שלושה נובלות הן
נכתב על ידי יניב, 30/11/2023
'רבי חנינא בר יצחק אמר: שלושה נובלות הן: נובלת מיתה – שינה; נובלת נבואה – חלום; נובלת העולם הבא – שבת' (ב"ר יז,ה). רחב"י מביא שלושה דברים שהם דוגמאות (רש"י). נראה שנובלות זה דוגמה ע”ש ש'נובלות' זה תמרים גרועים שחזקתם שהם הפקר לכן פטורים מלעשר אותם בדמאי (משנה דמאי א,א; ברטנורא), כך שיוצא שבנובלות שהם התמרים הפחותים יש דוגמה דוגמה קטנה לתמרים המשובחים (וזה כעין הנאמר על הדוגמאות האלו 'אחד מששים... ' [ברכות נז,ב], שזה כעין בטל בששים – שזהו כעין כאן שמפקירים אותם כי הם מבוטלים בעיני האדם) [והמרז”ו פירש ע”פ התמרים שנקראו נובלות, שכשנפרד דבר קטן וקל מדבר גדול וכבד זה נקרא נובלות, כעין הפס' "כנבול עלה מגפן”, שכך כאן זה חלקיק מהדבר הגדול]. ויותר מזה אפשר שנובלות הכוונה לדוגמה וכאן בפרט מדבר על כעין של מעלה, שנבואה באה מלמעלה, והעוה"ב הוא עולם עליון שכעין נחשב עולם של מעלה (שהשכינה יורדת מלמעלה לארץ, כך שהעולם כביכול כעין נמצא למעלה), ומיתה אמנם זה בעוה"ז, אולם נשמת המת עולה לשמים, ולכן זה כעין דוגמה של מעלה – שנשמת המת נמצאת בעולם הנשמות (וכך בשינה עולה הנשמה). [ולפי זה מה שנאמר בהמשך המדרש דוגמאות 'של מעלה', אין הכוונה שקודם אינם של מעלה, אלא שבהם צריך לפרט שהם של מעלה אחרת זה יתפרש על אור וחכמה של מטה]. וממילא הדימוי לנובלות זה שהם תמרים נפלו מהעץ לפני שהבשילו (ע"פ דעה אחת בגמ'; ברכות מ,ב) – כך שזה יורד מלמעלה למטה, שיש תמרים שמבשילים בעץ ויש שנפלו למטה ולא הבשילו ולכן הם אינם טובים כמו שעל העץ, ולכן זה כעין דוגמה למטה למה שמתגלה למעלה שהוא טוב ומשובח. וגם למ”ד השני בגמ' (ע"פ רש"י) שזה שהתייבשו מהחום - שנשרף בחמה, יוצא שהם אינם טובים כמו התמרים הרגילים, ולכן הם רק דוגמה קטנה לתמר טוב, ופגמו זה מהשמש שהיא כעין בשמים מעל העולם, כעין רמז שמה שבעוה”ז זה דוגמה קטנה ובזויה כשמשוים לשל מעלה; או שהכוונה [ע"פ תוס' רא”ש] לתמר שלא מבשיל על העץ אלא צריך לחממו בארץ, כך שזה דוגמה לנעשה למטה בארץ שהוא כעין של מעלה שמתבשל כראוי מעצמו. נראה שהוא למד זאת מיעקב שהוא מעין דוגמה של מעלה, שדמותו חקוקה במרכבה: ' … שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, ג): "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר”, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְּךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה, עֹלִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ, וְיֹרְדִים לְמַטָּה וּמוֹצְאִים אוֹתוֹ יָשֵׁן' וכו' (ב"ר סח,יב), וכן: 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה' (חולין צא,ב. 'בדיוקנו של מעלה – פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב' [רש”י]), כך שהוא כדוגמה של מעלה; וזה משום שעל ידו מתגלה ה' בעולם, ולכן הוא שמביא את גילוי ה' לעולם, ולכן דמותו נמצאת במרכבה שהיא עניין של גילוי ה' (אולי זהו שגם דרשו: 'אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרְשָׁעִים מִתְקַיְּמִין עַל אֱלֹהֵיהֶם (בראשית מא, א): "וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר”, אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֱלֹקיהֶם מִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמֶר אֲנִי ה' אֱלֹקי אַבְרָהָם"' [שם סט,ג], הרי שלמדו על עולים ויורדים בו שזה [למ"ד זה] על יעקב, ולכן מלמד שדמותו כעין הדמות שלמעלה ושה' מתקיים על הצדיקים – שזהו שה' מתגלה בעולם ע"י הצדיקים [וכן ע"י כלל ישראל] ולכן זהו הדמות של מעלה). לכן כיון שביעקב מתגלה על דימוי שמים וארץ, לכן גם נרמז בו על דברים שהם דוגמאות (ובפרט כעין של מעלה) [אולי לכן נקטו בלשון 'נובלות' ולא במילים רגילות כמו 'כעין' או 'דוגמה', כדי לרמז לנאמר בדיני דמאי 'נובלות' (משנה דמאי א,א. ומובא בגמ' ברכות שם), כרמז על יעקב שאמר בעקבות החלום: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח,כב); ובפרט אולי "תתן לי" ולא הפקר - שלא יעשרו, ונובלות רובם הפקר, וכשהם הפקר לא צריך לעשר כלל, גם לא בודאי שלא עושר {וקודם נאמר בפס': “והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים”, שזה כעין מקשר גם לכשחנה בשכם בחזרתו לארץ שאז הקים מזבח... שלמדים משכם לנובלת שבת כמו שמיד נביא}]. כשיעקב יוצא מהארץ הוא חולם חלום בשנתו: “ויפגע במקום וילן שם … ויחלם … וייקץ יעקב משנתו" (בר' כח,יא-טז), שזהו גילוי של שינה ושל חלום, וכשיעקב חוזר לארץ ונאחז בה נאמר "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו" וגו' (שם לג,יח-יט), ודרשו חז"ל: 'ד"א: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן' (ב"ר עט,ו), כך שמתגלה בו במיוחד עניין שבת. דברים אלו התגלו ביציאתו ובחזרתו לארץ, כיון שגם בא"י יש מעלה מיוחדת (שהיא מעין של מעלה), שיש בה גילוי קדושה מיוחדת, (כך שזה כעין שא"י היא כגילוי של מעלה), כמו ששלושת הדוגמאות מלמדות על דוגמה מעין המשובח (-של מעלה), שכך הארץ קדושה ומשובחת בזה (כעין ארץ של מעלה) מול חו"ל שהוא ההתגלות של העולם הגשמי השולי (התחתון בעוה”ז). נראה שגם הדוגמאות כשנגדם נרמזות בנעשה ביעקב, שאת השינה הוא ישן רק במקום ההוא בדרך, ולא לפני ואחרי: '"וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא”, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה; רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב' (ב"ר סח,יא), ולכן מרמז למה שנעשה בדרך, שבדרך גם נעשה עני כדי להחשב כמת ('… שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. א"ל: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי והעני חשוב כמת' [רש”י; בראשית כט,יא]) ולכן זה דוגמה לעניין מיתה שקשורה בגילוי שינה. בחלום היה גילוי שכינה וה' דיבר אליו בנבואה, ולכן החלום מרמז על נבואה. את השבת עשה בא"י, שא"י היא מעין עוה"ב (כמו שעל העלה של זית שהיונה הביאה לנח אמרו חז"ל שזה מא"י או מגן עדן [ב”ר לג,ו], כיון שא"י היא גן עדן בעולם, כמו שאומר מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א), ולכן בגילוי של א"י (שנאמר בפס' דגש מפורש על הארץ: "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען" וגו') שהיא כעין עוה"ב, יש גילוי לשבת כרמז לשבת כהעוה"ב. (אולי שלושת אלו זה כנגד שביעקב היו שלושה שרצו להרגו: