'(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" - קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). 'תחתית ההר - תחת ההר ממש. גיגית - קובא (גיגית, מיכל גדול ועגול) שמטילין בה שכר. מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס. בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם' (רש"י). למה דווקא בפורים חזרו וקיבלו את התורה (אמנם בפשטות זה מה שקרה בעקבות האירועים שהיו, אבל למה דווקא אז זה נעשה)? בפשטות בפורים יש עניין גדול של אחדות ישראל, שהתאחדו בעקבות הצרות, ואף טענת המן היתה שבנ"י מופרדים וחיבר זאת עם התורה ("ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם" וגו' [אסתר ג,ח]), ולכן לדורות מביעים אחדות ע"י מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים (וכן בשתיית יין ושמחה נעשה איחוד בין אנשים), שזהו אחדות וגילוי תורה (הוספת מצוות) לכן יש בזה גילוי כעין שהיה במעמד מתן תורה שהיו באחדות ("ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות יט,ב]) ולכן היו ראויים לקבל את התורה, וקיבלוה ('גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו" נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' [פרק השלום]); ממילא כיון שיש דימיון באחדות וקבלת תורה כמו שהיה בקבלת התורה, אז כאן נעשתה ההשלמה, שזהו גילוי של מתן תורה. נראה גם שאישור קבלת תורה ראוי שיחגג ולכן זה נעשה בחג הראשון שהתווסף לאחר סיום קבלת התורה אלינו שהחלה בקבלת התורה עד פטירת משה (שה' היה מדבר עם משה מה לצוות לבנ"י בתורה, בזמן המדבר). לכן דווקא פורים שהוא החג הראשון שהתווסף לאחר פטירת משה, בו נעשתה ההשלמה למתן תורה. (אולי רמז לזה שפורים נעשה בכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון [שהיה לאחר משה], כעין לרמז על מעלת פורים שהיא כעין השלב השני, הנוסף, של קבלת התורה ברצון שזה לאחר פטירת משה). אולי גם זה נעשה דווקא בפורים שהוא בחודש אדר, כגילוי קודם לניסן שבו יצאו ממצרים. שהרי מה הכוונה שכפה עליהם את ההר כגיגית? הסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א (ב'לזמן הזה') שכיון שראו את ניסי מצרים ואת המעמד הגדול של מתן תורה, אז גילוי ה' הגלוי שראו לא נתן להם מקום להתלבטות האם לסרב, להבדיל מנס פורים שהיה נס שבנסתר ולכן אז קיבלו מרצונם החופשי. ממילא לכן ראוי שהשלמת תורה מרצון תהיה באדר שהוא קודם לניסן, שבניסן החלו ללכת למתן תורה (שיציאו ממצרים בדרך לסיני, כדי לקבל את התורה בסיני) תוך גילוי ה' הגדול שנעשה ביציאת מצרים, שכך אדר הוא כעין קודם להתחלת גילוי קשר למתן תורה ביציאת מצרים (שהיא הלשון הרביעית של "ולקחתי", לאחר "וגאלתי" שזה קריעת ים סוף, ולכן מתחיל גילוי הקשר למתן תורה בניסן לאחר קריעת ים סוף), שכך זה כעין סמוך למתן תורה (כדי לחבר ביניהם) אבל בלי הגילוי של מתן תורה בכפיה. אולי גם התגלה דווקא בפורים כיון שבאדר משמיעים על השקלים, ונס פורים קשור למחצית השקל: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו; והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). ומחצית השקל קשורה לאחדות ישראל (שלכן כל אחד מביא חצי לבטא ששלם זה רק כשהוא עם חברו באחדות) ואחדות ישראל קשורה למתן תורה (כמו שהבאנו קודם). ומחצית השקל קשורה לעבודת המקדש (קרבנות ציבור) שהמקדש הוא המשך למשכן שהיה המשך למתן תורה; לכן בגילוי של מחצית השקל שמשמיעים באדר, ובפורים שקשור (נס פורים) למחצית השקל שלכן הוא באדר, מגלים גילוי של מתן תורה, ולכן בו נעשתה ההשלמה לקבלה מרצון. אולי לכן מרדכי היה מהסנהדרין (מגילה יג,ב), שביסודם-שלמותם קשורים למקדש, שיושבים קרוב למזבח: 'שֶׁסַּנְהֶדְרִין בָּאִין בְּצַד מִזְבֵּחַ' (מכילתא; שמות כא,א), כך שמרדכי קשור ביסודו  לגילוי מחצית השקל שמתגלה בקרבנות במזבח, ולמקדש בכלל כהמשך ממתן תורה דרך המשכן (ולכן הסנהדרין קשורים לגילוי התורה בישראל). אולי לכן גילוי מעלת מרדכי נעשה בעקבות מקרה בגתן ותרש (שאחשוורוש ציווה להמן לקחת את מרדכי בכבוד בעקבות שנקרא לפניו מקרה זה), וכן אז החלה מפלת המן בפועל ונמשך מזה עד מפלתו השלמה (כמו שאמרו לו חכמיו: "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" [אסתר ו,יג], שזה מהצד הסגולי שכיון שנופל לפני היהודים אז יפול עד הסוף, וכן מהצד המעשי שאחשורוש עכשיו רואה את היהודים באור חיובי ולכן זה יתהפך על המן שבא להזיקם), שבגתן ותרש כעין רמז לשנים שבאים יחד, כעין מחצית השקל שנעשה באחדות של שנים לשלם. אולי לכן מרדכי נרמז בפרשת "כי תשא" (חולין קלט,ב) שמתחילה במחצית השקל, לרמז על שורשו. המן נרמז בחטא עץ הדעת (שם), שגם זה מרמז על כוחו מפירוד (היפך ממחצית השקל, שלכן היא שהקדימה וביטלה את כוחו), שבעקבות החטא נענש לסבל (עבודה ולידה) וכשאדם סובל אין לו רצון להתחבר לאנשים, וכן היה גילוי של פירוד שאדם האשים את חוה שהחטיאה אותו, שהיה בכך פירוד שהשליך עליה את האשמה. (וכן מי ששקוע ביותר בתאות אז בעקבות התאוות המרובות הוא נעשה לא באחדות גמורה עם אשתו אלא מהרהר באחרות). התורה באה לתקן את חטא עץ הדעת, ולכן זה בא יחד עם שורש של אחדות ("ויחן").