"ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" (במדבר יג,כג). למה לקחו דווקא את הפירות האלו? בפשטות אלו היו הפירות שמצאו בהליכתם. אולם נראה שיש באלו רמזים שניסו המרגלים לומר נגד א"י; שלכן יהושע וכלב לא השתתפו בנשיאתם: ' … יהושע וכלב לא נשאו כלום. אי בעית אימא משום דחשיבי, ואי בעית אימא שלא היו באותה עצה' (סוטה לד,א). 'שלא היו באותה עצה - להביא אשכול משונה כזה, שהמרגלים לרעה נתכוונו לומר כשם שפירותיה משונים כך יושביה משונים וגבורים וגבוהים' (רש"י). המרגלים באו להראות את רעת הארץ, לכן נראה שמעבר לפשטות שבאו לומר את חוזק העם שיושב שם, גם ניסו לרמוז בפירות עצמם שיש בעיה בארץ. שבאו להראות את חומריות הארץ כמה היא גסה חזקה ומשפיעה, ולכן מסוכן להיכנס לארץ שכך יפלו לחטא (ראה דברי מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א, 'בארץ לא זרועה', פרשת שלח). לכן רמזו בפירות שהביאו על שלושה דברים שיפלו במשך הזמן, ולכן הביאו בסדר הזה את הפירות (ולא כמו הסדר שמופיע בפס' על שבעת המינים) ע”פ הנפילה במשך הזמן. דבר ראשון זה ישר בכניסה, שהם יכנסו ויתעסקו בחיי החומר שזה עצמו מקור לנפילה גדולה בשל ההתעסקות בחומריות. כנגד זה לקחו ראשון את הענבים שמהם עושים יין שבשתייתו מאבדים את שיקול הדעת, שכך בחיבור לחומרי (כעין שתיית יין שהוא משקה חומרי) הם יאבדו את הדעת הישרה שמחוברת לה', ויתעוותו בדימיונות שווא, שכך החומרי ישפיע עליהם לטעות ולהתרחק מה'. בנוסף לכך בהמשך הזמן בארץ, בשל טוב הארץ והצלחתם תתחזק בהם מידת הגאווה, שזהו הרימון שהוא השני, שיש לו כתר בפריו, כרומז על גאוה כעין מלך שמכובד, ובשל הגאווה יבואו למרוד בה'. אח"כ במשך הרבה זמן שמתרגלים לטוב ומשמינים, אז "וישמן ישרון ויבעט" (דברים לב,טו), שזה נרמז בפרי השלישי – התאנה שהיא מתוקה ומשמינה. אולי אפשר גם שהם באו לרמוז על שיפלו לחטא בכניסה לארץ, ולכן נאמר “וישאהו במוט בשנים” שמשמע שנשאו אותו במוט אחד בשני אנשים, אבל חז”ל דרשו שנשאו אותו בשמונה (סוטה שם), אז מדוע נאמר בצורה שנשמע לא נכון? אלא שבאה התורה לרמז על כוונותיהם, שנשאו את הפירות כדי לומר שהכניסה לארץ זהו כהמשך חטא עץ הדעת, שמקשר לחטא; לכן נאמר כעין ברמז "במוט", שהאות ט' מתחלפת בדרשות באות ת', (ובכתיב אחר) יוצא 'במות' - בדבר שהביא למוות בעולם, שזהו עץ הדעת. ומי שחטאו באכילתו היו שנים, אדם וחוה, ולכן זהו "בשנים". בחז"ל ישנה מחלוקת מה היה עץ הדעת: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון. רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). לכן הביאו ענבים ותאנה, כנגד דעות ר"מ ור"נ על עץ הדעת; וכן הביאו רימון כיון שבזמן שהם ריגלו לא היה אז זמן גידול חיטה ושעורה ולכן לא יכלו לקחת אותם, ולכן לקחו דווקא מהפירות, שאת זה מצאו, לכן במקום חיטה ושעורה שזה דגן, שלדעת ר"י זהו עץ הדעת, הביאו רימון שאז זה מרמז על הפירות שנאמרו