"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. אדנ'י ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א'ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" וגו' (דברים ג,כג-כו). '"אעברה נא ואראה" וגו'. צריך לדעת כוונת אומרו "נא", גם למה הוצרך לומר "ואראה" וגו' הלא כשיעבור הענין מעצמו מובן שיראה וכו'? ואולי שנתכוין להשיב תשובה על הדברים המונעים ביאתו לארץ כאומרם ז"ל שהם ב': א' – לפי שהגיע זמנו של יהושע למלוך (תנחומא), ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ב' – שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל לחטוא ויצטרך להשליך חמתו עליהם וחשב ה' למשכן בשבילם הבית המקודש כרמוז בתיבת "משכן משכן" כאומרם ז"ל (שמו"ר פנ"א), ובזה יש תקוה ותכלית טוב לישראל, וכמאמרם ז"ל (מדרש תהלים ע"ט) בפסוק "מזמור לאסף אלקים באו גוים" וגו', מזמור? קינה מבעי ליה! אלא שהשליך חמתו על עצים ואבנים ולא השליכה על ישראל וכו' ע"כ. ואם היה משה בונה בית המקדש אמרו ז"ל (סוטה דף ט.) שלא היתה אומה ולשון שולטת בו, וזה יסובב לשפוך חמתו עליהם לכלותם, וכמו שפירשתי בפרשת דברים בפסוק (א' ל"ז) "גם בי התאנף". לזה נתכוון משה בדבריו להשיג על ב' דברים אלו. כנגד המלכות שאינה נוגעת וכו', אמר "אעברה נא", פירוש: אעברה כדרך העוברים שלא בדרך שררה וכבוד; וכנגד מיחוש עם בני ישראל כדי שיהיה להם בית המקדש לפדיון נפשם, אמר "ואראה", פירוש: לא לבנות אלא לראות לבד. ובזה הוסרו ב' המיחושים, ודקדק לו' תיבת "נא" פירוש הן עתה יעבור ממלכותו כדי להשיג תקוה זו' (אור החיים). פרשת ואתחנן נקראת לאחר ט' באב, אולי יש בזה משום נחמה על החורבן ולכן היא נקראת לאחר זמן החורבן והאבלות עליו, שבדברי משה רמוז שחורבן הבית היה בו גם עניין חיובי – שלא להשמיד את בנ"י, ולכן יש בזה מעט נחמה. אולי אפשר שמשה רמז בדבריו על תיקון החטאים שגרמו לחורבן ירושלים, שרצה להיכנס לארץ ולקדש את ישראל בצורה שלא יבואו לקלקול, שלא יפלו בחטאים שגרמו לחורבן. שאולי רמז "אעברה נא ואראה", שאעבור בארץ בצורה של תחנונים ורחמים ("אעברה" בגילוי של "נא"), ובכך אגלה עניין של ראיה ("ואראה") בטוב הארץ שהיא ארץ קדושה, ובפרט ירושלים והמקדש במקומו ('"ההר הטוב הזה" - זו ירושלים. "והלבנון" - (יומא לט) זה בית המקדש' [רש"י]. ראה ב'תורת המקרא' "ואתחנן" [א] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמשה רצה להילחם בעמלק ולבנות את המקדש, ראה שם), וכך יתקדשו ולא יחטאו. שמשה נענש שלא להיכנס לארץ בשל חטא מי מריבה, שנעשה בדיבור קשה ובעניין של ראיה: "ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ... ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ, י-יב). שאמר לשון קשה "המורים", וזה היה בראיה "לעיני ישראל", ולכן נגזר עליו שלא להיכנס לארץ. לכן רוצה עכשיו לכפר על כך, לגלות בישראל גילוי של ראיה ורחמים ובכך לחבר את בנ"י לאמונה שלמה בה', ובכך לכפר על חילול השם שנעשה במי מריבה. שכך יכפר על מי מריבה ויתאפשר לו להיכנס לארץ כמו שהיה קודם לחטא מי מריבה. וכך לא תהיה בעיה שהמקדש לא יחרב, כיון שלא יגיעו לחטאים שגרמו לחורבן הבית (כמו שלפני שחטא במי