"ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו,יג). '"ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני" א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר (בראשית ו, יג) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ", וכתיב (יחזקאל ז, יא) "החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם" א"ר אלעזר: מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם' (סנהדרין קח,א). 'לא מהם - אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם' (רש"י). בבבלי מובא בכללי שחטאו בגזל, אבל ביר' יש יותר פירוט: 'א"ר אחא: כתיב "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", ומה היה חמסן? הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינין' (יר' ב"מ ד,ב). הנוסח קצת קשה ולא מובן, לכן מביא הת"ת שהנוסח הנכון והמלא הוא בב"ר: '"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" – הִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִקָּצֵץ, הִגִּיעַ זְמַנָּן לֵעָשׂוֹת בָּתָה, הִגִּיעַ קָטֵיגוֹרִיס שֶׁלָּהֶן לְפָנַי, כָּל כָּךְ לָמָּה? (בראשית ו׳:י״ג): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם". אֵיזֶהוּ חָמָס וְאֵיזֶה הוּא גָּזֵל? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חָמָס אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה, וְגָזֵל שֶׁשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוֹצִיא קֻפָּתוֹ מְלֵאָה תּוּרְמוֹסִים וְהָיָה זֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, וְזֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, עַד מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ בַּדִּין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה - אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמָּכֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד׳:כ״א): "הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה", בְּלֹא חָכְמַת הַתּוֹרָה. (איוב ד׳:ב׳): "מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ", וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דַּיָּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כ״א:א׳): "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים"'. (בראשית רבה לא,ה). אמנם הפני משה הסביר כנוסח שלנו, ששאלו על הפס' מדוע קוראו חמס ולא גזל, אם גזלו: 'ומה היה חמסין. דחמס משמע לאו גזל ממש, וכדאמרינן חמסן דיהיב דמי, והן היו גוזלין ממש! והלכך מפרש לה שהיו מתכוונין ליטול פחות משוה פרוטה שאינו יוצא בדיינין, ואע"פ שהיו גוזלין ממש כחמס הוא'. חז"ל מביאים דוגמה של תורמוסים, מדוע הביאו דווקא דוגמה זו, הרי חטאו בהרבה דברים בצורה של חמס? ואם רצו לומר דבר מצוי, שהוא קטן, אז יכלו לומר קטניות ולאו דווקא תורמוסים? בפשטות נראה שנתנו דוגמה שכיחה שתורמוס כנראה היה זול מאוד, כיון שהוא מאכל עניים (משנה שבת יח,א), ולכן יכלו לחטוף בודאות שלא יעלה על שווה פרוטה (והוא גם יחסית גדול כך שקל לחטפו), שבאו חז"ל לומר בזה כדוגמה לכך שעשו בצורה שבטוח לא יעלה על שווה פרוטה כדי שלא יתבעו אותם. עוד אפשר שבא לקרב כמה שאפשר לפס', ולכן כעין רמז קטן שנאמר בפס' שהביאו מאיוב: "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה", כעין שמ' סופית דומה לאות ס', וכך כעין רמז '(י)תרמ(ב)ס' למילה תורמוס (בכתיב חסר -בלי ו), והאותיות יב שדילגו עליהם מרמז על 120 (יב בעשרות) שנה שעברו עד המבול (מזמן הגזרה, רש"י בראשית ו,ג [אולי בפרט י' בנפרד ו-ב' בנפרד כרמז לדברי רש"י שהגזרה היתה עשרים שנה קודם שהעמיד נח צאצאים, אולי לזה נרמז דווקא באותיות אלו כרמז לעשרים שנה ועוד מאה שנה]). (אולי גם 'חמס' שבפס' כעין רומז שבאות ח' כעין יש רמז לאותיות 'תור', שהאות ת' דומה ל-ח, וכן באות זו יש גם כעין אותיות ר-ו מחוברות [וצריך להחליף את מקומם], וכך יוצא ברמז חמס- 'תור-מס'). אולי הביאו דווקא דוגמה של תורמוס לרמז על חומרת מעשיהם, שתורמוס צריך שבע שליקות בקדירה לפני אכילתו (ברכות לח,ב), כך שמה שחמסו בפחות משווה פרוטה לא היה לשימוש מידי אלא היו צריכים לחמוס כמה פעמים עד שתהיה כמות כזו ששווה לבשלה (שהרי צריך הרבה בישולים שזה מאמץ רב). אולי הובא כרמז שבמעשי הגזל נחתם גזר דינם (כבבלי), לכן אמרו בתורמוס שמרמז על שפגעו בזה בכל העולם - שבזה נחתם גזרת הדין לכל העולם, שזה נרמז בתורמוס שמבשלים שבע פעמים רמז לעולם שנברא בשבוע הבריאה ועכשיו נשחת. אולי גם רמז שבחטאם גזרו על עצמם גם על העוה"ב שלהם, שלכן נרמז בתורמוס שנהנים ממנו לאחר שבע בישולים, כרמז שפגמו ע"י חטאם גם בחלקם שלעוה"ב, שהוא לאחר העוה"ז שהעולם נברא בשבוע: 'ת"ר: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר (בראשית ז, כג) "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה". וימח את כל היקום - בעולם הזה, וימחו מן הארץ - לעולם הבא, דברי ר"ע. ר"י בן בתירא אומר: לא חיין ולא נדונין, שנאמר (בראשית ו, ג) "לא ידון רוחי באדם לעולם", לא דין ולא רוח. דבר אחר: "לא ידון רוחי" שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה. ר' מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים, נשמתן קשה להם בגיהנם, שנאמר (ישעיהו לג, יא) "תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם"' (סנהדרין שם). אולי גם כרמז שחטאו שנתגאו שיש להם הרבה מים (שם), לכן נתנו דוגמה בתורמוס שצריך הרבה מים כדי לבשל הרבה פעמים, שבזה חיברו את החמס עם חטאם במים שלכן גזרת דינם על החמס היה שנידונו במים.