ש"ארץ" הראשון בפס' של שבעת המינים: ”ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון" (דברים ח,ח), ולכן מזכיר להם אוטומטי שיש גם חיטה ושעורה בחלק זה, שבכך רומז להזכיר את הדגן, כדי לרמז להם על חטא עץ הדעת (ולכן לא לקחו כסדר שבפס' כדי להדגיש שיש לעיין בפס' ובפירות שהביאו, שכך יתעוררו לשים לב שבחלק זה יש גם דגן). גם אולי ברימון יש הרבה גרעינים יחד שנמצאים תחת קליפה, כעין חיטה ושעורה שזה הרבה גרעינים תחת קליפה שצריך להסירה (להבדיל משאר פירות שבעת המינים שאוכלים את כל הפרי עם קליפתו שהיא דקה ואכילה), ולכן בפרי זה רמזו להם על הדגן, כרמז לשיטת ר"י בעץ הדעת. בנוסף, ברימון יש כתר (כעין מלך), שזה מרמז על דעת האדם שזהו מעלתו מעל שאר החיות, ובא מהצד האלוקי שבו, ולכן האדם מלך על שאר החיות; לכן רומז לדגן שמשפיע על דעת האדם (ולכן משפיע על הדיבור). אולי באו לרמוז בפירות כנגד האבות, שבאו לטעון שאמנם לאבות הובטחה הארץ, אבל היא לא מתאימה להם, שהם יפלו לחטא שלא כאבות שהיו צדיקים; לכן מדגישים בפירות כנגד האבות, וזה מתגלה בפירות בחומריות רבה כרמז שאצלם זה ישפיע לרעה. באשכול יש כמה ענבים, ומהם עושים יין שאצל צדיקים זה מתגלה לחיוב ואצל רשעים זה מתגלה לרעה (מגילה יב,ב), שכך מרמז על אברהם שהתנסה בכמה ניסיונות, מה יבחר לעשות (שיכל לבחור כך או כך, כמו ביין שמתגלה כך או כך), והוא עמד בזה ובכך הוכח כצדיק (כמו ביין שהצדיק מתגלה בזה בצדקותו) [ונאמר שכרתו אשכול ונשאוהו בשנים, כעין רמז שאחד הניסיונות של אברהם היה ניסיון ברית המילה, שזהו כריתת הערלה, ומאז הוא נעשה ליהודי שמיועד להקמת עם ישראל דווקא (ראה ב'תורת המקרא' פרשת “וירא”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), ויוצא שהניסיונות היו חלק בהיותו מפיץ האמונה לכלל הגוים וחלק בהיותו מיועד לבנ”י; וכן בחלק היה ערל כעין הגוים שנקראים ערלים (משנה נדרים ג,יא), וחלק מהול כיהודי, ויש הבדל מהותי בין גוי ליהודי, ולכן כעין שנים. וזה בנשיאה במוט, כרמז שנושא עליו את שם ה' בעולם]. רימון כנגד יצחק שממנו יצאו עשו ויעקב ששניהם מתגלים בקיום מלכות בעולם (לפחות שליטה על עיר מלוכתם בבניינה כעין מלכות קטנה על עצמם), שאין מצב שאין באף אחד מהם מלכות או שיש בשניהם מלכות, אלא תמיד יש מלכות אחת: 'קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם: חרבו שתיהן, אל תאמן. ישבו שתיהן, אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי, תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' (מגילה ו,א). לכן יצחק מתגלה ברימון שיש בו כתר אחד (וכתר רומז למלכות, שכך רומז שיש רק מלכות אחת). תאנה כנגד יעקב, שבעץ תאנה יש פירות שמתבשלים (להיות ראויים לאכילה) במשך הזמן (נידה נ,א), שכך רמז ליעקב שהיו לו כמה בנים שנולדו במשך הזמן (ואמנם גם לאברהם ויצחק היו כמה בנים, אלא שאצלם רק אחד היה העיקר שממשיכם, לעומת יעקב שכל בניו הם המשכו).