'א״ל רבי ללוי: הראני פרסיים. אמר ליה: דומים לחיילות של בית דוד. הראני חברין. - דומין למלאכי חבלה. הראני ישמעאלים. - דומין לשעירים של בית הכסא. הראני תלמידי חכמים שבבבל. - דומים למלאכי השרת' (קידושין עב,א). 'הראני פרסיים – בעל משלות ודומיות היה לוי, וקאמר לו רבי משול לי פרסיים למה הם דומים. כחיילות של בית דוד – גבורים. חברין – אומה הסמוכה לפרסיים ומשחיתים הם וטרפנים הם יותר מפרסיים. לשעירים – מלובשים שחורים ודומים לשדים. דומים למלאכי השרת – לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת, וכתיב (יחזקאל ט) "והאיש לבוש הבדים", והכי נמי אמרינן בבמה מדליקין (שבת דף כה:) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך כו׳, ובנדרים (דף כ:) נמי אמרינן מאן מלאכי השרת? - רבנן, ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים' (רש"י). 'הראני פרסיים דומים לחיילות של בית דוד כפרש״י לענין גבורה, דמפורש בחיילות בית דוד הגבורה בסוף ספר שמואל, ובפרסיים אמרינן לעיל י׳ קבין גבורה באו לעולם ט׳ נטלו פרסיים כו׳. הראני חברין דומין כו׳ עיין פרש״י, ובערוך פי׳ שהם כומרין של פרסיים, ועיין בתוס׳ פ״ק דשבת באורך בזה. הראני ישמעאלים דומים לשעירים כו׳ פרש״י לענין מלבושים שחורים, והראני ת״ח כו׳ לענין מלבושים לבנים. והוא דוחק, מה לו לתלות לשעירים ממזיקין שבבית הכסא? גם מה שהביא ראיה לת״ח מר׳ יהודה בר אלעאי, לאו מבבל היה. ובתוס׳ בפ״ק דשבת ניחא שכתבו כן גבי חברין שהן כומרין שדרכן לצאת בשחורין. ונראה לפרש דלענין נקיות טהרה קאמר, הראני ישמעאלים דומים לשעירים שבבית הכסא, דאין מקפידין לנקיות כלל. ות״ח שבבבל דומים למה״ש שמקפידין בנקיות, וכמ״ש בת״ח דאסור אפי׳ להרהר בד״ת במבואות המטונפות ודו״ק' (מהרש"א). 'הַרְאֵנִי פַּרְסִיִּים, אָמַר לֵיהּ: דּוֹמִין לַחֲיָלוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. עיין רש"י. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בראש השנה (ראש השנה יח.) מאי כבני מרון? אמר רבי יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד, פירש: כך היו מונים יוצאים בזה את זה בצאתם למלחמה, עיין שם. וכן הפרסיים כשיוצאין למלחמה אינם הולכים החיילות בשטח רחב ובערבוביא, אלא הולכים בזה את זה בסדר נכון כמו חיילות בית דוד. ולאו על יציאתם למלחמה דוקא קאמר, אלא שואל על הילוכם תמיד. ואמר לו שדרכם לילך בזה את זה כדרך חיילות בית דוד כשיוצאין למלחמה. אי נמי, דוד המלך ע"ה עשה סדרים לחיילותיו בהילוכם למלחמה כמו סדרים שתמצא עתה אצל המלכים בחיילותם, כי ממנו למדו המלכים לעשות. והפרסיים היו ראשנים בלימוד זה שהם למדו לעשות סדרים של חיילותם כמו סדרים של חיילות בית דוד קודם שעשו שאר מלכים, שבזמנו עדיין לא היה זה אלא רק אצל הפרסיים' (בן יהוידע). מה שמקשה המהרש"א למה נאמר שעירים של בית הכסא ולא סתם שדים, נראה שזה משום ששדים יכולים להראות בצורות שונות, לכן כדי להדגיש שזה עניין של שחור אמר שעירים של בית הכסא, ששעיר הוא שחור, ושדים של בית הכסא מצאנו שהם דומים לשעירים (בברכות סב,א, רש"י ד"ה 'שעיר'), ולכן כשבאים לומר על שדים שחורים נוקטים בלשון שעירים של בית הכסא (שבכך אומר שהם שחורים ומזיקים כשדים). או שהעיקר זה שהם לבושים שחור, אבל גם רמז לאי נקיונם ולכן נקט דווקא של בית הכסא. ומה שהקשה שריב"א היה בא"י, י"ל שרש"י לא הביא אותו כראיה שכך לבשו בבבל, אלא שבלבוש לבן זהו כמלאך, כמו שאמרה הגמ' כשתיארה את ריב"א. אולי מה שנקט שפרסים הם כחילות בית דוד זה משום שבזה רמז שהפרסים נתנו לנו אישור לבנות את המקדש, מעין בית דוד שדוד עשה את יסודות המקדש ושלמה בנו בנה את