'עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' וכו' (אבות ה,ד). 'ועשרה על הים - אחד, ויבקעו המים. שני, שנעשה הים כמין אוהל ונכנסו ישראל לתוכו, דכתיב [חבקוק ג'] "נקבת במטיו ראש פרזיו”. שלישי, שנעשה קרקעית הים יבש בלא חומר וטיט, דכתיב (שמות יד) "ובני ישראל הלכו ביבשה”. רביעי, שקרקעית הים שדרכו בו המצריים שהיו רודפים אחרי ישראל נתלחלח ונעשה חומר וטיט, דכתיב (חבקוק ג) "חומר מים רבים”. חמישי, שהמים הנקפאים בקרקע הים לא היו חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות, כעין לבינים ואבני הבנין מסודרים זה אצל זה, כדכתיב (תהלים עד) "אתה פוררת בעזך ים”, שנעשה כעין פירורים. שישי, שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים, כדכתיב (שם) "שברת ראשי תנינים על המים”, והמצריים נקראו תנינים. שביעי, שנגזר הים לשנים עשר גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט בדרך אחד לבדו, והיינו דכתיב (שם קלו) "לגוזר ים סוף לגזרים”. שמיני, שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית, כדי שיראו השבטים אלו את אלו, שעמוד האש היה מאיר להם, וזהו שנאמר (שם יח) "חשכת מים עבי שחקים”, כלומר קבוץ המים היה כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר. תשיעי, שהיו יוצאים ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם, וזהו שנאמר "נוזלים”. עשירי, שלאחר ששתו מהם מה שרצו, הנותרים מהם היו נקפאים ונעשים ערימות, דכתיב (שמות טו) "נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים"' (ברטנורא). נראה שלא במקרה נעשו עשרה ניסים בים סוף, אלא שבקריעת ים סוף היה גילוי שם ה' גדול: '"זה אל'י" – בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י; שמות טו,ב [ע"פ המכילתא]), והתגלה שה' הוא ששולט על העולם ולכן היה בזה כנגד עשרת המאמרות שבהם ה' ברא את העולם, לומר שכל הטבע נוצר בשביל בנ"י והתורה ("בראשית" – בשביל ראשית [רש”י; בראשית א,א]) [וכן עכשיו יצאו ממצרים כדי לקבל את התורה], שזהו שעכשיו בנ"י ניצלים והולכים לקבל את התורה; לכן יש כאן עשרה כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם והדברות. כמו"כ כיון שהמשנה מביאה יחד עם עשרת הניסים במצרים, משמע שבאה לרמז שיש בזה גם כנגד עשרת המכות, שקריעת ים סוף היתה הכאת מצרים בחוזק גדול וגילוי שם ה' כנגד מה שהוכו במצרים קודם בעשרת המכות. 1. הנס הראשון היה שנבקעו המים – שזה כנגד המאמר "בראשית" שהוא כללי שהוא היסוד לכל הבריאה, שכך זהו בקיעת ים סוף שהוא העיקר בקריעת ים סוף, שנבקעו המים. וזהו כנגד הדברה "אנכי ה'”, שמתגלה שה' הוא האלקים ולכן יכול לקרוע את הים (וכן אנכי ה' הוא היסוד לכל שאר המצוות, שכיון שהוא ה' לכן מצווה...). וזה כנגד מכת כינים שהוכח אלוקות ה': “ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו), כמו שהוכח אלוקותו בקריעת ים סוף. 2. הנס השני היה שהים נעשה כאהל ונכנסו לתוכו, שזה כנגד המאמר "יהי רקיע", שהוא כיריעות אהל בעולם. וזה מרמז על הדברה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", שבנ"י עברו בים והיה קטרוג מדוע מגיע להם להנצל הרי הם עובדי ע"ז? לכן יש בזה כעין גילוי כהיפך מע"ז, שלכן נכנסו ולא טבעו. אהל מרמז על מכת בכורות, שהמצרים מתו (ולא ניצלו כישראל) בבתיהם: "כי אין בית אשר אין שם מת" (שמות יב,ל). 