עשו, המלאך של עשו, ולבן; שהם ניסו למנוע את גילוי יעקב לגלות את השמים בארץ, לכן כנגד זה נעשה כשלושת הדימויים. לבן שבא להרגו ה' התגלה אליו בשנתו והזהירו מלפגוע ביעקב [שלא יהרגו], ולכן זהו מיתה ושינה. המלאך של עשו בא להרגו, ויעקב ראה גילוי מלאכים בחלומו, וגם שם המלאכים רצו לפגוע בו [חולין צא,ב] כמו שהמלאך של עשו שבא להזיקו. ובחלום הראה לו נבואה לעתיד: 'דא"ר שמואל בר נחמן: מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמישים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא לזה אין לו ירידה?! א"ל הקדוש ברוך הוא: (ירמיה ל) "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל”, כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי, משם אני מורידו, שנאמר: (עובדיה א) "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'”' [תנחומא "ויצא" סימן ב], כך שחלומו רומז לנבואה ולשרו של עשו שהוא חזק, שכך גם נאבק עמו בצורה קשה כעין עד כסא הכבוד ['דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד' וכו'; חולין צא,א]. גם הלחימה מול שרו של עשו היתה כדי להראות לאומות שלא יכולים נגד יעקב: ' ... כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל, יאמר להם הקב"ה: שרכם לא היה יכול לעמוד בו, ואתם מבקשים להזדווג לבניו?' [ב”ר עז,ג], שזה כעין שהראו ליעקב בחלום הנבואה ששרי האומות יפלו. עשו בא להזיק ליעקב, ויעקב במפגשם רמז למפגש ביניהם לעתיד: '"עד אשר אבא אל אדוני שעירה". א"ר אבהו: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעק"א אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו? אלא אימתי הי' הוא בא אצלו? לעתיד לבא, הה"ד (עובדיה א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"' [ב"ר עח,יד], כך שזה רומז לעתיד לבא – לזמן הגאולה וכהמשך לזה בא העוה"ב שאחר תיקון העולם [שבא בעקבות ביטול הטומאה של עשו ועמלק, וממילא בכל העולם כהמשך מזה], וזה קשור לשבת, שיעקב הפסיק להיות תחת עשו – שפסק מלפחד והפסיק לשלוח לו דרונות כתחתיו [רמב"ן; בראשית לג,יח] אז נאמר "ויחן" שעשה עירוב תחומים – ששמר שבת). אולי אפשר גם שיעקב הגיע לשכם בשלמות, ודרשו חז"ל: '(בראשית לג, יח) "ויבא יעקב שלם". ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו' (שבת לג,ב). ולכן בשל השלמות (שאז מתחדד מהותו כדוגמה של מעלה) אז מתגלה רמזים כנגד הדימויים של שמים וארץ: ששלם בגופו זה שלא מת. שלם בממונו רומז לנבואה, שכדי להתנבאות צריך להיות עשיר: 'אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו … אמר ר' יוחנן: כל הנביאים עשירים היו' וכו' (נדרים לח,א). שלם בתורתו רומז לעוה"ב בה יהיה גילוי עבודת ה' בכל העולם: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" (צפניה ג,ט). בהמשך המדרש יש הוספה של עוד שתי דוגמאות: 'רבי אבין מוסיף עוד תרתין: נובלת אורה של מעלה - גלגל חמה; נובלת חכמה של מעלה – תורה'. נראה שגם הם נלמדים מיעקב, שנאמר עליו: “ויזרח לו השמש" (בראשית לב,לב), שיש בשמש גילוי של אור, כרומז לאור של מעלה, שזהו נרמז שהאור הזה: "ויזרח לו השמש" וגו'. א"ר ברכיה: ולמי לא זרחה השמש? אלא לו