֶם" טרוניא - מוסיך על "למענכם"....[כתובנה]
הדברים:
---------------
אל יקל בעינכם,שמנהיג כמו משה, בנאום הסיכום וההסתלקות שלו,פותח בפרשה השנייה בוידוי אישי. וידוי איש ומהדהד בכאבו האין סופי.:
הזכרת התחנונים האישיים של משה במסגרת המילה : "ואתחנן" ודווקא כאן ,מעוררת כמדומה מספר שאלות ורק שניים מהן כלהלן : .
איך זה שעניין זה של תחנוני משה, זכרו לא בא עד הינה .
ולו ברמז.
ועוד גם אהרון הרי נענש עימו .מדוע משה התחנן כביכול רק בעד עצמו .
נדמה לי שהתשובות מוכמנות בשתי המילים :
"בגללכם"
ולמענכם".
שמשה בנאום הסיכום לא חשש לומר את מה שעם ליבו ככל האדם. סוף סוף גם להלין על העם ועל מה שעוללו לו.
ראשית למעשה אמר להם :
אתם העם קשה העורף שלא חסתם עלי.
הוספתם ,הכברתם והכבדתם עליי . עד שבגללכם "קרסתי". התפרצתי להכות ולא לדבר עם הסלע.......
זה חלק מתולדות המעשה
וגם העונש שהושת עלי הוסיף ואמר משה : גם הוא למענכם .
שביקש הקב"ה למענכם להחמיר עימי.
שלא תאמרו חלילה
יש משוא פנים מלפניו של הקב"ה.
ולמה אין זכר ל"ואתחנן" בזמן אמת בעת ההיא .
שאורח חשוב של הנהגה ביקש משה לאלף הדורות
שלאחריו לאמור :
מנהיג ששרוי בעיצומה של ההנהגה. לעולם לא מעלה שאלות קשות שבינו לבין עמו ושבינו לקב"ה.
שמשה היה כל כך מסור לעם ולשליחות שספג וספג ועצר עצמו תמיד ....
משה לא הזכיר את אהרון שהוא כבר נפטר.
והנה הקדמנו לומר לעיל :
שפסוק : "ואתחנן" יכול להקרא הן לעבר והן לעתיד.
שגם הביטוי "בעת ההיא" יכול שיסוב גם על העבר וגם על העתיד.
הנה כי כן, משה שבשלהי פרשת וילך ניבא על השואה.
בבחינת : "הרעה של אחרית הימים" .
לפיכך ביקש לרמוז בפסוק של "ואתחנן". כי גם לעתיד ,יתעורר הוא לקיים "ואתחנן" לפני הקב"ה :
לבקש רחמים על עמו - בשואה .....
[ביום שחקר התיאולוגי של השואה ייעשה הדברים יתבהרו יותר.]
הנה כי כן, כשם שלבסוף ניבא משה על השואה, הקדים הוא ורמז שלא הוא,יהא זה דדומם גם שם בעליונים על קרות השואה
ורמז כי גם שם תחנוניו ישובו לעלות .וביתר שאת
וכי גם אז לא יועילו .בתועלת של ממש
כשם שגם לא הועילו בכיותיה של אם הבנים - רחל .......
משה אהרון
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
