"ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו השנית. ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב. והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן לשאת את הארן בהם. בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (שמות כה,יב-טו). מה העניין שבדי הארון לא יוסרו ממנו גם כשלא נוסעים, הרי אז לא משתמשים בהם (בשאר הכלים מוציאים את מוטות בחנייתם)? רבים דרשו שהבדים מרמזים על תומכי התורה, אלו שמשתתפים במשא התורה ע"י עזרה ללומדי התורה בממונם, שתמיד צריך לתמוך בלומדי התורה (וכן במדרש: '"הבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון" – מיכן שתלמידי חכמים שבעיר בני עירו מצווין לעשות מלאכתו' [לקח טוב]), לכן תמיד לא יסור, שתמיד יתמכו בלומדי התורה. לכן גם מובן שהבדים עשויים מעץ מצופה זהב, רמז למי שתומך בתורה שה' עוזרו ומעשרו: 'ואמר "ועשית בדי עצי שטים" – אלו המסייעין את עסקי התורה. "וצפית אותם זהב" - שעתיד הקב״ה להחזיק ביד מסייעי בעלי תורה, שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה" וגו׳ (משלי ג׳:י״ח)' (מדרש אגדה). אולי אפשר לומר שבדי הארון מסמלים את האנשים שהתורה נשאת על ידם, שהם מלמדי התורה לרבים. לכן זה נישא על ידי הלוים או הכהנים (שבמדבר נשאו הלוים, ובארץ זה תלוי במחלוקת רמב"ם ורמב"ן) שהם אלו שאחראים על לימוד התורה (“כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" [מלאכי ב,ז], "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" [דברים לג,י]), ולכן הבדים על כתפיהם; לכן לא יסורו הבדים מהארון, כרמז שהתורה צריכה תמיד להילמד על ידנו. (אולי הארון בו הלוחות זהו כעין כנגד התורה שבכתב, והבדים שבהם נושאם את הארון זהו כנגד לומדי התורה, שהם מגלים בעולם את התושב"ע; לכן לא יסורו הבדים מהארון, כי התורה שבכתב והתושב"ע באים תמיד יחד, ואי אפשר לזה בלא זה. זה גם כרומז למה שאומרת הגמ' בהקשר לסיפור על ינאי המלך: ' ... ומה אעשה?. - אם אתה שומע לעצתי רומסם. - ותורה מה תהא עליה?. - הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר תינח תורה שבכתב תורה שבעל פה מאי?' (קידושין סו,א). שכך הבדים שמרמזים על נשיאת התורה בתושב"ע רומז שאי אפשר שהתורה תשב במקומה ויאמרו שמונחת וכל הרוצה יכול ללמוד, אלא צריך תמיד את הת"ח שנושאים את התורה עליהם, שזהו נשיאת התושב"ע). נראה שנאמר על הארון שהיה נושא את נושאיו: 'נשא ארון את נושאיו' (סוטה לה,א), שכך נרמז שהת"ח שנושא את התורה, שדבק בה ולוקח על עצמו להקים את התורה בכל כוחו, זוכה שהארון – התורה נושאת אותו, שנותנת לו כח לכוון לתורת אמת. בלימוד התורה ניתן כח לכרית את אויבנו: 'א"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב, ב) "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם"? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה' (מכות י,א). 'אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: "הקול קול יעקב”, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידים ידי עשו; ואם לאו, "הידים ידי עשו”, אתם יכולים להם' (ב”ר סה,כ). כך כנגד זה היה יוצא אש (שרומז לתורה שנקראת אש: "הלוא כה דברי כאש נאם ה'” [ירמיהו כג,כט]) מבין הבדים ופוגעת באויבנו, כעין רמז שע"י התורה שלומדים שזהו נושאי התורה, מזה יוצא פגיעה באויבנו: 'אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם, וְהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ בַּדֵּי אָרוֹן וְהָיוּ שׂוֹרְפִין לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים וְהוֹרֵג שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל' (ילקו"ש; רמז תשכט [אמנם בתנחומא (“ויקהל” סימן ד) נאמר שהיה יוצא מבין הכרובים, אולם גם הכרובים מרמזים על אנשים שקשורים לתורה, שהרי הכרובים היו בדמות אדם; לכן נראה שהיה יוצא מהכרובים כנגד גילוי לימוד התורה, כמו שה' היה מדבר עם משה בקול שהיה יוצא משמים לבין שני הכרובים ומשם לאה”מ (רש"י; במדבר ז,פט), והאש היתה יוצאת לבין הבדים ומשם יוצאת ופוגעת, כרמז שהתורה מכלה את אויבנו ע”י לימודה ע”י לומדי התורה]). אולי היו ארבעה כהנים שנושאים בבדים את הארון, כעין רמז להעברת התורה, שמשה לימד לאהרן וכו', שיצא שלמד כל אחד ארבע פעמים: 'נמצא ביד הכל ארבעה' (עירובין נד,ב), וכן מי שלימד הם ארבעה אנשים\קבוצות (משה, אהרן, בניו והזקנים). וכן למדו מכאן לדורות: 'מכאן א"ר אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים' וכו' (שם). אולי גם רמז שהתורה מתחלקת לארבעה סוגים: 'מקרא, משנה, תלמוד ואגדה' (יר' פאה ב,ד), שלכן נושאים ארבעה כנגד ארבעת סוגי הלימוד שלומדים בתורה. וכן כרמז שע"י לומדי התורה מתחברת התורה לתיקון כל העולם, שזהו ארבעה בצדדים כנגד ארבעת רוחות העולם, שכל העולם מתקדש להיות כסא לה' ע"י התורה שלנו. ויש שני בדים שבהם נושאים את הארון שבו הלוחות, כנגד ידי משה שהחזיק והביא את הלוחות בשתי ידיו; וכן כנגד שתרי"ג מצוות התורה שהם גנוזות בלוחות (יר' שקלים ו,א), מתבארות ע"י לומדי התורה (בתושב"ע) כיצד לקיימם למעשה, ולכן זהו שני בדים שבהם נושאים את הארון כנגד שאנו מביאים למעשה את התורה שנמצאת בשני לוחות הברית. הארון והבדים היו עשויים עצי שיטים שהביאו מא"י (ב"ר צד,ד), כרמז לקשר לא"י, שבה עיקר קיום התורה (ספרי "עקב”, מג), ועיקר לימוד התורה, ולכן מצופה זהב כרמז לתורת א"י: '"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (ב”ר טז,ד). אולי אפשר גם שהבדים (שבהם אנשים נושאים את הארון) רומזים לאנשים שקשורים לארון, שהארון הוא כנגד כסא הכבוד: 'רבי נתן אומר: חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש" וגו' (שמ' טו יז) … והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר "כסא כבוד מרום מראשון" (ירמ' יז יב)' וכו' (תנחומא "ויקהל" סימן ז). שזה רומז למלכות בית דוד שהיא קשורה לכסא ה': “וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" (דה"י א כט,כג). שמלכות בית דוד קשורה לתיקון העולם (ולכן זהו כסא ה', גילוי שם ה' בעולם על ידם), ששיאו במשיח, ולכן זהו עץ כנגד המשכיות (כמו עץ שמפירותיו מגדלים עוד עצים וכן הלאה), שיש שושלת המשך בבית דוד, ותיקון העולם יהיה בזמן המשיח שמכונה צמח: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו כג,ה), לכן נרמז בעצי שטים רמז לצמח, ומצופה זהב רמז לעושר של המלכות. וזהו עניינו של ארון הברית עם הלוחות, לגלות את שם ה' בעולם ולתקנו להיות כסא לה', לכן זה קשור למלכות, ולכן רמז גם עליה. לכן לעולם לא מסירים את הבדים, כרמז שהמלכות קשורה לתורה, שלעולם אין לנתק ביניהם; וכן כרמז שתמיד מלכות בית דוד קשורה לכסא ה' (שהארון כנגדו), ולעולם אין הפסק למלכות מבית דוד: "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה [שילו] ולו יקהת עמים" (בראשית מט,י).