"מקדש ה' כוננו ידך", ט"ו, י"ז:

הוא בנקיטת מטה בהתחלה על ידי ל"ו, צדיקים אחר כך על ידי ה100 המיוחדים ביותר ואחר כך על ידי ה1000 ואחר כך על ידי חבורה של בינונים 18,000 שמסתכלים באספקלריה לא מאירה מה שנקרא מחנה צדיקים שמעל מחנה שכינה ואחר כך מחנה שכינה הפנימי של הס' ריבוא ובסוף כול ישראל בהתחלה של אותו דור ובסוף סופים של כול הדורות בתחיית מתים החלקית יוסף ה' עליכם ככם 1000 פעמים ס' אלפי ריבוא, ואחר כך העידית שלהם 55,000 צדיקים המיוחדים שרק מושה רבינו ע"ה יכול להיתנשא עליהם, -- והוא ייוסד ממש קצת לפני הקמת המקדש כדי להיות השתדלות הלמטה לידי השם האתערותא דלתתא הכנת הכלים התחתונים שעל ידיהם ידי השם יכינו את המקדש מלמעלה כדי שהכול יתבצע בדרך הטיבעיות והיכולה להיות מוסברת בשכלים אנושיים.

ובית מקדש שלישי משוכלל מהשמיים לא בונים יותר אלה מכינים כמו שנאמר כוננו שהוא כיונונים דקים שבדקים וכיולים שגורמים היווצרותו והעשותו ולא ממש בנייה כפי שבונים בתים רגילים מצואת מלאכים וברזלים ועצים ובטון ומלט וטיח כי גוף חומרו הוא אבן הספיר שנוצרת מאוויר מהפחמימות המרחפות באוויר העולם בתור פחמן דו חמצני 2 CO, שיצאו לאוויר העולם מהבל פה ישראל עוסקי תורה ברכות, - תפילה וכול מילי דרעותא דליבא שבקדושה והכיונונים יכווינו אותם להיתחבר לכדי אבן ספיר שלם גוף חומרו של המקדש.

והמקדש הזה לא יהיה יותר מדור לקבע לתוכו את הקדוש ברוך הוא ושכינתה כי הוא דירה כדרך הדירות של כול האדם לחלוטין שפעמים שהשם שם ופעמים שמסתובב לו חופשי בממלכתו כרצונו בכול מקום שייחפץ, ורק כשיש לו יתברך כשצריך ורוצה איזה שהוא צורך לצרוך ולהשתמש בתועלות ותכליתות ונדרשי המקדש יהיה שוכן בו אך ככה סתם בפשטות אף למטה ופחות ומתחת לבילתי קיים לשם יתברך בכללותו תמיד שום מקום ידוע במרחב והוא נמצא תמיד בכול מקום בעולמו בשווה לחלוטין ובשלמות ועד תום ורואה ואינו ניראה ובעל היכולות והכוחות כולם כלומר כול יכול והכי חזק בכוחותיו מכול ברואים נאצלים ומהווים שבתוהו ומואובכים שמעל לתוהו.

כי תכלית בריאת כול העולמות מצד השם יתברך היא תאוותו של השם יתברך לתת הטבה לבריות חסרות ולכן בורא מאציל ומהווה ומאבך את הבריות חסרות כדי שיהיו כלי להטבה מיצידו של טובות הרבה כי הוא הטוב והמיטיב וכשיהיה עניין המקדש תכליתו בכך היא רק שיהיה כלי יעיל יותר מיצידו מדרכים אחרות לתת את ההטבות האלו למוטבים, - אז בוודאי וחזקה והכרח וניצרך ונידרש ומוכרח שבסוף יהיה מקדש שכזה משוכלל מהשמיים כדי לתת את ההטבות האלו כי כך ייטב יותר ביעילות ומומחיות לכולם, לכול המוטבים, - אך עד אז אנו בגלות שעוד לא הוכנו הכלים התחתונים לכך שהמקדש המשוכלל מהשמיים הוא אחד מהכלים היעילים והנצרכים והשימושיים ביותר לתת אלו ההטבות האלו, - אך כשיהיה כך ודאי אז ורק אז יוקם המקדש.

וזה בעיניינים האלו רק כמדור זמני לבחינת עניין משל מליצה והפשטה חידה של השר קומה מגיד ממונה ריבון שלו כקומת אדם שיושב על כסא בבית וזה לא יתאפשר עד שהחבורה של הבינוניים לא תלמד עד הסוף את פעולת ידיו של השם שבאמצעותם הוא בונה את הבית הזה וכלי האומנות שבהם הוא משתמש לשם זו הבנייה הם תורות מסויימות שטעימה מהם זה הזוהר חסידות קבלה נסתר וסוד פנימיות ומוסר, וכול זה רק כשהוא מומלץ מופשט נמשל כבחינת עיניין קומת אדם ולכך משוייכות בילבד התכליתות האלו של בית וכסא לשם יתברך כי בית כסא 493 מילוי שם שכינה כך: טית למד העולה 493 ויש לו שם כיסא גם למטרוניתא קדישא שכינתה כנסת ישראל ובהדמיה והשיגיון והבדיה הזו עוסקים רק אלו שאוהבים אותו יותר כשהם מדמים לעצמם את השם יתברך כדמות אדם היושב על כיסא בבית ואז הם שמחים בו יותר ואוהבים ורוצים אותו ובוטחים בו ומאמינים בו יותר, - אך מי שכוח ההפשטה שלו גבוהה יותר מזה אינו נצרך לזה כלל.

כי באמת לאמיתה הוא יכול להיות גם אף מעל ומעבר ויותר ומאוד ובימיוחד בילתי קיים לחלוטין ובשלמות וביושרותום ופשיטות וכנות, בכלל כלל וכלל בלי יוצא מן הכלל, - בתור בעל היכולות ובעל הכוחות כולם ואז הוא לא צריך שום בית וכסא ויכול להיות קיים אך באופנים שלא משתמשים בשום בית וכסא ורק כשהוא רוצה איזה שהוא אופן של קיום שצורך באיזה שהיא צורה בית וכסא אז צריך לשימושו בית וכסא.

וזה יהיה מקום הסגידה העתידי לישראל ולכול אומות העולם שישארו עד אז בכלל, - כשטכסיס הסגידה בו בעצם בשורש ובמקור, - יבואר כבר רק בתורה שלעתיד תורת ימי המשיח ואין לנו בשחר ימים כזה שום השגה בו כי הוא יבוצע על ידי נשמות מאוד גבוהות וחכמות ביותר ומיועד לסגידה של נישמות אצילות שהכול בהם הוא רק תודות ושלמים ולא עוד כפרות על העגל משורש עץ הדעת הממונה בעצם רק בבי"ע והם באצילות של שייכת בכלל בקליפה הגסה שבבי"ע, - על כן בשחר ימים כזה שעוד לא הישתלמה העבודה בבי"ע אין לנו שום יכולת להשיג השגה של אמת לאמיתה בטכסיסי העבודה של מקדש שלישי ועוד חזון למועד.