"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'“ וגו' (שמות ל,יב-יג). 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים", ר' יהודה ור' נחמיה; חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה' (יר' שקלים ב,ג). חז”ל נתנו טעם למחצית השקל שהוא כנגד חטא העגל. אולי ראו זאת בשל שנאמר פעמיים "לכפר על נפשתיכם” (פס' טו-טז), ולכן למדו שהראשון הוא על הספירה עצמה, והשני בא לומר שיש בזה כפרה על חטא העגל, כיון שהוא חטא שיש בו גילוי תמידי, בכל דור: 'ר' יודן בשם ר' יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל' (יר' תענית ד,ה). אולי גם למדו זאת מכך שבשל חטא העגל חזרה המיתה לישראל: 'דתניא רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). לכן כשיש דבר שמביא למיתה כמו במקרה שסופרים את בנ"י, כמו שנאמר: "לא יהיה בהם נגף בפקד אתם" ('"ולא יהיה בהם נגף" - שהמניין שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד' [רש"י]), אז צריך לעשות דבר שמכפר על המקור שממנו באה מיתה, שזהו שחטאו בעגל. אולם בפשטות כיון שמחצית השקל נאמרה בפס' של הקמת משכן (ובכלל מחצית השקל נועדה לקורבנות במשכן) אז הבינו שיש קשר למשכן, והרי המשכן בא לחיבור לקדושה בעקבות שחטאו בעגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן גם מחצית השקל קשורה לכפרה על העגל. אולי אפשר להביא כמה רמזים במחצית השקל שרומז לקשר לתיקון חטא העגל שפגם במעמד מתן תורה, שלכן נשתברו הלוחות, ולכן נותנים עשרה גרה. "כי תשא את ראש בני ישראל", בפשטות הכוונה כשתבוא למנות את ישראל, אולם אולי רומז שבמחצית השקל יש עניין של כעין העלאת כבוד ראש בנ”י, כרמז שזה מתקן את חטא העגל שגרם להורדה של הכתרים מהראש של בנ”י: 'דרש ר' סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל, קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר (שמות לג, ו) "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב”' וכו' (שבת פח,א). אולי לכן זה מחצית השקל, כעין רמז שבלקיחת הכתרים לקחו מלאכי החבלה כל אחד כתר אחד, לעומת הבאתם שניתנו שנים ע”י מלאך אחד, לכן זהו גילוי של שני חצאי השלם, כנגד שנים שלקחו את מה שהביא האחד כשהיו בשלמות. המחצית הוא עשרה גרה, כרמז שיש שני עשרות, שזהו שהיו פעמיים שני לוחות הברית, שהראשונים נשתברו והשניים נשארו כיון שהם לאחר שהתקבלה הסליחה בבקשת משה, לכן יש גילוי של עשרה כנגד הלוחות עם הדברות שקיבלנו וכעין חסרים עשרה אחרים שהם בלוחות שנשתברו. מחצית השקל נאמר גם בתרומה של אדני המשכן (ראה רש”י; שמות ל,טו), אולי כדי לרמז שמחצית השקל זה תיקון לעגל, ולכן כעין יש בו חלק של חזרה למעמד העליון שהיינו כמלאכים קודם העגל, ולכן זהו אדנים כרמז בשמם (בניקוד שונה) לאדונים שזהו לשון חשיבות (כמו שאברהם פנה למלאכים בשם אדון [לשיטה שכיוון למלאכים]). כיון שמחצית השקל קשורה לכפרה על העגל אז מובן שיש דעה בחז"ל שהלוים פטורים ממחצית השקל (יר' שקלים א,ג; אמנם הרמב”ם פוסק כדעה שגם הם חייבים [הל' שקלים א,ז]), שהרי הם לא חטאו בעגל (בספרי וברש”י; דברים לג,ט). אמנם להלכה גם הם צריכים מחצית השקל כיון שגם עליהם חל הקטרוג בשל שלא מנעו את עשיית העגל (אמנם נשים פטורות כיון שהם מיחו: ' … אמר אהרן להם דבר קשה, שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים. עמדו עליהם. ואמרו: חס ושלום שנכפור בהקדוש ברוך הוא שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה. כיון שלא שמעו להם מה כתיב? "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב”, אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא "אשר באזניהם”' [תנחומא “כי תשא” סימן יט]. לכן נאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם" [שמות לב,ג], “כל העם" שנחשב כאילו גם הלוים הביאו, שזה בשל שלא מיחו). בבעה”ט מביא רמז: 'וסמך יוה״כ לכופר נפשו, לומר שביוה״כ צריך ליתן כופר נפשו כי אז כל העם נמנין ועוברין לפניו, ולכך נהגו לפסוק צדקה ביוה״כ' (בעה”ט פס' יב), אולי יש בזה רמז על גבי