'תניא: המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנה"מ? אמר רב נחמן: דכתיב (שמות ד, יט) "ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים", אמר לו: במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, דכתיב (שמות ב, כא) "ויואל משה", אין אלה אלא שבועה, דכתיב (יחזקאל יז, יג) "ויבא אתו באלה". (דברי הימים ב לו, יג) "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקם" מאי מרדותיה? אשכחיה צדקיה לנבוכדנצר דהוה קאכיל ארנבא חיה. א"ל: אישתבע לי דלא מגלית עילוי, ולא תיפוק מילתא; אישתבע. לסוף הוה קא מצטער צדקיהו, בגופיה איתשיל אשבועתיה ואמר. שמע נבוכדנצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו. אמר להון: חזיתון מאי קא עביד צדקיהו, לאו הכי אישתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא?! א"ל: איתשלי אשבועתא. א"ל: מתשלין אשבועתא? אמרי ליה: אין. אמר להו: בפניו או אפילו שלא בפניו? אמרי ליה: בפניו. אמר להון: ואתון מאי עבדיתון, מאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו? מיד (איכה ב, י) "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון", אמר רבי יצחק: ששמטו כרים מתחתיהם' (נדרים סה,א). ובדומה נאמר במדרש בהרחבה: '"יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן" א"ר אלעזר: אל תהי פרשת נדרים קלה בעיניך, שע"י פרשת נדרים נהרגו סנהדרי גדולה של צדקיהו. לפי כשגלו יכניה מינהו המלך נבוכדנצר על חמשה מלכים, הה"ד (ירמיה, כו): "ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ואל מלך צר ואל מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה"; והוה עליל ונפיק בלי רשו. יומא חד עליל לגביה ואשכחיה דתליש בשר ארנבא ואכיל כשהוא חי. א"ל: אישתבע לי דלית את מפרסם לי; ואישתבע ליה. ובמה השביעו? ר' יוסי בר' חנינא אמר: במזבח הפנימי. והוון חמשה מלכין יתבין ומפרתין ליה בנבוכדנצר קדם צדקיהו, ואמרי ליה: לא יאייא ליה מלכותא לנבוכדנצר אלא לך יאיא מלכותא, דאת מזרעו של דוד. אף הוא מפרתיה לנבוכדנצר ואמר: אנא חמיתיה דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל. שלחון מיד ואמרון ליה למלכא: ההוא יהודאה דהוה עליל ונפיק בלי רשו קדמך, אמר לן: אנא חמיתיה לנבוכדנצר דהוה תליש בשר ארנבא ואכיל, הה"ד (מ"ב, כד): "וימרוד צדקיהו במלך בבל". מיד בא וישב בדפני של אנטוכיא ויצאו סנהדרי גדולה לקראתו, כיון שראה אותם שהם כולם בני אדם של צורה גזר והוציאו להם קתדראות והושיבן, אמר להם: דרשו לי את התורה. מיד היו קורין פרשה ופרשה ומתרגמין אותה לפניו, וכיון שהגיעו לפרשת נדרים (במדבר ל, ב): "איש כי ידור נדר", אמר להון: אי בעי למהדר ביה יכיל או לאו? אמרו לו: ילך אצל חכם ומתיר לו את נדרו. אמר להם: דומה אני שאתם התרתם לצדקיה השבועה שנשבע לי, מיד גזר והורידן לארץ, הדא הוא דכתיב "ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון"' (איכ"ר ב,יד). חז"ל מספרים שכך התגלגל הדבר שנבוכדנצר הרג את הסנהדרין. אמנם ממה שמביאים על זה את הפס' שצדקיהו מרד במלך בבל ובהמשך הפס' שם נאמר שבנ"י חטאו ולא חזרו בתשובה אע"פ שה' שלח את הנביאים להזהירם, וכך בסוף בא מלך כשדים והרג ושדד ושרף את המקדש (דה"י ב לו,יג-יט) משמע שזה קשור גם לחורבן המקדש וגלות בבל. (וכן מזה שהמקור ללימוד שמותר להתיר נדר דווקא לפני זה שנדרו לו הוא ממשה