בס''ד             פרשת שלח: האם נשים חייבות בהזכרת יציאת מצרים

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה, את הפרשייה האחרונה מפרשיות קריאת שמע, פרשת ציצית, בה מוזכרת גם יציאת מצרים. כיוון שמצוות ציצית נוהגת רק ביום, תמהה הגמרא במסכת ברכות (יד ע''ב) מדוע אם כן יש לקרוא את פרשת ציצית בקריאת שמע של הלילה. ומיישבת, שקריאה זו נועדה להזכיר יציאת מצרים, אותה יש להזכיר גם ביום וגם בלילה. עוד מוסיפה הגמרא, שהיו מקומות שלא היו קוראים פרשייה זו במלואה, ועל מנת להזכיר יציאת מצרים, היו קוראים נוסח אחר. ובלשונה:

''אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר, אמרי במערבא: ערבית - דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם אני ה' א-להיכם אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי: מודים אנחנו לך ה' א-להינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך.''

בעקבות פרשיית ציצית והזכרת יציאת מצרים, נעסוק השבוע בדיני הזכרת יציאת מצרים. נראה תחילה את מחלוקת הפוסקים האם הזכרת יציאת מצרים מדאורייתא או מדרבנן, והאם יש הבדל בין ההזכרה ביום לבין ההזכרה בלילה. לאחר מכן נראה האם יש הגבלת שעות במהלך היום להזכרת יציאת מצרים, עניין שיש בו להשליך על חיוב נשים במצווה זו.

יציאת מצרים בלילות

המשנה במסכת ברכות (יב ע''ב) דנה בחיוב הזכרת מצרים בלילות, ומביאה מחלוקת בנקודה זו בין בן עזאי לבין חכמים:

א. בן עזאי סובר, שיש להזכיר יציאת מצרים בלילות, דבר הנלמד מהפסוק בפרשת ראה (טז, ג) ''לְמַ֣עַן תִּזְכֹּ֗ר אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ'', ימי חייך - הימים, כל ימי חייך - לרבות הלילות. זו גם דעתו של רבי אלעזר עזריה המוזכר בנוסף בהגדת פסח, האומר שהוא כבן שבעים שנה, ולא זכה לומר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא.

ב. חכמים חולקים וסוברים, שאין חובה להזכיר יציאת מצרים בלילות. יש אמנם חובה ביום דין הנלמד מהפסוק  'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך', אבל הלשון 'כל' בא ללמד שיש להזכיר יציאת מצרים גם בימות המשיח, ובניגוד לבן עזאי שסובר שמחמת הניסים הגדולים שיהיו, כבר לא יזכירו את נס יציאת מצרים.

דאורייתא או דרבנן

נחלקו הראשונים, האם לדעת בן עזאי החובה להזכיר יציאת מצרים מדאורייתא או מדרבנן:

א. הראב''ד (מובא ברשב''א שם) הקשה, כיצד ייתכן שלפני דרשת בן זומא לא היו מזכירים יציאת מצרים, והרי דבר פשוט במשנה (ברכות א, ד), שקריאת שמע כוללת שתי ברכות לפניה (מעריב ערבים ואהבת עולם) ושתי ברכות לאחריה (אמת ואמונה והשכיבנו), והרי אמת ואמונה קשורה קשר הדוק להזכרת יציאת מצרים, ואם כך נמצא שתמיד הזכירו יציאת מצרים.   

לפיכך טען הראב''ד, שלמעשה גם חכמים מודים שיש להזכיר יציאת מצרים בלילה, ולכן תמיד אמרו 'אמת ואמונה'. המחלוקת בינם לבין בן זומא היא, האם חובת ההזכרה היא מדאורייתא. בן זומא לומד מפסוק שזו חובה מדאורייתא, וחכמים חולקים. בדעה זו צידד גם הרא''ה (ברכות יג ע''ב ד''ה אמר), וכך הסביר את מימרת רב, מדוע כאשר במקרה של עייפות גדולה עדיין יש חובה להתאמץ ולומר רק פסוק ראשון של קריאת שמע, שכן שאר החלקים וכן הזכרת יציאת מצרים, מדרבנן בלבד. ובלשונו:

''אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב, אמר שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא. פירוש, בקריאת שמע של ערבית, ויצא ידי קריאת שמע. ואף על גב דאכתי בעי לאדכורי (= שעדיין הוא צריך להזכיר) יציאת מצרים, אפשר דיציאת מצרים בלילה דרבנן היא, אף על גב דאסמכוה אקרא, ולא עדיפא ליה משאר קריאת שמע, דקאמר רב נחמן לעבדיה דלא ליצעריה אלא בפסוקא קמא.''

