מנהיגותה וחזונה של מרים הנביאה

בפרשתנו, פרשת בשלח אנו קוראים אודות אחד האירועים ההיסטוריים המשמעותיים בתולדות עם ישראל. מעמד קריעת ים סוף ובעקבותיו – שירת הים, שירת הודיה שאמר משה ואחריו בני ישראל.

החזון הגדול בסוף הגלות

לאחר שסיים משה את שירת הים, נקטה מרים בפעולה בעלת השפעה רבה, כפי שכתוב (טו, כ-כא): "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָֹה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". נוכח פעולתן זו של הנשים ומרים בראשן, עולה התמיהה המתבקשת מאליה: וכי מנין היו להם תופים?

חז"ל במדרש שכל טוב מעירים זאת: "וכי מניין היו לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא מובטחין היו שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות, לפיכך עם יציאתם ממצרים התקינו להם תופים ומחולות". לאחר מאתיים ועשר שנות גלות ועבדות קשים מנשוא, רגע לפני היציאה מארץ מצרים מובטח להם שייעשו להם ניסים וגבורות. הם מבינים זאת ונערכים לכך, ויעידו על כך התופים שנטלו ממצרים. וכשמתרחש הנס הגדול, כשבני ישראל ניצלים באופן בלתי הגיוני ולא סביר, מוציאה מרים את התוף, וסוחפת אחריה את כל הנשים.

דמותה הייחודית של מרים הנביאה

בתיאור מעשה מרים הוסיפה התורה מילה ייחודית לשם מרים. כתוב: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ". מדוע הוסיפה התורה את מילת התואר 'הנביאה'? ועל כך מבאר רש"י: "היכן נתנבאה? כשהיתה אחות אהרן קודם שנולד משה, אמרה: עתידה אמי שתלד בן...", רש"י מפנה לדברי חז"ל במסכת סוטה (דף יב ע"א) על נבואת מרים.

לדבריה הגדולים של מרים, שבהיותה ילדה התנבאה שאמה תלד בן שיושיע את עם ישראל, יש המשך. חז"ל מביאים את דבריה המפורסמים לאביה. היה זה בתחילת הגלות והשעבוד, כשהעתיד כלל לא היה נראה. גזירתו הקשה של פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" זרעה חוסר תקווה ורפיון ידיים. בני ישראל שאלו את עצמם: מדוע להתאמץ ולהוליד ילדים, הרי ממילא המצרים רוצים להרוג אותם. מתוך ייאוש גירש עמרם את אשתו. עמרם היה מנהיג הדור והמעשה החריג שלו השפיע על כולם, שעשו כמוהו, גם הם גירשו את נשותיהם.

חז"ל מספרים שמרים, שהיתה ילדה בגיל בית הספר היסודי, הוכיחה את אביה אודות מעשהו. היא אמרה לו: "אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות. פרעה לא גזר, אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו, ספק אינה מתקיימת". דבריה עשו רושם רב, הם פעלו היטב, האב החליט לחזור בו. חז"ל מסיימים: "עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן".

תוכחה של ילדה הצילה עם שלם. לא רק משום שבעקבות דברי מרים ונישואיו השניים של עמרם עם יוכבד נולד משה. אלא משום שכל הגברים שבו ונשאו את נשותיהם, ונולדו ילדים רבים נוספים בעם ישראל.

לאחר שחזונה של ילדה השפיע באופן משמעותי על קיומו של עם ישראל, אך טבעי שבבגרותה תפעל ותנהיג עם שלם לשיר ולהודות להקב"ה על הנס הגדול.

מדוע הוצרכה לקחת תוף ואחריה הנשים נטלו תופים, בשונה מהגברים ששרו, ללא כלי נגינה? מבאר האלשיך שמיד לאחר שהחלו הגברים לשיר, בהשראתו של משה, רצתה מרים לעורר גם את הנשים לשיר. היא רצתה להקדים את המלאכים, ולצורך כך לקחה את התוף, לעורר בקרב הנשים את הכח הנבואי לשורר.

היא הוצרכה לעורר בתוף, שיאמרו את השירה ברוח הקודש, כפי שאמר אלישע: 'וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'' (מלכים ב' ג, טו), שהשירה נאמרת ברוח הקדש, ועשתה את ההכנה באמצעות תוף.

למרים, עוד בילדותה היתה חזון וכושר ראיה למרחוק. מנהיגים רבים, כבר בילדותם ניכר היה בהם כושר מנהיגות. כזו היתה מרים, וכשגדלה פעלה בכוח זה להשפיע על עם ישראל.