לרפואתו, אבל לאחרים אורה. ר"ה בשם ר' אחא אמר: כך היתה השמש מרפא באבינו יעקב, ומלהטת בעשו ובאלופיו' (ב"ר עח,ה), כך שזה אור שמש מיוחדת שפועלת לרפא דווקא את יעקב, ולפגוע בעשו ואלופיו, כך שזה אור של גילוי קדושה, שזהו רמז לאור של מעלה. כשיעקב חלם על הסולם ה' הבטיחו על העתיד, וכן יעקב מבין שהמקום הוא "בית אלקים וזה שער השמים" (בראשית כח,יז), שיש חיבור לגילוי ה', שזה כעין רומז על גילוי חכמת ה' שמנהל את העולם בחכמתו כרצונו (וזה מתגלה ע"פ התורה שבה ה' ברא את העולם [ב"ר א,א], וממילא גם את כל גלגוליו, שכך זהו גילוי חכמתו-רצונו; וזהו שחלם על מה שיקרה בעולם, וכן המלאכים – השלוחים עולים ויורדים משם לפעול בעולם את רצון ה', להוציא לפועל את חכמת ה' שעל פיה נקבע גלגולי העולם), ויעקב זכה לחלום נבואי זה בזכות חיבור לתורה, שלכן דרש ר”י: '"וייקץ יעקב משנתו" (בראשית כח, טז), רבי יוחנן אמר: ממשנתו' (ב”ר סט,ז), כך שבתורה יש חיבור לגילוי חכמת ה' – חכמה של מעלה. בגמ' נאמר: 'חמשה אחד מששים, אלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום. אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה' (ברכות נז,ב). נראה שזה כנגד הנאמר במדרש אלא בצורה קצת אחרת: שבת שינה וחלום זה כמו במדרש; אש שהיא כעין מקצת גיהנום, זה כנגד מה שנאמר במדרש שהשמש היא אור של מעלה, שהאור (כנגד השמש שהיא אש ומאירה) מאיר לצדיקים ושורף את הרשעים, כמו שהביא המדרש על השמש שהאירה אצל יעקב (ב”ר עח,ה), ממילא זהו גם אש גיהנום ששורפת את הרשעים. דבש רומז לתורה: “דבש וחלב תחת לשונך” (שה”ש ד,יא), שזה מרמז על תורה כעין אכילה, שזהו המן שקשור ללימוד תורה: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' (מכילתא; שמות טז,ד), כך שקשור הדבש והמן (שכנגדו) כנגד תורה (שהיא משולה לדבש, וקשורה לאוכלי המן) וחכמה של מעלה (שלומד תורה שהיא חכמה של מעלה והמן יורד משמים, ואף הוא מאכל המלאכים [יומא עה,ב] שהם לומדים חכמה של מעלה). נראה שמה שאמרו על שלושה דוגמאות, או חמשה (והרי יכלו להביא גם שבעה שיש בסה”כ), זה משום שבאו לרמז בדוגמה של שלושה דוגמאות (של מעלה) כנגד שלושת האבות, שהם כדוגמה של מעלה, שהם המרכבה של מעלה: '"וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים". אמר ר"ל: האבות הן הן המרכבה, שנא' (בראשית יג) "ויעל אלקים מעל אברהם", "ויעל מעליו אלקים" (שם כח), "והנה ה' נצב עליו ויצב יעקב מצבה" וגו', "ויסך עליה נסך יצק עליה שמן כמלא פי הפך"' (ב"ר פב,ו). [אולי אברהם כנגד שינה – שבברית בין הבתרים אברהם נרדם (בראשית טו,יב) ונאמר לו על גלות מצרים, והגלויות זה כעין מיתה לישראל (וכן בגלות מצרים גזרו להרוג את הזכרים). יצחק כנגד נבואה, שראה בעקידה מה שלא היה ראוי לראות (' … כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח, תלה עיניו והביט בשכינה, אמר הקב"ה: אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזר אני, שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו: "ויהי כי זקן יצחק" וגו'' [ב"ר סה,י]), שנבואה ראויה זה דווקא כעין בחלום, שה' מראה לו בחלומו לפי רמתו ולא כשרואה ע"י עצמו בעיניו מה שלא ראוי לו, כך שכעין