סופו של המשכן מעיד על תחילתו.

-----------------------------------------------.

 בשביל לרדת לשורש אמיתה של התורה, צריך לעיתים גם להידרש לשאלות קשות וחשובות .

 להוותינו שלומי אמוני ישראל  נוטים כשיטה ועיקרון  שלא להקשות על מובניה המקובלים של התורה וכך נוצרים לעיתים חללים שבהם לא השכלנו להגיע לשורש אמיתה של התורה.

 וכך נולדת בעולם "אמונה נכה" - אמונה שאינה שלמה .

ולעיתים מלאכותית ומעושה.

 אמונה שבנשוב רוח סועה נכונה  תפרח לה אותה האמונה , כלא הייתה.

 הנה אם כן שאלה , שצריךלכאורה  שתשאל, לאחר מספר פרשיות בתורה,

 שכל עיסוקן היה המשכן.

 מדוע הקדישה התורה מספר פרשיות לבניית המשכן והלוא לכאורה לא הבנייה עיקר. אלא  נפקותה 

 הסופית - אותה הראקציה שבין אלוהים ואדם. 

ובכלל מדוע לבסוף לא נותר כל זכר מהמשכן ואפילו מהמקדש.

 והתשובה המפתיעה  פשוטה :"המשכן כשלעצמו אין בו ולא היה בו דבר . שימש הוא חומר תעסוקה לספק את נטיית הלב האלילית, שהייתה טבועה עמוק בלב העם .....

 בוחן כליות ולב ידע, כי עמוק בליבם בני ישראל עדיין מתקשים להינתק מעבודות האלילים  המגע האמוני עם חומר שאינו מופשט היה חשוב להם מאד.

 ואכן בחטא העגל הוכיח העם עניין זה.

 לכן הכבירה התורה פרשיות בעניין בניית המשכן שאלה יתעסקו כל כולם בתוך עניין זה, שמגמתו  : "ושכנתי בתוכם". לטפטף להם עניין זה  באופרציות של חומר ומוחש.

 בעוד שהמצב האמיתי לאשורו  "ושכנתי בתוכם" הוא כפשוטו :

 שהקב"ה מימלא שוכן בקרבו של כל אדם ואדם. זה משכנו האמיתי והמועדף של הקב"ה .

כל ווריציאה אחרת יש בה בהפוך להרחיק מטרה נכספת זו  .

המשכן והמקדש בעקבותיו באו למלא פונקציה נוספת של  המחשת שכינת השכינה בתוך קולקטיב

  באמצעות "אמצעי", שגם לכך יש תרומה. משל  של "חבל השזור מהרבה  חוטים .

 לכן המשכן וכל כליו נעלמו כלא היו.

  ובתי המקדש נחרבו ....

ובית שלישי ירד מהשמיים שיהא כל כולו חומר שממי רוחני......

משה אהרון