מריבה היה ראוי להיכנס לארץ ולא היתה בעיה של חורבן המקדש). שבתי המקדש נחרבו בשל חטאי ישראל: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים ... מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם' וכו' (יומא ט,ב). ע"ז קשורה לחילול השם (וכן בג"ע וש"ד יש צד של חילול השם שככה יהודים מתנהגים בגסות ואלימות. וכן בעקבות הע"ז השחיתו דרכם כמו הגוים כיון שבע"ז פועלים בצורה גסה ואלימה, וכך משפיעה גם לחטוא בג"ע וש"ד), ולכן מזכיר את חילול השם שבמי מריבה; ובית שני נחרב בשל שנאת חינם, שזה מזכיר את הביזוי שמשה ביזה את ישראל כשאמר "המורים", וכן שמשה כעס, ובכעס באים לידי שנאה לאחר. לכך ע"י שיתקן את גילוי מי מריבה בחיבור לקדושה הגדולה של הארץ (שיש בה אויר שמקדש ומיישר את הדעת: 'אוירא דארץ ישראל מחכים' [ב"ב קנח,ב]) ישפיע שלא יגיעו ישראל לחטוא כ"ך באלו וממילא לא יהיה צורך בחורבן הבית, וממילא אין בעיה שיכנס ויבנה את המקדש (שלא יחרב). אולם ה' מנע ממנו מלהיכנס לארץ, שאמר לו שלא יצליח להשפיע תיקון כ"ך גדול עד שלא יחטאו ויוצרך להיחרב המקדש. אולי זה רמוז ב'"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'". זש"ה (משלי יח, כג): "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת". א"ר תנחומא: "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ" זה משה, שבא אצל בוראו בתחנונים. "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" עשירו של עולם זה הקב"ה, ענה אותו עזות, שנאמר "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי"' (דברים רבה ב,ד). שתמוה לומר על הקב"ה שענה בעזות, שזה לא מכובד לומר כך על ה' (ואכן ב'יהודי הקדוש' מובא הסבר נפלא, שה' אמר למשה שלא יכנס לארץ כי אז תבוא הגאולה, והגאולה צריכה לבא ע"י בית דוד; וזהו שענה לו "רב לך", רב- ר"ת רות בועז, שמהם יצא דוד. וזהו שה' ענה "עזות" שזהו האותיות החסרות כדי להשלים את הר"ת: ר'ות ב'ועז). אלא שאולי רמז שמשה אמר תחנונים לפני ה', שהתחנן וביקש לגלות גילוי רחמים על ידו, כתיקון למי מריבה שחטא בדיבורו, שלכן נעשה "רש" מרושש שאין לו משלו, כרמז שאין לו חלק בארץ כעין עני שאין לו בית, וכן "רש" כרמז לירושה, שרצה לירש חלק בארץ (שה' יגיד לו 'עלה רש' את ארץ); ולכן מבקש "תחנונים ידבר", שיהיה גילוי תחינה ורחמים בקשר לדיבור, כתיקון למי מריבה. וה' ענהו "עזות" שמה שדיבר בעזות במי מריבה נשאר פגמו בעולם ולא יכול לתקן עד שימחק קליל ולא יגרם חורבן הבית; שזהו "עשיר" שהמקדש שיש בו עושר גדול הוא של ה', וה' "יענהו עזות" שענה לו שגילוי העזות שעשה נגד ישראל כשקרא להם "המורים" (שכך ענה לבקשת ישראל, ולכן נרמז בלשון עניה שה' עונה לו), נשאר כפגם שלכן לא יכול להביא שיתקדשו עד שלא יגיעו לידי חורבן הבית. וכל זה בא כרמז ללמדנו על תיקון לחורבן הבית, שהבית נחרב בשל חטאינו ולכן תיקון לזה יש לעשות ע"י תיקון בתשובת המשקל כנגד החטאים, כמו שמשה רצה לכפר בגילוי שכנגד חטאי ישראל בחורבן הבית (שקשור גם לחטא מי מריבה), לתקן מגילוי זה, ובכך לגרום לאי חורבן. הבית השני נחרב על שנאת חינם ועלינו להרבות באהבת חינם עד שיתוקן הקלקול, ונזכה ב"ה לבניין הבית השלישי בבי"א.