ב. הרשב''א (שם) חלק וסבר, שמוסכם בין התנאים שאין חובה מדאורייתא להזכיר יציאת מצרים בלילות, והמחלוקת בין בן עזאי לבין חכמים היא, האם ניתן למצוא אסמכתא לכך מפסוק שעל כל פנים יש חובה מדרבנן. לדעת בן עזאי ניתן למצוא פסוק ולדעת חכמים לא ניתן. כך ביאר הצל''ח גם את שיטת הרי''ף והרא''ש, שהשמיטו את המשנה מהלכותיהם. הם סוברים שהמחלוקת היא האם ישנה חובה מדרבנן לקרוא, ולהלכה פסקו כדעת חכמים שלא, ולכן לא הביאו דברי המשנה שכן מחייבת.

את טענת הראב''ד שתמיד הזכירו יציאת מצרים בפרשת ציצית ואמת ואמונה (שהרי צריך להזכיר שתי ברכות אחרי קריאת שמע), דחה וטען שהיו אומרים ברכה אחרת, שאינה כוללת את נוסח יציאת מצרים. ראייה להבנה זו הביא מהירושלמי הכותב, שהסיבה שבקריאת שמע של יום יש שלוש ברכות ובערב ארבע, היא כדי שמידת היום והערב יהיו שווים. ביום קוראים שלוש פרשיות, ויחד עם שלוש הברכות סך הכל שש. בערב שתי פרשיות וארבע ברכות, סך הכל שש. עולה שבערב לא היו קוראים את הפרשה השלישית של קריאת שמע, בה מוזכר יציאת מצרים, ומכאן מוכח שלא תמיד הזכירו יציאת מצרים. ובלשונו:

''והכא נמי משמע בירושלמי, דאמרו שם מפני מה תיקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, ואמרו כדי להשוות מידת יום ומידת לילה, כלומר דבשחר קורא שלוש פרשיות ושלוש ברכות הרי שש, ובערב שתי פרשיות וארבע ברכות הרי שש, כדי להשוות מדת יום למדת לילה, אלמא פעמים שלא היו קורין פרשת ויאמר כלל.''

ג. האור שמח (קריאת שמע א, ג) בגישה שלישית ביאר בדברי הרמב''ם, שלא זו בלבד שהחובה להזכיר בלילה היא מדרבנן, אלא אף החובה ביום היא מדרבנן, ובניגוד לשאר הפוסקים שהסכימו שעל כל פנים שביום החובה מדאורייתא. סיוע להבנתו הביא מכך, שהרמב''ם לא מנה בספר המצוות את החובה להזכיר יציאת מצרים בכל יום, ורק בהקשר של הלכות פסח כתב שיש חובה להזכיר יציאת מצרים בסיפור ההגדה. הוא ביאר, שעל אף שהפסוק כותב 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים', פשט כוונת הפסוק היא שיש לזכור את חודש האביב, בו יצא עם ישראל ממצרים, ובו יש לחגוג את חג הפסח.

מצוות עשה שהזמן גרמא

דנו הפוסקים האם נשים חייבות בהזכרת יציאת מצרים. ולהבנת הדברים יש להקדים בביאור המושג מצוות עשה שהזמן גרמא:

הגמרא (קידושין כט ע''א) כותבת, שכל מצוות שקיומן מוגבל לזמן מסויים נשים פטורות, ולומדת דין זה (לד ע''א) מהקשת מצוות תפילין ללימוד תורה. מה לימוד תורה נשים פטורות, שכן נאמר ''ולמדתם אותם את בניכם'', דווקא בניכם, כך פטורות הן מתפילין ומשאר מצוות עשה שהזמן גרמא. עם זאת, ישנן חריגות. לדוגמא קריאת מגילה, שכן הן היו באותו הנס.

מה דין ספירת העומר? כפי שראינו בעבר (אמור שנה ב') לרמב''ם (תמידין ומוספין ז, כד) ורוב הראשונים, מצוות זו נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי היא נוהגת בזמן מסויים (כמו לולב ותפילין) ולכן נשים פטורות ממנה. דעה חריגה מופיעה ברמב''ן (קידושין לג ע''ב ד''ה והוי) שסבר, שספירת העומר אינה נחשבת מצווה עשה שהזמן גרמא. מהי סברתו?

הרב אשר וייס (נשים בספירת העומר), ביאר, שלדעת הרמב''ן מצוות עשה שהזמן גרמא נחשבת מצווה שמעיקר הדין אפשר לעשותה בכל השנה, אלא שקבעו לעשותה בזמן מסויים. לדוגמא, מעיקר הדין אפשר ליטול לולב כל השנה, אלא שהתורה קבעה שיש לקיימם דווקא בסוכות. ספירת העומר לעומת זאת לא הייתה יכולה להתקיים בכל השנה, שהרי מטרתה לחבר דווקא את הימים שבין פסח לעצרת. לכן, למרות שבפועל סופרים אותה בימים מסויימים, אין היא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא. בדומה לכך גם ברכת האילנות, שלא נקבעה לה זמן מסוים בשנה, אלא בפועל נוהגת בזמן של פריחה. 

