בס''ד         פרשת ואתחנן: האם מותר לשכור גוי לבנות בית כנסת בשבת

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על מצוות שמירת השבת, ומוסיפה שלא רק האדם חייב לשבות ממלאכה, אלא גם שורו, עבדו וחמורו: ''וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽוֹךָ''. ובלשון המשנה ברורה (שה, א) כשדן בנשיאת משא על בהמה:

''הנה כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו', הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת. ולאו דווקא בהמה, הוא הדין עופות וכל בעלי חיים. ולכן דווקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא, והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא, אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור, והוא הדין כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי גם כן בכלל משוי הוא ואסור.''

בעקבות התורה הכותבת על מצוות השבת, והבנה שיש מלאכות האסורות גם אם היהודי אינו מבצען בעצמו, נעסוק השבוע בשאלה האם עסק משותף ליהודי וגוי יכול להמשיך לעבוד בשבת. נראה האם יש הבדל בין סוגי העסקים השונים, האם מותר להשכיר את העסק לגוי, וכיצד עליהם לחלוק את שכר השבת במקרה בו הותרה עבודת הגוי בשבת.

מרחץ ושדה מושכרים

נקודה ראשונה בה יש לעסוק, היא מקרה בו ליהודי יש נכסים בהם גוי עובד:

הגמרא במסכת עבודה זרה (כא ע''ב) כותבת בשם רבן גמליאל, שמותר ליהודי להשכיר את שדותיו לגוי, אך אסור לו להשכיר את בית המרחץ. בטעם ההבדל מנמק, ששדה רגילים לתת באריסות, דהיינו עושים הסכם בו הגוי עובד בשדה והיהודי מקבל חלק מהפירות, ואילו במרחץ לא רגילים, ויבואו הסובבים לחשוב שהגוי הוא רק שכיר של היהודי, המפעיל את עסקיו בשבת.

אלא שלכאורה, לא מובן מדוע אריסות מותרת, והרי גם במקרה של אריסות היהודי מרוויח שהגוי עובד בשבת, שכן הוא מקבל אחוז מסוים מהרווחים. מיישב הר''ן (ו ע''א בדה''ר ד''ה ומהא), שכיוון שסוף כל סוף הגוי עובד למען רווחיו האישיים והנאת היהודי באה ממילא, לכן אין בכך איסור. לכן, קל וחומר שבמקרה בו היהודי מקבל דמי שכירות קבועים (ולא חלק יחסי בפירות), שעבודת הגוי בשבת תהיה מותרת, שכן במקרה זה אין ליהודי שום הנאה בעבודה הנעשית בשבת. ובלשונו:

''ומהא שמעינן, דכיון שיש לעובד כוכבים חלק בפירות השדה, אף על פי שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר, דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד, והנאת ישראל ממילא אתיא... וכל שכן שמותר להשכיר שדהו לעובד כוכבים, כגון שהעובד כוכבים שוכרו בסך ידוע, דבכי האי גוונא עובד כוכבים כי קא עביד בדנפשיה קא עביד, וישראל לא מתהני כלל.''

למרות שכאמור הגמרא מחלקת בין שדה לבין מרחץ, כיוון שטעם האיסור הוא שמא יחשבו הסובבים שהגוי שכיר של היהודי בשבת, כתבו הראשונים שהכל כפי מנהג המדינה. לדוגמא, רב האי גאון פוסק (מובא בטור קמג), שבמקרה בו משכירים נכס לשנים רבות (או שהשכירו אותו כבר בעבר לשנים רבות), ומפורסם הדבר שהגוי העובד אינו שכירו של היהודי בשבת, אלא עובד באריסות, או לחלופין משלם שכר קבוע לשנה, אין בכך איסור, גם אם מדובר במרחץ.  

עבודה בקבלנות

אופן נוסף של עבודה, היא עבודה בקבלנות. באופן זה, הפועל אינו מקבל שכר יומי או חלק מהתוצרת, אלא מקבל שכר תמורת השלמת העבודה, וכאשר יסיים את עבודתו יקבל סכום כלשהו. לכאורה, במקרה זה ניתן להנות מהמלאכה שהגוי עשה שבת, שהרי הוא עושה זאת מאינטרסים אישיים, כדי לסיים את העבודה מוקדם ולקבל את כספו. למעשה נחלקו הראשונים:

א. רבינו תם (ספר הישר, סי' ו') פסק, שאכן מסיבה זו אין איסור שהגוי יעבוד בקבלנות בשבת, אפילו אם הבנייה נעשית בפרהסיא, וברור שהמלאכה נעשית לצורך היהודי. עם זאת למעשה, כאשר בנה את ביתו ושילם לגוי בקבלנות, החמיר על עצמו, ולא הניח לגוי להמשיך לבנות את הבית בשבת, אך כאמור מעיקר הדין הוא סובר שאין בכך איסור.