3. קרקעית הים נעשתה ליבשה, זה מרמז על המאמר "ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן" (בראשית א,ט). זה מראה בחוש שה' ברא את העולם וקבע מה יהיה בו, ולכן מרמז על הדברה של שבת שהיא מראה על שה' ברא את העולם. זה כנגד מכת ארבה שהם חיסלו את כל התבואה של מצרים, שנעשה כאדמה יבשה ללא צמח, כעין כמו כאן יבשה ממים. 4. הקרקע שתחת המצרים התרטבה ונעשתה לטיט, זה כנגד המאמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" (בראשית א,כח), שהמצרים רצו לכבוש את בנ"י ולשלוט עליהם, אלא שהיבשה בים בהיותו לח עצר בעדם, ועיכבם עד שבסוף טבעו במים שזה ההיפך מ"פרו ורבו" בצד החיובי, שכאן התמעטו בשל רשעותם. זה כנגד הדברה "לא תרצח" שרצו המצרים להרגנו (והיבשה הלחה עיכבה אותם), והם עצמם התעכבו עד שלבסוף מתו. וזה כנגד מכת ברד שהוא נוזלי ולכן מרטיב בקרקע. 5. המים שקפאו נעשו לחתיכות כלבנים ואבני בניין, שזה כעין דומה לדגים שבים (שהם חתיכות הנמצאות בים, וזהו ביתם), שזהו כנגד המאמר "ישרצו המים שרץ נפש חיה" (בראשית א,כ). וזה כנגד הדברה "לא תנאף" שאדם עושה זאת בבית בהחבא, ולכן מרומז באבני בניין. וזה כנגד מכת צפרדע שחי בים וביבשה, שבמים זהו ביתו (וזהו אבני בניין במים), ואף במכה הודגש שיעלו בכל מקום בבתיהם: “ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך" (שמות ז,כח). 6. המים קפאו ונעשו קשים כסלע, זה כנגד המאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה" (בראשית א,כד), שהחיות נועדו לצורך האדם (כמו מים שנועדו לשימוש בהם), וכיון שחטאנו אז רובם מזיקים במקום להועיל, שכך גם נעשה המים לסלע ואי אפשר להשתמש בו כיעודו בעולם כמים (ובצורת הסלע זה פגע במצרים "שברת ראשי תנינים על המים”, כעין חיות המזיקות). זה כנגד המאמר "לא תגנוב" שזה גונב נפשות, שמוכרו לעבדות במקום להיות חופשי, שזהו כעין מים שזורמים חופשי, כאדם בן חורין, ונהפך להיות תפוס כעבד, כעין הפיכה לקרח. זה כנגד מכת דבר שהבהמות מתו, כעין כשאין מים אז הבהמות מתות, וכשמת לאחר מעט זמן מתקשה מאוד כעין סלע. 7. הים נבקע ל-12 חלקים, לכל שבט נעשה שביל משלו, שזה מראה על חשיבות האדם, שזהו כנגד המאמר: “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו). וזה כנגד הדברה "כבד את אביך ואת אמך" שזהו גילוי חשיבות באדם (שההורים מכובדים על ידו) וכן כרמז לשייכותו לשבט ע"פ משפחת אביו. זה כנגד מכת שחין בה הוכו מצרים, שהאדם הוכה, כגילוי לעונש על רשעותו של אדם שזה היפך מכבודו, וכן בהיותו מלא שחין זה מכערו, שזהו ביזויו – היפך מחשיבות אדם. 8. המים קפאו כספיר שקוף ועמוד האש האיר, שזהו כנגד המאמר "יהי אור". והדימוי באבנים יקרות (ספיר ושוהם) מרמזת כנגד הדברה "לא תחמוד", שלא לחמוד את ממון חבריך גם אם הוא מרובה ויקר. וזה כנגד מכת חושך בה לא ראו המצרים, ובנ”י כן ראו (ואז גם ראו היכן מחביאים את ממונם). 9. המים יצאו מתוקים ושתו מהם, שזה כנגד המאמר "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו” (בראשית א,יא), כעין שהאדמה מוציאה מזון לאדם, כך הים הוציא מים לשתיה לאדם. וזה כנגד הדברה “לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא”, שמותר לומר את שם ה' רק בתפילה או לימוד, וזהו רמז במים לשתיה שהתורה נמשלה למים לשתיה (' … אין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים”' וכו' [ב”ק פב,א]) [וכן כל התורה היא שמות ה', ולכן רומז על עניין של שמות ה']. זה כנגד מכת דם בה לא יכלו המצרים לשתות מים. 10. אחרי ששתו השאריות קפאו, זה כנגד המאמר "ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים" (בראשית א,יד), שבמהלך השמש נעשה קיץ וחורף, וכך כשיש חורף קשה שלא מספיק מאירה השמש ומחממת אז יכול להגיע לקפאון חזק, ובחום נמס, שכך כאן נמס לשתיה ואח”כ קפא חזרה. זה כנגד הדברה "לא תענה ברעך עד שקר", כעין משל שהדיבור יוצא ונשפך מפיו, שעליו לעצור