"וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק" (בראשית יד,יד-טו). '"ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם" וגו'. אמר רבי יוחנן: אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר (איוב ג, ג) "והלילה אמר הורה גבר". ור' יצחק נפחא אמר: שעשה עמו מעשה לילה, שנאמר (שופטים ה, כ) "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא". אמר ריש לקיש: טבא דנפחא מדבר נפחא. "וירדף עד דן" אמר רבי יוחנן: כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ז בדן, שנאמר (מלכים א יב, כט) "וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן". ואף אותו רשע לא נתגבר עד שהגיע לדן, שנאמר (ירמיהו ח, טז) "מדן נשמע נחרת סוסיו"' (סנהדרין צז,א). 'מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו - והוא סייעו. מעשה לילה - שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק. טבא מליה דר' יצחק נפחא מדבר נפחא - ר' יוחנן דמקרי בר נפחא בכולא הש"ס, כמו (ב"מ דף פה:) מאן עייל בר נפחא. נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא, ולהכי מיקרי בר נפחא. ואית דמפרשי בר נפחא על שם יופיו' (רש"י). 'הוציא המלה מפשטה משום דלפי פשוטו הוי באור הענין שנתחלק הוא ועבדיו עליהם בלילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן, וכפירש״י בפסוק זה, וא״כ הול״ל ויחלק עליהם הוא ועבדיו בלילה, ומפרש דהמלאך הממונה על הלילה נלחם בעדו, ומסמיך מלשון והלילה אמר הורה גבר, ואולי הכונה שאותו המלאך הורה גבורה במלחמה, וצ״ע. ויותר מזה נראה דלא גרסינן כלל כאן האי שנאמר והלילה אמר וגו׳, ונשתרבב הלשון כאן מענין אחר ממ״ש בנדה ט״ז ב׳ אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שנאמר והלילה אמר הורה גבר, ולכי תידוק בסוגיא שם תמצא סמוכים דלא גרסינן זה כאן, יען דעמלו שם למצוא דרשא על פסוק זה לבד אותה דרשא שהבאנו ולא זכרו כלל הדרשא שלפנינו. ושוב ראיתי בד״ס נוסחת ש״ס כת״י באמת חסר כאן האי שנאמר והלילה וכו׳, וב״ה כי הנחני בהשערה אמתית, וכן ליתא זה במנורת המאור במקום שהביא אגדה זו' (תורה תמימה). אולי אפשר בפשטות שהפס' שהובא כדי לומר שיש מלאך כזה שנקרא לילה (שבפס' באיוב יותר קל לדרוש בפשטות שהמלאך לילה אמר), וממילא אפשר לפרש גם כאן שלילה הכוונה למלאך, שהוא זה שעזר לאברהם (ואמנם כאן זה יותר קשה שלכן אמר ר"ל שדרשת רי"נ עדיפה משל ר"י). אולי אפשר שהביא ר"י את הפס' הזה כדי להדגיש מה העניין שהתורה רמזה לשם המלאך, שזה בשל שבכך נבין מדוע דווקא הוא עזרו מבין המלאכים. שזהו שהביא את הפס' שממנו למדים: 'דדריש ר׳ חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב״ה, ואומר לפניו: רבש״ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני' וכו' (נידה טז,ב), שזה מלמד שהמלאך לילה קשור להריון וההמשכיות בעולם, לכן מובן מדוע דווקא הוא זה שעזר לאברהם בגבורה, שהוא האחראי על הבאים לעולם לגלות אם יהיו גבורים, ולכן נתן גבורה לאברהם שבכך ניתן גבורה בהמשכיותו-צאצאיו, מכח מעשה אבות סימן לבנים. שהכח במלחמתו של אברהם היה בה משום חוזק גדול בשל שצריך להשפיע לבניו במלחמות הארץ. (ובכך זה קצת דומה לדברי רי"נ שמשמים נלחמו הכוכבים כמו שהתגלה במלחמה נגד סיסרא שבהמשך הדורות, שבכך זהו כח שהתגלה באברהם בשל מעשה אבות סימן לבנים). לכן מובן שתשש כוחו של אברהם כשהגיע למקום בו חטאו בנ"י בע"ז, שאז לא ראוי שה' יעזרם וממילא אין אז את הכח של מעשה אבות סימן לבנים באברהם בשביל צאצאיו. וכמו שבאברהם (האב) תשש כוחו כך גם בצאצאיו (הבנים) התגלה כח האויב כחזק דווקא שם. אולי בכך דרש את הפס' "והלילה אמר הורה גבר", שהמלאך לילה לימד - פעל בהוראה ("אמר - הורה"), לגלות עניין גבורה ("גבר"). אולי אפשר יותר בעומק שהרד"ק פירש בפס': 'מדן נשמע – לפי שהיה קצה ארץ ישראל זכרו. ויונתן תרגם: על דפלחו לעגלא די בדן מלך במשריתיה יסק עליהון ויגלה יתהון' (ירמיהו ח,טז; רד"ק). שבפשט זהו קצה א"י, ובעומק זהו עונש על שחטאו בעגל בדן. וכשמחברים זאת לאברהם אפשר לומר שבמלחמתו בארבעת המלכים נעשה ככובש את א"י (כמו שאומר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ובכיבוש א"י יש מעלה גדולה של ביטול ע"ז שהיא קשה במיוחד בא"י, שלכן נצטווינו להשמיד את שבעת העממין שהיו עובדי ע"ז קשים במיוחד. לכן כשהיה מקום של ע"ז ע"י בנ"י זה החליש את כח אברהם לגלות כיבוש הארץ כשורש לצאצאיו שיכבשו את הארץ וילחמו בשבעת העממין לביטול ע"ז.