כשהלך לגאול את בנ"י במצרים, משמע שיש קשר לעניין גלות וגאולה). אולי התגלגל כך שצדקיהו חטא ונהרגו הסנהדרין (שהיו שותפים), כיון שה' שלח נביאים להחזרים בתשובה והם לא התייחסו מספיק לזה, כמו שנאמר בפס' קודם "ויעש הרע בעיני ה' אלקיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה'" (שם, פס' יב), וכן בפס' שאח"כ: "וישלח ה' אלקי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו. ויהיו מלעבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו" וגו' (שם, טו-טז). לכן עונשם היה שצדקיהו ראה את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה, שהנביאים היו נקראים רואים ("כי לנביא היום יקרא לפנים הראה" [שמואל א ט,ט]), ולכן כיון שחטא בקשר למה שהנביאים הזהירו, לכן עונשו בא בעקבות ראיה. וזה ראיה של אכילה של ארנבת חיה שזה אכזריות גדולה, שכך היה עונשם שהכעיסו כ"ך ולא שמעו לנביאים עד שעלה כעס גדול מאוד עד שראויים היו להיענש באכזריות: "ויהיו מלעבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא" (דה"י שם,טז). וזה ע"י ארנבת, שנאמר עליה: ' ... הוציאה הכתוב בלשון נקבה. יש אומרים לפי שיש בה מין אנדרוגינוס, ויש אומרים שדמיה מצויין לה כעין הנשים' (לקח טוב; ויקרא יא,ד), שכך בנ"י חטאו, ואנו נחשבים כעין כלה לה' ('"ביום חתונתו" - זו מתן תורה' [משנה תענית ד,ח]), ולכן כשחטאו עד שחמת ה' עלתה, היה בזה כעין גירושין, ולכן זה התבטא כעין שלא ראויים להיות כביכול אישה לקב"ה, שזהו כאנדרוגינוס שזה זכר ונקבה, שכך היה ראוי להיות כאשה, אלא שכיון שחטאו נחשב כעין זכר שלא ראוי ככלה. וכן דמיה כעין נשים, כרמז כעין אישה טמאה לבעלה. (והיא מעלה גרה אבל לא מפריסה פרסה, כעין שהם היו צדיקים, אבל לא פעלו לתקן את העם ולכן נחשב שהם חוטאים כמותם; לכן כעין מעלים גרה, שמעלים כלפי מעלה מצד פנימיותם – עצמם, שבעצמם מקיימים תו"מ ומעלים בקדושה, אבל חיצונית אין להם פרסות, שלכן הם נחשבים לטמאים כיון שהאחרים חוטאים, וזהו ברגלים למטה נמוך בארץ אין סימני כשרות, וזה חיצוני, שכך לא פעלו להשפיע על אחרים שלא לחטוא ולרדת נמוך לטומאה בהליכה אחר הטומאה). לכן מי שסיפר למלך זה חמשת המלכים, כרמז לחמשה חומשי תורה, וזה מלכים, כרמז שצדקיהו בהיותו המלך היה צריך לתקן את העם, להחזירם בתשובה לתו"מ, ולא עשה כך, שלא דיבר אל העם להחזירם בתשובה, ולכן כנגד זה המלכים דיברו - סיפרו למלך, מה דיבר – סיפר להם. גם הסנהדרין שלא החזירה את העם בתשובה נענשו כך, ואף הם נקראים מלכים (גיטין סב,א), ולכן הם כמו צדקיהו המלך בעניין זה, ולכן נענשו בגילוי חטאו זה שכנגד אי מעשיהם להחזרה בתשובה. ונענשו בעקבות עשיה לא נכונה בהלכות נדרים, כרמז לכלל התורה שנשבעים לקיים את התורה כדי לזרז בשמירתה: 'ואמר רב גידל אמר רב: מנין שנשבעין לקיים את המצוה? שנאמר "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך". והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא? אלא הא קא משמע לן: דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה' (נדרים ז,ב-ח,א). לכן כנגד שלא שמרו על התורה שנשבענו עליה בסיני, ולא פעלו כדי לזרז לשמור על התורה ע"י שבועה, לכן עונשם התגלה ע"י התרת נדרים שלא כראוי (כעין כמו שהתירו לעצמם שלא כראוי את השבועה לקיים את התורה ולכן לא שמרו תו"מ). אולי לכן גם נשבע במזבח הפנימי, שהוא מכוון כנגד ארון הברית (שמות ל,ו [רש"י]), כרמז לגילוי תורה; והוא עשוי זהב, רמז למלכות (שמתכבדת בתכשיטי זהב ואביזרי זהב), שזהו שצדקיהו חטא בגילוי תורה שבעם (וכן הסנהדרין שהם כמלכים). אולי אפשר עוד, שמובא על סיבת חורבן הבית: '"אשר יעשון" זו לפנים משורת הדין, דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו?! אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב"מ ל,ב). שבלי לפנים משורת הדין זהו דין שאינו כראוי, שכך בא לידי גילוי שהתירו את השבועה, שיש דין של התרת נדרים, אבל זה רק לפני מי שנשבעו לו; כך שזהו כעשיית דין אבל שלא כראוי. ויש בזה פגיעה במה שיכולנו להקל על הנתבע, שזה כעין אכזריות, לכן זה נעשה ע"י גילוי אכזריות של נבוכדנצר, שטורף ארנבת בחייה, כמו שכעין טורפים באכזריות את חיי הנתבע בשל שלא באים לעשות לפנים משורת הדין. (ולפנים משורת הדין נלמד מ"אשר יעשון", ולכן התגלה העונש בעקבות עשיה [של נבוכדנצר]). לפנים משורת הדין עושים ע"י שמשכנעים את הצדדים להסכמה, שזהו שמדברים ומשכנעים אותם, ולכן העונש כנגד זה בא בעקבות דיבור, שצדקיהו סיפר את מה שראה. וזה עונשם של הסנהדרין, שהם דנו שלא לפנים משורת הדין (ובעקבות זה התגלגל גם חורבן כללי). חכמים כתבו לתלמי בס"ת המתורגם במקום ארנבת - 'צעירת הרגלים' (מגילה ט,ב) 'צעירת הרגלים לפי שידיה קצרות וקטנות מרגליה' (רש"י ד"ה 'וכתבו'), אולי לכן זה מבטא את אי עשיית לפנים משורת הדין, שהדין הוא כעין עמידה על המקום בחוזק, ואילו לפנים משורת הדין זהו כמו שמושיט לו יד לקרבו; לכן כנגד אי עשיית לפני משורת הדין נענשו בהקשר לארנבת שרגליה גדולות וידיה קצרות. זה נעשה ע"י פגיעה בכבוד המלך נבוכדנצר, כיון שאי עשיית לפנים משורת הדין מביא לפגיעה בכבוד ה' בעל השלום, שרוצה שלום ושמו שלום, ולכן בפגיעה בזה יש כפגיעה בכבוד ה' ח"ו, ולכן כך נענשו. (וזה באכילת ארנבת חיה, שבעשיית הדין בצורה יבשה בלי לפנים משורת הדין זהו כעין תורה מתה, שאין בה חיות, ולכן בעונש זה בא לידי גילוי בצורה של עיוות בין החי והמת, שאכל חיה במקום מבושלת [ובבישול הבשר מתרכך, שכך לפנים משורת הדין נעשה ע"י ריכוך הלבבות בין המתדיינים]). אולי אפשר שחז"ל לא התכוונו שזה מקרה שבאמת היה (אא"כ הייתה להם מסורת שכזאת...) אלא שבאו להדגיש את מה שהיה (כדרכם של דרשות שבאות לחדד את מה שהיה בצורה ציורית), שצדקיהו מרד בנבוכדנצר על אף שנשבע לו שלא ימרוד בו ("וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלקים" [דה"י ב לו,יג]), ולכן זהו במשל של גילוי שבועה שנשבע לנבוכדנצר. בכך שמרד היה ביזוי לנבוכדנצר כאילו שצדקיהו לא מפחד ממנו, שמזלזל בכוחו, כאילו יכול לנצח רק חלשים, שזהו כעין שאוכל (כעין אוכל את העם שנכנע) ארנבת, שהיא חיה קטנה ונקבה, כרומז לחולשה, שאותה אוכל חיה – באכזריות, כמו שכבש בכוח ובאכזריות. ובמרידת צדקיהו כעין זלזל בכך בנבוכדנצר, כעין פרסם ברבים את חולשותיו. הסנהדרין לא עצרו אותו, ובכך כעין אישרו לו למרוד, שזהו כעין שהתירו לו את הנדר. במדרש נאמר שנשבע צדקיהו במזבח, שזהו כרמז שנבוכדנצר לא החריב את המקדש, אלא נתן לצדקיהו לשלוט, אבל לאחר המרידה החריב, ולכן קשרו זאת למזבח, כרמז למקדש; ורמזו במזבח הפנימי, שבו מקריבים ביוה"כ לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, כרמז שלא שבו בתשובה, כעין ששבים בתשובה ביוה"כ, וכך לא התכפר לבית מחטאיהם והוא נחרב ע"י נבוכדנצר.