מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת תרומה (1 תגובות לחידוש זה)
מפירוש
רש"ר הירש לתורה – פרשת תרומה
שמות כה,ח-ט: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם ...
וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים: מדוע
יצירתם של כל כלי המשכן מובאים בלשון נוכח
(ועשית, וציפית, ויצקת) ורק המקדש והארון - בנסתר רבים? רש"ר הירש:
"עשייתו הוטלה על כלל הציבור ... כל תפקיד 'ועשו לי מקדש' מרוכז
בציווי 'ועשו ארון עצי שיטים', ושכל השאר אינו אלא תוספת לארון ... הארון מייצג את
קבלת התורה על ידי ישראל, על מנת לקיימה בעוז ובעמידה איתנה, והכפורת מייצגת את
שמירת והגנת ישראל על התורה ברוח בלתי נלאית.
כה,לא: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה: מה משמעות המנורה? רש"ר הירש: "האור במנורה מסמל
את רוח הבינה והמעשה המושפעת מאת ה' ה' על בני האדם ... צורתה החיצונית ... כשל עץ
הצומח כלפי מעלה משורשו ... החומר שלה מייצג יציבות והתמדה ... מעצם החומר שלה (זהב) היא מסמלת קביעות
ונצחיות, אשר כפי שנרמז בצורת המנורה ילבלבו ויפרחו במקדש ה' על ידי רוחה של
תורת ה'".
כו,לה: וְשַׂמְתָּ אֶת-הַשֻּׁלְחָן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת-הַמְּנֹרָה
נֹכַח הַשֻּׁלְחָן, עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה; וְהַשֻּׁלְחָן--תִּתֵּן,
עַל-צֶלַע צָפוֹן: מדוע יש הפרדה בין המנורה
והשולחן לבין הארון? רש"ר הירש: "לשמור על התורה (= הארון) אשר על
פי עדות ה' תישאר לעולמי עד ... נתונה כביום מתן תורה בסיני ... אם השולחן
והמנורה של ישראל יעמדו אי פעם בהתנגדות לארון, הרי שאז תוסר שמירת הכרובים
מעל ראשי השולחן והמנורה, והשולחן והמנורה יינטשו, אך ארון העדות יישאר צפון
תחת כנפי אוהל הכרובים". התורה היא נצחית בכל מצב.
שבת שלום, שבת של יחד וציבוריות, אור התורה ונצחיותה, החלמה בריאה
לאשתי, שנדע איך לגבור על אויבינו, וישוחררו חטופינו, אורן.
ככלל המשכן וכליו הם מודל לחיקוי גם ברמת הפרט.
לבניין וקוממות איש ואיש גם את ביתו שלו .
והנה ,ביקש הקב"ה ששניים לא יהיו ברי חיקוי .
שהם לעד יהיו בבחינת "לי" ולרבים בלבד.
המשכן כמשכן
וארון העדות.
שהם ממחוזות הנצח של הקב"ה ובעבור הרבים כרבים .
ועל כן מוחזקים לכתחילה שנבנו על ידי הרבים .
ושברמת הפרט אין לחקותם בשום אופן.
ביתו של האדם יכול שיהא מקדש מעט לו עצמו ולבני ביתו או לפרטים - אורחים .
אך חלילה לעולם לא יהא משכן ה' לרבים.
מנגד לגבי המנורה והשולחן הציווי הוא גם לכל פרט ופרט גם בביתו שלו.
שיהיו נכונים תמיד להכנסת אורחים
וראו מעשה האישה הגדולה בתנך :
שעשתה כן לנביא : שולחן מנורה ומיטה ב"עליית הגג".
משה אהרון