רומז לחלום ונבואה. יעקב כנגד שבת ועוה"ב, שנאמר בו ששמר שבת ובקשר לא"י הקדושה שהיא כעין עוה"ב]. באמירה של חמשת הדוגמאות באו לרמז כנגד התורה, שהיא חמשה חומשים, והיא מחברת שמים וארץ, שהופכת את הארץ להיות מעולה כשמים. [אולי מיתה כנגד דברים - שמשה אמרו לפני מותו. נבואה כנגד במדבר – שזהו דור יוצאי מצרים שהיו כולם במדרגת נביאים, שהתנבאו בקריעת ים סוף ובמתן תורה. עוה"ב כנגד בראשית - שהעולם נברא כדי שנתקנו להיות עוה"ב, וכן האבות סללו את הדרך לתיקון עולם. אור כנגד ויקרא – שמקריבים קרבנות במזבח ושורפים עם אש, ובעבודת המשכן יש הדלקת אור במנורה (אע”פ שזה לא נאמר בויקרא). תורה כנגד שמות - בו מסופר על יציאתנו ממצרים לקבלת התורה, וקבלת התורה. (או שויקרא כנגד תורה, כיון שבמקדש זהו מקום התורה, ושמות זה אור כנגד שנאמר בו על המנורה והדלקתה, וכן יצאנו מעבדות לחירות שזה כעין יציאה לאור. וכן אפשר שמיתה כנגד שמות בו מסופר על עבדות מצרים שהמיתו בה, ודברים זה כנגד תורה בשל היותו משנה תורה. וכן אפשר ששמות זה נבואה כי בו מסופר על קריעת ים סוף ומתן תורה שבהם כל העם התנבאו, ובמדבר זה כנגד תורה, שהזמן במדבר היה כדי שהתורה תספג בנו [תנחומא “בשלח” סימן א]). ובגמ' זה מן ואש, שהמן כנגד שמות שבו נאמרה פרשת המן, ואש כנגד ויקרא בו נאמר על הקרבנות ששורפים אותם (הכל או חלק – תלוי בסוג הקרבן)]. (מה שהדעה הראשונה במדרש לא הביאה את הנובלות של שמש ותורה, זה משום שהוא מביא דברים שהם דוגמאות שמזכירות דברים אחרים, שיש ביניהם דימוי מסויים, אבל לא בדיוק אותו דבר במקביל. שינה זה לא מיתה, אלא דומה שלא בהכרה לסביבה, וכן בחלום חולם מראות ולכן זה כעין נבואה שרואה מראות, אבל זה לא ממש מקביל אלא רק דימוי בראית מראות, גם עוה"ב ושבת זה לא אותו דבר אלא רק דומה בעניין של מנוחה בשל גילוי קדושה. לעומת זאת אור השמש זה אור גשמי, ואור של מעלה זה אור רוחני, כך ששניהם זה אור, שמקבילים זה לזה ונבראו יחד בבריאת האור [ואולי אף האור הגשמי יונק מהאור של מעלה את כוחו הפנימי {שהגשמי קיים ע"י שיונק מכח הרוחניות} להאיר בגשמי], כך שזה לא דימוי אלא ממש אותו דבר רק בגילוי שונה בין גשמי ורוחני; ואותו דבר תורה וחכמת של מעלה זה ביחד, כי תורה היא חכמת ה'. גם דבש ומן זה כעין אותו דבר ממש, כיון שבמן היה טעם דבש: "וטעמו כצפיחת בדבש” [שמות טז,לא], וכן אש וגיהנום זה אותו דבר, כי נידונים בגיהנום באש הגיהנום, כך שזה אש בגילויה הרוחני. אולי ר”א לא אמר אש ומן כמו בגמ', כיון שבמן היה כל טעם שרצו בעולם, כך שזה לא באמת טעמו של המן אלא למי שרצה, כך שלא ראוי להשוות ביניהם כיון שהוא כל טעם שבעולם; ואש הגיהנום זה לא באמת אש אלא ביטוי לצער וכאב הריחוק מהקדושה בשמים, וזה כעין גילוי באש כעונש מה' שהוא “אש אכלה” [דברים ד,כד], לכן כיון שהוא רק דימוי רעיוני ולא ממש גילוי של אש, אז אין להשוותם [לעומת אור של מעלה שהוא ממש מאיר את עיני האדם בראיה, כמו שהיו רואים באור הגנוז מסוף העולם ועד סופו: 'אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב' {חגיגה יב,א}, והתורה היא ממש חכמת ה']. הגמ' לא הביאה את דברי ר”א, אולי כיון שמביאה דברים שזה כגילוי קטן של דבר אחר גדול, ולא מה שהוא אותו שורש שמתגלה בענף אחר. לכן לא הביא אור ותורה, כיון שאור השמש זהו האור שנברא בבריאת האור יחד עם האור של מעלה כך שזה אותו שורש, וכן תורה זהו חכמה של מעלה בהתגלותה בעולם הזה [לעומת זאת מביא אש ודבש, כיון שאש הגיהנום נבראה ביום שני והאש של מטה נברא במחשבה בער”ש ובפועל במוצ”ש {פסחים נד,א}, כך שהם שני שורשים שונים; וכן המן והדבש הם מאכלים שונים רק שיש בהם טעם דומה]).