את דברי הגמרא במועד קטן (יב ע''א), הכותבת שמותר לעשות פעולות בקבלנות על ידי גוי רק מחוץ לתחום, במקום בו לא עוברים יהודים, פירש, שכוונת הגמרא להלכות אבילות, שאבל שאסור לו לעשות מלאכה מחמת אבלותו, יכול לקחת גוי בקבלנות רק אם הוא עובד מחוץ לתחום. בהלכות שבת הקלו יותר, ואפילו בתוך העיר מותר לגוי לעשות עבודה בקבלנות למען יהודי. ובלשונו:

''עוד נראה לי להתיר קיבולת, מדאמרינן בפרק קמא דעבודה זרה, דמשכירין שדות אבל לא מרחץ, וטעמא מפרש בגמרא דגבי שדה אמרינן אריס אריסותיה קעביד, אם כן אריסות גוי בשדה דהוא מפרסם טובא שרי, דהוה ליה קיבולת... וכולה שמעתתא דמועד קטן, פרק מי שהפך דאוסרת קבלנות היינו בימי אבלו, שנראה כמוסר מלאכתו לעשותה ובאבל החמירו, אבל קבולת גוי אמר גוי אדעתיה קעביד.''

ב. ר''י (תוספות עבודה זרה כא ע''ב ד''ה אריסותא) חלק על רבינו תם, וסבר שאסור ליהודי להשכיר גוי בקבלנות לבנות ביתו. בטעם הדבר נימק, שגם אם אכן אין פה 'שכר שבת', שכן הגוי עובד למען עצמו, בכל זאת יש חשש של מראית עין, שכן בזמנו היה מקובל שכאשר היו בונים בתים היו לוקחים פועלים לשכירות יומית, ואם כן יחשבו הסובבים שהגוי שכיר יום של היהודי בשבת.

עם זאת, כיוון שהחשש הוא רק משום מראית עין, במקרה בו לא קיימת מראית עין, אין מניעה להעסיק בקבלנות בשבת. לדוגמא, אין מניעה שהגוי יהיה קבלן בשדה, שכן כאשר הסובבים יראו את הגוי עובד בשדה, גם אם לא יחשבו שמדובר בגוי העובד בקבלנות, יחשבו שהוא עובד  באריסות, וכאמור עבודה באריסות מותרת. ובלשון הבית יוסף (או''ח רמד) שסיכם דבריהם:

''ישראל ששכר לו גויים לבנות לו בית בקבלנות היה מתיר רבינו תם.. והם ז"ל דחו ראיותיו, והעלו דלא דמי לאריסות דשדה, דלעולם הוא רגילות לקבל שדה באריסות למחצה לשליש ולרביע, אבל בבניין בית רגילות לשכור מידי יום יום, והרואה אינו אומר קבלנותיה עביד, אלא שכירי יום נינהו ודומה כמי שישראל מצווה לעשות לו מלאכה בשבת.''

ג. הר''ן (ו ע''א בדה''ר ד''ה ומהא) בגישה שלישית על פי טענת הביאור הלכה (ד''ה או) סבר, שגם אם דרך אנשי המקום לעבוד בקבלנות, ואין חשש שיחשדו שהגוי עובד כשכיר יום, בכל זאת אין להעסיק גוי בקבלנות. טעם הדבר, שבניגוד לעבודה באריסות בה הגוי נוטל את הפירות ונותן חלק מהם ליהודי, בעבודה שבקבלנות היהודי נוטל את הפירות (או את הבניין שבנה הגוי), והגוי רק מקבל סכום כסף קבוע, יש חשש ממשי שיבואו לחשוד שהגוי שכירו של היהודי בשבת.

פסק ההלכה

למעשה בפסק ההלכה נחלקו האחרונים:

א. השולחן ערוך (רמד, א) פסק כדעת ר''י, שאסור לבנות בית בקבלנות בשבת מפני הרואים (אלא אם כן הבניה מחוץ לתחום במקום בו לא עוברים יהודים), אך בשדה מותר כיוון שרגילים לעבוד באריסות[1]. על בסיס זה ביאר הפרי מגדים (שם, ה), שבמקום בו עובדים רק בקבלנות, וידוע שגוי העובד בשבת אינו עובד כשכיר יום, מותר לעסוק בקבלנות על ידי גוי. לכן ולדוגמא, אין מניעה לתת רכב לתיקון במוסך של גוי, שכן גם אם יתקנו בשבת וניכר שהרכב של יהודי, ברור שבעל המוסך עובד בקבלנות.

גם המגן אברהם (שם, ח) פסק כך, וביאר שמחמת סיבה זו מקילים שגויים יאספו את האשפה בשבת מרחוב של יהודים, שכן גם אם לא רגילים לעבוד במקום זה בקבלנות, כיוון שמדובר בעבודה שהציבור מממן, לא חושדים בציבור שישכור שכירי יום לעבודה בשבת. עם זאת הוסיף, שנוהגים לא לבנות בית כנסת בשבת על ידי גויים, שכן יש חשש של חילול ה', שיראו הגויים שהיהודים בונים בשבת את בית הכנסת (אלא אם כן יש חשש ממשי שבעקבות כך לא יבנו כלל, אז יש מתירים). ובלשונו:

''פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב, והעכו"ם עושים המלאכה בשבת, ואף על גב דמלאכה דאורייתא. וצריך לומר דגדול אחד הורה להם כך, משום דבשל רבים ליכא חשדא. ואם כן היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות, ומכל מקום ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו, כי בזמן הזה אין העכו"ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם, ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם.''