הרמז, שביוה”כ משה הוריד את הלוחות לישראל, ולכן ראוי אז שיהיה גילוי של תרומת כסף לצדקה, כעין רמז לתרומת מחצית השקל, שמתקנת את העגל שנאמר עליו סלחתי ביוה”כ ואז הובאו הלוחות שבמקום הראשונות. לכן אצל המן נאמר: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש? גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יב,א). שבפשטות זה מכפר על זה, שהכסף שהובא לקדושה מונע את השפעת הכסף שניתן לרשעה. אולם אולי המן עשה עצמו אלוה (רש"י; אסתר ג,ב. או שעשה ע”ז על ליבו [אסת”ר ו,ב]) כדי שישתחוו לע”ז, ולכן במחצית השקל שבה מכפרים על העגל זה פועל גם נגד המן שהתגלה כדורש לעבוד ע"ז. כמו כן מקרה פורים נעשה בשל החטא שהשתחוו לע”ז בימי נבוכדנצר (מגילה יב,א) [לכן מובן שזה התגלה ע”י המן שפעל שישתחוו לע”ז], ולכן מחצית השקל פעלה בכדי לכפר גם על קטרוג זה, בהיותה כפרה על העגל – כפרה על ע”ז. בנוסף מחצית השקל מכפרת על העגל שפגם במתן תורה – שמחצית השקל באה להשלים את מעלת מתן תורה, לכן בימי פורים נעשה גילוי ממחצית השקל, כיון שגם בפורים נעשה השלמה לפגם שהיה במתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). מחצית השקל ניתנת כשבאים למנות את ישראל (מעבר לנתינה הרגילה שבכל שנה), שזהו כעין רמז שבנ”י קיבלו את התורה דווקא כשהיו ששים ריבוא ולא פחות (ולכן כבוד המת הוא בששים ריבוא כעין נתינת התורה [כתובות יז,א], כך שרואים שזה מספר עקרוני ולא במקרה שכך יצא, אלא התורה ניתנה דווקא בששים ריבוא כיון שיש במספר זה חשיבות), לכן כשבאים למנות, שזה מתקשר למספר בנ”י, אז עולה קשר למספר בנ”י במתן תורה, ולכן נזכר גם שחטאו בעגל, ולכן נותנים מחצית השקל כרמז לאחדות (שהשלמות היא ביחד, ע”י שני החצאים) כנגד שהיו במתן תורה באחדות: '"ויחן שם ישראל" - כאיש אחד בלב אחד' וכו' (רש"י; שמות יט,ב). שזה מתגלה שנותנים כולם בשווה, שלא כמו שחטאו בעגל שכל אחד הביא כמה שרצה, וזה נעשה בצורה של מריבה (שלכן הרגו את חור והיה איום על אהרן). בפרשיה כאן נרמז על שלוש תרומות (רש"י פס' טו), אולי זה כנגד משה, חור ואהרן שהם היו המנהיגים לפניות בנ"י (כמו שמשה אמר: "והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם" [שמות כד,יד]), לכן כשמשה לא ירד הם פנו לחור והרגו אותו ואז פנו לאהרן שעשה להם את העגל (סנהדרין ז,א). אולי מחצית השקל שזה מרמז על אחדות זה כנגד חור ואהרן שאליהם פנו תוך פירוד – שבאו להרגם אם לא יעשו את העגל; לכן התרומה לקרבנות זה כנגד אהרן שמקריבם, והתרומה לאדנים שהם על הקרקע כעין רמז לחור שהמיתוהו ובכך הורידוהו לקבר בקרקע (והאדנים זה בתחתית הקרשים כעין היסוד שבקרשי המשכן, כעין רמז שאהרן עשה את העגל בעקבות שראה את חור זבוח לפניו, ולכן עשה את העגל כדי שיוכל להתכפר להם [להבדיל מאם יהרגוהו שאז לא יכופר להם]; והכפרה לעגל באה ע”י המשכן, ולכן זהו גילוי ביסוד הקרשים, כנגד חור, שהוא היסוד לכפרה שתתגלה ע”י המשכן [שחור הוא היסוד למעשה אהרן]). תרומת המשכן כנגד משה שהוא גרם להבאת המשכן, ע"י שביקש סליחה בשביל בנ"י על חטאם בעגל ולכן ניתן המשכן כחלק מהכפרה (וכן ניתן להם המשכן כהוכחה לכפרה: 'דבר אחר: "משכן העדות”, עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות”, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' [תנחומא “פקודי” סימן ב]); וכן הוא היה בסיני והשכינה עברה מסיני למשכן. על משה לא איימו, ואף ברחו מלפניו כשהגיע, כך שמולו לא התגלה ממש הפירוד, ולכן לא צריך דווקא מחצית השקל, אלא כל אחד כפי מה שרוצה להביא, ע"פ הקשרו לקדושה ולשכינה. (או שכנגד משה זהו תרומה לאדנים כרמז שהוא היסוד של המשכן, שבזכותו ניתן להם המשכן; ובעגל טענו שהוא מת ולכן להחליפו בעגל, כך שזה נובע מפירוד ממנו, ולכן צריך לגלות אחדות ע"י מחצית השקל. ואילו תרומת המשכן כנגד חור שבעקבות הריגתו עשה את אהרן את העגל כדי שיהיה להם כפרה, והמשכן הוא חלק מהכפרה לעגל [וכן הוא הוכחה לכפרה מהעגל], ולכן זה מתגלה כעין כנגד חור; וזה בלי כסף אחיד, כרמז שהרגוהו ולכן כבר אי אפשר לתקן ולעשות אחדות איתו).