המקדש; ובנוסף שלמה מלך בכל העולם, וכך נאמר על אחשורוש במלכות פרס שמלך בכל העולם (מגילה יא,א-ב), כך שזה ביטוי לחוזק חיילותיהם. בנוסף הפרסים היו לוקחים צעירים מהעמים הכבושים תחתם לבתי מלכותם, ומגדלים אותם לשלטון, ולכן זה מזכיר את חיילות דוד שבראשם היו הבנים של היפות תואר של דוד המלך (שהם מהאומות שכבשו ושלטו עליהם): 'אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלוריות היו, וכולן יושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד' (סנהדרין כא,א), ובפרט שעל בני דוד בצבא נאמר שהיו מגדלי בלורית, שזה מזכיר את שיער הפרסים, שנאמר עליהם (קודם לדברי לוי): 'ומגדלין שער כדוב' (ובזה גם דומה למה שנאמר קודם, ולכן הובא בדומה [שלא רק בגלל שרבי שאל על הפרסים, אלא זה מתקשר בדברים עצמם שנאמרו]). החברין דומים למלאכי חבלה, נראה שהם היו אומה עצמית קטנה שחיה בתוך הפרסים והם היו כהני דת שהשתלטו וכפו על דתם באזור (וכך רש"י והערוך יחד). ולכן קרא להם מלאכי חבלה, כעין רמז ההיפך מת"ח שהם כעין כהני הדת והם כמלאכי השרת, החברין הם כהני דת שהם ההיפך מהם ולכן הם כמלאכי חבלה (ובפרט שמצאנו שת"ח לבושים לבן כמלאכים בהקשר לריב"א בער"ש [לאחר שהתרחץ בחמין], בהקשר לכך שיש מצוה להדליק נר ולהתרחץ בחמין [שבת כה,ב], ולכן זה ההיפך מהחברין שלא היו נותנים להדליק נר ביום חגם [גיטין יז,א]). בנוסף, חיילות בית דוד היו כשליחי ה' בעולם למשוך ולגלות בעולם טובה וקדושה, והפרסים כעין מזכירים אותם (בדימוי בכחם החזק), ולכן החברין שהם קרובים וקשורים אליהם, והם פועלים לרעה, הם כשליחי ה' לרעה בעולם, שזהו מלאכי חבלה. מה שמדמה את הישמעאלים לשדים של בית הכסא, נראה שזה רומז לעושר ושדים, שמי שיש לו בית כסא סמוך לביתו הוא עשיר (שבת כה,ב [וכך מובן גם מב"מ קז,א, ראה רש"י ד"ה 'סמוך']), שזה רמז שאברהם נתן ליצחק את עשרו, ולישמעאל נתן שם של שדים: 'ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב (בראשית כה, יב) "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם", וכתיב (בראשית כה, יט) "אלה תולדות יצחק בן אברהם". אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון; אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם, אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן. אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר (בראשית כה, ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות" - אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?!. מאי "מתנות"? אמר ר' ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה' (סנהדרין צא,א) . 'שם טומאה - כשוף ומעשה שדים' (רש"י). (אולי גם רמז בשרותים שזה מקום מלוכלך ולכן רק העבדים מנקים בו, כרמז שאנו העיקר וישמעאל מהפילגש, מהשפחה. וכן שא"י נקיה, שאסור לדבר דברי קודש במקום מטונף, שבכך רומז שבא"י מקום הקדושה כעין הארץ נקיה, היפך מישמעאל, שלו לא ניתן חלק בא"י). מה שאמר שת"ח בבבל הם כמלאכי השרת, זה מובן בעצמו, שמרמז על קדושתם כמלאכים; וכן על דבקותם בתורה, שלומדים בפיהם ולכן כעין מלאכי השרת שאומרים שירה לה' (וגם התורה נקראת שירה). אולי גם רמז שבזכות הת"ח אנשי בבל ניצלים מהרעות שהחברין רוצים להזיקנו (שהם היו רעים במיוחד, שלכן כשהודיעו לר"י שהם באו לבבל הוא נפל מצער [יבמות סג,ב]), שזהו שבדתם אסור להדליק אש בחגם, ואילו הת"ח כמלאכי השרת שיש בכוחם כח אש: 'ואריב"ל: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא ... אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבש"ע, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם' וכו' (שבת פח,ב).