פרשה ומעשה לפרשת מצורע

כוס הפלא

תורתנו הקדושה בפרשתנו, פרשת מצורע מתארת לנו כיצד מפנים מבנה שלכאורה טמא, וזה לשון התורה:  וציוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן וכו', ולא יטמא כל אשר בבית (יד, לו). פשט הפסוק: שבטרם יבוא הכהן לבית המנוגע יש צורך לפנות את המיטלטלין ושאר הכלים, וכאן צריכים אנו לשאול מדוע?  רש"י ז"ל מבאר שה"צו פינוי" נועד שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע, נזקק להסגר, וכל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה, אם על כלי שטף, יטבילם ויטהרו, ואם על אוכלין ומשקין, יאכלם בימי טומאתו, הא לא חסה התורה אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה" ע"כ לשון רש"י.

תורתנו הקדושה חסה על ממונם של ישראל בצורה מיוחדת, ולא רוצה שחלילה באמירת הכהן יצטרכו לזרוק כלים לאשפה מאחר ולא ניתן לטהרם כדוגמת החרס, לכבוד קוראנו בחרתי סיפור שיתאים לערך הכלי כפי שתורתנו חסה ומנגד מעשה שגם יתאים לחודש ניסן, חג החירות, הממשמש ובא לקראתנו לשלום בס"ד:

מרן הגאון רבי ישועה בסיס זצ"ל שכיהן כרבה הראשי של תוניסיה, גדול היה בחכמת התורה על כל מקצועותיה הן בחכת הנסתר והן בחכמת הנגלה, ואף התפרסם כצדיק גדול ומחולל נפלאות.

מנהג קבוע היה לו לרבי ישועה בכל שנה לקראת חג הפסח, לרכוש לו כוס חדשה ובקבוק יין מיוחד על מנת לקדש עליהם בליל הסדר, ולקיים בהם מצוות ארבע כוסות.

וכדרכם של תלמידי חכמים, נהג אף רבי ישועה לערוך מידי שנה בערב פסח "סיום מסכת" על מנת שהבכורות יוכלו ליהנות מאותה סעודה, ועל ידי כך יהיו פטורים מלהתענות ביום זה. לסעודת הסיום שהייתה נערכת ברוב פאר והדר היה הרב מזמין 'תזמורת' שהייתה מורכבת מיהודי אחד בשם 'בססי', שהיה מתפרנס מניגון שירה ופיוט בחתונות ובשמחות של יהודי העיר. נגן זה נענה בשמחה להזמנתו של הרב, והיה מנעים לבאי סעודת המצוה שהתקיימה בביתו של הרב מנעימות זמירותיו.

לבססי זה היה תחביב מיוחד: הוא היה אוסף בביתו כוסות זכוכית למיניהם, ובמשך השנים הצטבר בביתו אוסף של עשרות רבות של כוסות זכוכית, אוסף המורכב מסוגים וגדלים שונים.

משנודע לרבי ישועה על תחביבו זה של הנגן, ביקש ממנו באחת השנים להביא לו כוס זכוכית נאה לליל הסדר, על מנת שיוכל לקיים את מנהגו לקדש בכל שנה על כוס חדשה.

מששמע בססי את בקשתו של הרב, התייחס אליה בכובד ראש וראה בכך כבוד גדול לספק לרב את הכוס המיוחדת לליל הסדר. מיד שכר סבל, וביקשו להביא לבית הרב את כל אוסף כוסות הזכוכית שהיו ברשותו.

כשראה הרב את האוסף הגדול של הכוסות המיוחדים, שמח שמחה גדולה על כך שיוכל לקיים את מנהגו השנה בהידור, ובחר לו כוס נאה ומשובחת מהמבחר העצום. ובתמורה, העניק לבעל הכוס את הכוס שהשתמש בה בליל הסדר אשתקד. ותוך כדי נתינה, ציוה עליו הרב שישמור על הכוס שהעניק לו כהלכה.

בססי זה עשה כמצות הרב, ושמר את הכוס שקיבל ממנו במקום מיוחד על מנת שתשתמר כראוי. לאחר כמה שנים נפטר לבית עולמו מרן הגאון רבי ישועה בסיס זצ"ל, ולאחר מכן פרצה בתוניס מחלת דבר קשה, אשר פגעה ברבים מבני העיר, ורבים חללים הפילה.

באחת הלילות שבתקופת המגיפה בא רבי ישועה בחלום לבססי הנגן, וציוה עליו: כעת הגיע הזמן שתוציא את כוס הזכוכית שהענקתי לך, ותתלה אותה על אחד מקירות ביתך, ואם תעשה כך, מובטח אתה כי לא יאונה לך ולבני ביתך כל רע.

עוד באמצע הלילה קם הנגן ממיטתו, ועשה ככל אשר ציוהו הרב בחלום, ואכן בביתו של בססי לא פגעה המגיפה, ואף אחד מבני ביתו אפילו לא חלה בשעת המגיפה. ומשנפוצה השמועה בין יהודי העיר על אותה כוס פלא, השתמשו בה יהודים נוספים, ואף עליהם פסחה המגיפה הנוראה.

במשך השנים שלאחר מכן, נהפכה הכוס למעין קמיע. חולה שחלה, תלו את הכוס ליד מיטתו ונתרפא מיד. אשה המקשה ללדת, היו מניחים את הכוס במיטתה, ובזכותה עברה את הלידה בשלום. וכך עברה הכוס מיד ליד, ושמרו עליה כבבת עינם שלא תאבד ולא תישבר, על מנת שתוכל להמשיך ולחולל פלאות בקרב יהודי העיר במשך הדורות.