מלהעיד כך, וזהו כעין שיתקשה פיו ולא יוציא את דיבורו. או כעין שמפחד לא יעיז להעיד שקר, כעין קפא על מקומו; שצריך להעיד רק אמת ולא שקר שאז ישתוק, שכך זהו פעמים כנוזל – נשפך ממנו העדות, ופעמים עליו לשתוק כקפוא. וזה כנגד מכת ערוב, שבאו חיות רעות מרובות שזה מפחיד ביותר וכך המצרים כעין קפאו במקומם מפחד, וכן החיות לא העיזו לפגוע בישראל כעין קפאו מפחד ולא הזיקו, כך שפעמים הזיקו כעין שתיה שזהו פעולה, ופעמים נעצרו כקפאון. במשנה קודם נאמר: 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום' (אבות ה,ג), כך שאולי מרמז שעשרת המכות בים קשורות לעשרת ניסיונות של אברהם, שלכן בזכותו נקרע הים: 'רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֲבִיהֶם אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים קה,מב) "כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ", וּכְתִיב: (תְּהִלִּים קה,מג) "וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו"' (מכילתא "ויהי”, ג; שמות יד,כב). ויותר מזה רמוז שם קודם בדגש על קריעת ים סוף וניסיון העקידה: 'רַבִּי בַּנָּאָה אוֹמֵר: בִּזְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה אֲבִיהֶם אַבְרָהָם אֲנִי אֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית כב,ג) "וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה", וּכְתִיב: "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"' (שם). וכך פרש"י: 'וכנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן כנגדן עשה לישראל הקב״ה במצרים עשרה נסים ועשרה על הים' (רש"י; אבות ה,ג). לכן נראה שעשרת ניסי ים סוף מרמזים כנגד עשרת הניסיונות: 'עשרה נסיונות - אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה' (ברטנורא [אמנם יש כמה דעות מה היו עשרת הניסיונות, ראה ב'אבות לבנים' ה,ג (א), שמביאם מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]). 1. השלכה לכבשן האש של נמרוד, כנגד זה נעשה הים כאהל, כעין דימו לכבשן שלתוכו הושלח אברהם. 2. לך לך מארצך, כנגד זה קרקעית הים נהפכה ליבשה וכך ישראל הלכו בה, כעין שאברהם הלך לא"י. 3. רעב, כנגד זה המים נעשו לשתיה שיהיה להם להרוות מצאונם (כעין אוכל לרעב). 4. לקיחת שרה לפרעה, כנגד זה נעשו המים כעין ספיר ושוהם וראו אחד את השני, כרמז ששרה נלקחה לפרעה ובכך נסתרה מראית אברהם, ופרעה נתן לו ממון רב (בראשית יב,טז) עד שנעשה עשיר: “ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב” (שם יג,ב). 5. מלחמת המלכים, כנגד זה המצרים שרדפו למלחמה התעכבו בקרקע שנהפכה לטיט (וגם נאמר על עמק השדים שהיה שם אדמה לטיט: '"בארת בארת חמר" - בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין קל' [רש"י; בראשית יד,י]). 6. בין הבתרים, כנגד זה נבקעו המים לשנים, כעין שאברהם בקע את החיות בברית בין הבתרים (בראשית טו,י); וכן בבקיעת הים ניצלו משעבוד מצרים, כעין כנגד שעבוד גלויות שה' הראה לאברהם בברית בין הבתרים. 7. ברית המילה, כנגד זה קפאו המים שלא שתו, כעין שבמילה הדם נוזל עד שנקרש. 8. לקיחת שרה לאבימלך, כנגד זה המים נעשו כלבנים, כרמז שנלקחה מבית אברהם לבית אבימלך (וזה היה קרוב לזמן הולדת יצחק שהוא היורש של אברהם, כעין עיקר ביתו). 9. גירוש הגר וישמעאל, כנגד זה התחלקו המים ל-12 שבילים, שביל לכל שבט, כביטוי למעלת ישראל, שזהו גם הסיבה לגירוש ישמעאל – בשביל יצחק. 10. העקידה, כנגד זה המים נהפכו לסלע, כעין ביטוי שעל אף הקושי העצום שבעקידה, עם כל כאב הלב שליבו שותת דם (כאילו נוזל ממנו הדם), בכ"ז התחזק והקשה ליבו כסלע כדי לעשות את ציווי ה'.