ב. המשנה ברורה (רמד, ז) חלק, וסבר שגם כשרגילים לעבוד רק בקבלנות, יש לחלק בין קבלנות בבניית בית לבין קבלנות בעבודה בשדה. בקבלנות שדה ניתן להקל, שכן גם אם לא יידעו שמדובר בקבלנות, מקסימום יסברו שהגוי עובד באריסות, דבר המותר. בקבלנות בית לעומת זאת, כיוון שרק רבינו תם מתיר בכל עניין, יש לחשוש לשיטת הר''ן, ואין לבנות בקבלנות.

קבלנות רק בשבת

לכאורה, אפילו רבינו תם המתיר עבודה בקבלנות בשבת, התיר רק במקרה בו העבודה נמשכת זמן מה, אז ניתן לומר שאם הגוי בחר לעשות את המלאכה בשבת, זה עניין שלו. לעומת זאת, אסור להשכיר גוי לעבודה בקבלנות שתעשה דווקא בשבת, שכן למרות שהגוי נוטל חלק מהרווחים, במקרה זה אינטרס היהודי הוא שהגוי יעשה מלאכה דווקא בשבת, ומדובר בשכר שבת.

למרות זאת כתב המרדכי (שבת, רמז), שלמעשה נהוג שיהודי העובד בימי החול כגובה מכס, יכול בימות השבת לקחת גוי בקבלנות שישמש כגובה, תמורת חלק מהרווחים. ונימק, שעל אף שמעיקר הדין זה אסור, כיוון שיש חשש שאם לא יעשה כך, יבוא היהודי בעצמו לגבות את המכס כדי לא להפסיד את השכר הרב, לכן התירו קבלנות זו. ובדומה למשנה הכותבת שמותר ליהודי הנמצא חוץ לתחום לתת את כספו לגוי שיישא אותו לתוך התחום, שאם לא יתירו לו, עלול הוא בעצמו לטלטל את הכסף. ובלשונו:

''ואם תרצה לומר שיש לחלק בין הנך (= קבלנות) שאין ישראל קובע מלאכתו לנכרי לעשות רק בשבת, ובנדון זה שקובע לו ליטול המכס בשבת, מכל מקום נראה להביא ראיה להתיר דתנא לקמן קנג ע''א 'מי שהחשיך לו בדרך, נותן כיסו לנכרי', דמשום פסידא שרי ליה רבנן, דאי לא שרי ליה אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים. הכא נמי לא שנא, וכל שכן להציל מידם, דאי לא שרי ליה יפסיד כל חובו בדיחוי.''

אם אכן כך, מדוע לא התירו להשכיר מרחץ לגוי באריסות, מטעם הרואים שיחשבו שהגוי שכיר בשבת של היהודי? והרי יש חשש שמא יבוא היהודי להפעיל את המרחץ בעצמו! הט''ז (רמד, ו) יישב, שרק במקום הפסד גדול (כמו בגביית מכס, או באיבוד מקום העבודה) יש חשש שהיהודי יעבוד בשבת אם לא יעבוד גוי במקומו, ולכן הקלו, אבל במרחץ אין הפסד כל כך גדול. על בסיס זה פוסקים רבים (בעיקר אשכנזים) הקלו בשעת הדחק, כמו בחנות הנמצאת ברחוב של גויים, תוך כדי ניסיון לצמצום החשש ממראית עין.

דין שכר שבת

מה הדין כאשר גוי עבד באיסור למען יהודי בשבת? נחלקו הפוסקים:

א. השולחן ערוך והרמ''א (רמג, ב) הבינו שיש מחלוקת בעניין זה בין רב נטרונאי (או''ח נט) לבין הרמב''ם (שבת ו, יז). הגאונים סברו שאין לאסור שכר שבת, ואילו הרמב''ם סבר שיש לאסור, וכדברי הגמרא במסכת עבודה זרה (כב ע''ב) הכותבת שעסק המשותף ליהודי וגוי שעבד בשבת (נושא בו נעסוק שבוע הבא), שכר השבת אסור. להלכה נפסק כרמב''ם, ששכר השבת אסור.

ב. הב''ח (רמג, ג), המשנה ברורה (שם, טז) ורוב האחרונים חלקו וסברו שאין מחלוקת, אלא כל פוסק דן במקרה אחר. הגאונים דנו במקרה שאין העבודה אסורה ממש, אלא רק משום מראית עין. לדוגמא, מקרה בו השכירו גוי לעבודה בקבלנות במקום בו לא רגילים לעשות כך, שאז מעיקר הדין העבודה מותרת, אלא שנאסרה רק מחמת הרואים, שיטעו לחשוב שמדובר בשכיר יום. לעומת זאת הרמב''ם דן במקרה בו יהודי שכר גוי לעבודה יומית בשבת, שאז העבודה בעצמה אסורה, וממילא גם שכרה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...