הזכרת יציאת מצרים

נחלקו הפוסקים האם הזכרת יציאת מצרים נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא:

א. המגן אברהם (או''ח ע, א) סבר, שיש מצווה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה מדאורייתא, וכדעת בן זומא וכהבנת הראב''ד לעיל. לכן נקט, שנשים חייבות במצווה זו, שהרי היא נוהגת בכל משך היממה ולא רק בזמן מסויים. בדומה לכך כתב בהלכות קריאת שמע, שהיא נחשבת מצוות עשה שהזמן גרמא, שכן מדאורייתא ניתן לקרוא קריאת שמע ביום רק עד שעה מסויימת.

ב. השאגת אריה (סי' יב) חלק וסבר, שלמרות שיש מצווה להזכיר יציאת מצרים ביום בלילה, בכל זאת מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. ונימק, שהמצווה להזכיר יציאת מצרים ביום נפרדת מהמצווה להזכיר בלילה, לכן למרות שטכנית בכל היממה ניתן להזכיר, כיוון שיש לכל חלק מהמצווה זמן מוגדר, יום ולא לילה, לילה ולא יום, מצווה זו נחשבת כמצוות עשה שהזמן גרמא. ובלשונו:

''ואף על גב דקיימא לן כבן זומא דדריש ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, הרי שנוהג בימים ובלילות, מכל מקום הוי ליה מצוות עשה שהזמן גרמא, כיון דשל יממא חלף ועבר זמנה בלילה, ואם לא הזכיר ביום שוב אין צריך להזכיר הזכרה זו של יום בלילה. ואף על גב דחייב נמי להזכיר יציאת מצרים בלילה הא הזכרה אחריתא היא, ומשום הזכרת לילה היא, אבל הזכרה של יום עבר זמנה ואין צריך להזכירה בלילה.''

ג. המשנה ברורה (ע, א) במעין גישת ביניים הביא שיטת הישועות יעקב, שהסוברים שהזכרת יציאת מצרים בלילה היא רק מדרבנן, יסברו שמדאורייתא מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי היא נוהגת רק ביום, אך מדרבנן מדובר במצוות עשה שאין הזמן גרמא, שהרי בלילה נשים חייבות מקביעת חכמים, ונמצא שהן חייבות כל היום בקריאת שמע של היום, וכל הלילה בקריאת שמע של הלילה (ולדעת השאגת אריה גם במקרה זה מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי חיוב היום והלילה חלוקים).

שיטת הרמב''ם

גישה שונה יש בדברי הרמב''ם על פי ביאור הגרי''ד. להבנתו, לדעת הרמב''ם מצווה הזכרת יציאת מצרים אינה מצווה העומדת בפני עצמה, אלא כלולה בתוך החובה לומר קריאת שמע. לכן כאשר דן הרמב''ם במצוות קריאת שמע, הוא כולל את הפרשייה השלישית בה מזכירים את יציאת מצרים כחלק ממצוות קריאת שמע.

משום כך ועל בסיס הבנה זו כתב האור שמח (קריאת שמע א, ג), שלדעת הרמב''ם ניתן להזכיר יציאת מצרים רק עד הזמן בו ניתן לקרוא קריאת שמע, שכן הזכרת יציאת מצרים כלולה במצוות קריאת שמע (בניגוד לפסק המגן אברהם והשאגת אריה דלעיל). כמו כן, בפשטות לשיטת הרמב''ם נשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים, שכן הן פטורות ממצוות קריאת שמע.

קריאת שמע מבעוד יום

נמצא, שלדעת רוב הפוסקים יש להזכיר יציאת מצרים בלילה (למעט הרי''ף והרא''ש, שייתכן שסוברים שאין להזכיר). בפשטות, כאשר מצווה חלה בלילה, הכוונה משעת צאת הכוכבים. אלא, שדנו הפוסקים בכך בעקבות סוגיה שראינו בעבר (ויצא שנה ה'), כיצד ליישב את מנהג אשכנז, שהתפללו ערבית וקראו קריאת שמע מבעוד יום, וממילא כיצד אפשר להחשיב הזכרה זו כהזכרה בלילה.

א. רבינו יונה (א ע''ב בדה''ר), שדן באריכות בכל הצדדים בסוגיה זו טען, שכיוון שהמצווה להזכיר יציאת מצרים בלילה לא נאמרה במפורש, אלא רק נדרשת מהמילה 'כל', מהפסוק 'כל ימי חייך', ממילא אין חובה להזכירה בלילה ממש, וכיוון שלעניין תפילת ערבית מתייחסים לשעות אלו כלילה (ממספר סיבות), נחשב הדבר כלילה גם לעניין זה.

ב. השאגת אריה (סי' ח) חלק וסבר, שרק מצאת הכוכבים ניתן להזכיר יציאת מצרים, וממילא המתפללים מבעוד יום צריכים להזכיר יציאת מצרים שוב אחרי צאת הכוכבים. עוד הוסיף, שכיוון שלהבנתו החובה להזכיר יציאת מצרים בלילה מדאורייתא, שכן הלכה כבן עזאי ומדובר בדרשה גמורה ולא באסמכתא, לכן גם הקורא בין השמשות לא יצא ידי חובה, שכן ספק דאורייתא לחומרא.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[1]...