אולי אפשר שמה שנאמר במדרש על שלושה דוגמאות ועל עוד שנים, זה כעין לימוד יוצא מהנאמר קודם: '"ויפל ה' אלקים תרדמה”. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: תחלת מפלה שינה, דמך ליה ולא לעי באורייתא, ולא עביד עבידתא. רב אמר: שלוש תרדמות הן: תרדמת שינה; ותרדמת נבואה; ותרדמת מרמיטה. תרדמת שינה (בראשית ג): "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן”. תרדמת נבואה (שם טו): "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם”. תרדמת מרמיטה (שמואל א כו): "אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם”' (ב”ר יז,ה). שבפס' נאמר: "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה. ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב,כא-כג). האשה נבראה מהצלע שנלקחה מאדם הראשון, ולכן זה כעין חלק קטן ממנו, והיא כדומה לו (ולכן אליה התחבר), כך שזהו כעין דוגמה וכעין חלק קטן ממנו (כמו שהסביר המהרז"ו שיציאה של חלק קטן מהגדול זהו נובלת), לכן זה מלמד על דוגמאות-נובלות בעולם, והתורה השתמשה בלשון "תרדמה" שיש בה שלושה סוגים (לדעה זו): שינה, נבואה ושינה עמוקה. שכך בנובלות יש שינה, שהיא כמיתה, וזהו כמו שה' הוציא לאדם צלע, ובניתוח בעולם יש סכנת חיים. ויש חלום שהוא קשור בנבואה, שאברהם נרדם וחלם מראות נבואה. ויש תרדמת שינה עמוקה, שהיא רומזת לשבת שיש בה מנוחה ולכן השינה בה עמוקה, ויש בזה רמז לעוה"ב, שפס' קודם אומר דוד שלא יפגע בשאול "במשיח ה'” (שמואל א כו,יא), כך שכעין רומז גם למשיח בן דוד שבעקבותיו יהיה עוה"ב (וכן בפס' מסופר על הצלחתו של דוד על שאול, כעין רמז שיתעלה עליו גם במלכותו, שדוד יהיה מלך במקומו, ובהמשך שושלת מלכות בית דוד יהיה את משיח בן דוד). בא רבי אבין ומוסיף שמש ותורה, כעין רמז לנאמר קודם ששינה זה תחילת מפלה, שכך בתרדמה נבראה חוה שאח"כ הפילה אותו בעץ הדעת. שזה בא לרמז לנו שמי שמתבטל בתרדמת-בשינה, ולא יגע בתורה ולא בעבודה, סופו לחטוא (כעין 'שהבטלה מביאה לידי זמה' [משנה כתובות ה,ה]). לכן כיון שיש כאן גם גילוי כנגד תורה ועבודה, אז הוסיף ר"א גם את נובלת השמש – כנגד שביום הולכים לעבודה, וגם את התורה (ושניהם קשורים לחוטא, שמי שחוטא עונשו באש הגיהנום, והעונש הזה זהו כאב של ריחוק מדבקות בקב”ה, שהוא כגילוי כעין תורה, שהתורה ורצון ה' אחד הם). [ויעקב הוא בכיר האבות, וממנו יצאו בנ"י שאנו מתקנים את העולם מחטא אדם הראשון, ולכן יש גם גילוי כנגד דברים אלו אצל יעקב בארץ (שבארץ דבקים בתורה ובתיקון העולם בשלמות), ביציאתו ללבן ובחזרתו, שהיציאה ללבן קשורה להקמת בנ"י, שלזה יעקב ירד ללבן, להקמת בנ”י לתיקון העולם].
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
