בס''ד    חג סוכות: האם מותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה

פתיחה

כחלק מהעיסוק בהלכות סוכה, בדפנות ובסכך, הגמרא במסכת סוכה (יב ע''א) דנה מאלו חומרים מותר לעשות את הסכך של הסוכה, ולמעשה פוסקת בעקבות הפסוק בפרשת ראה (טז, יג): ''חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ'', שסכך הסוכה צריך להיות עשוי 'מפסולת גורן ויקב', דהיינו מגידולי קרקע שאינם מקבלים טומאה.

הגמרא במסכת סוכה (יג ע''ב) מוסיפה שעלים פסולים לסיכוך, למרות שהם עשויים מפסולת גורן ויקב, ובטעם הדבר מביאה שני נימוקים: נימוק ראשון עלים מקבלים טומאה, ואסור לסכך בדבר המקבל טומאה[1]. נימוק שני, העלים עתידים להתייבש ולהיעלם במהלך החג, ואז יישאר חלל במקום הסיכוך, דבר הפוסל את הסוכה. ובלשון השולחן ערוך והרמ''א (תרכט, יב) שפסקו את דבריה:

''סיכך בירקות שממהרין לייבש, אף על פי שפסולים לסכך מפני שמקבלים טומאה, אין דינם כסכך פסול לפסול בארבעה טפחים, אלא כאויר חשיבי לפסול בשלשה; ואם אין דרכם לייבש, דינם כסכך פסול ופוסלים בד' טפחים. הגה: וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה, מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש (ר"ן פ"ק דסוכה), והוי אויר ופוסל בו אפילו מן הצד.''

על בסיס הטעם הראשון שמביאה הגמרא, ברור שאין לסכך בפירות, שכן גם אם לא יתייבשו במהלך החג הם מקבלים טומאה. מחמת כך, סוכת השומרונים העשויה מסכך פירות - פסולה. מעבר לכך, ישנם גורמים נוספים הפסולים את סוכתם, כמו העובדה שסוכתם נעשית בתוך הבית, ככל הנראה כי לפני כארבעת מאות שנה היו מתנכלים להם, ומציתים את סוכותיהם.

מעבר לבעיות אלו, ישנה בעיה נוספת שייתכן ופוסלת את סוכת השומרונים. כיוון שהסכך עשוי ממאות פירות, צריך להחזיק אותם באמצעות רשת ברזל. בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה האם מותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, דיון המשליך גם על העמדת הסכך באמצעות מסמרים, וכן על 'סוכות נחלים', בהם הסכך מוחזק באמצעות הדפנות מאלומיניום.

העמדה בדבר מקבל טומאה

האם מותר להעמיד את הסכך בדבר הפסול לסיכוך? הגמרא במסכת סוכה (כא ע''ב) כותבת, שכאשר אדם מסכך את סוכתו בכרעי מיטתו הסוכה פסולה, ומביאה מחלוקת בטעם הפסול. דעה ראשונה סוברת, שהבעיה בכך היא שמחזיקים את הסכך בדבר המקבל טומאה. דעה שניה חולקת וסוברת, שהבעיה היא שכרעי המיטה מחזיקים את הסכך בצורה רעועה.

כפי שממשיכה הגמרא וכותבת, נפקא מינה בין השיטות תהיה במקרה בו אדם החזיק את הסכך בשיפודים מברזל. לסובר שהפסול הוא משום שמעמידים בדבר המקבל טומאה, גם במקרה זה הסוכה תהיה פסולה, שהרי ברזל מקבל טומאה. לעומת זאת למי שסובר שהבעיה בכרעי המיטה היא חוסר הקביעות, עמודים מברזל חזקים ואין בכך בעיה. ובלשונה:

''מאי טעמא דרבי יהודה? פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: מפני שאין לה קבע, וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה. מאי בינייהו - כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם. למאן דאמר לפי שאין לה קבע - הרי יש לה קבע, ומאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה - הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה.''

כפי שהעירו הראשונים, יש קושי בשני טעמי הגמרא: לפי הטעם הראשון, לא ברור מדוע אסור שהסכך יועמד בדבר המקבל טומאה, שהרי בפשטות האיסור הוא רק שהסכך עצמו יקבל טומאה (עיין סוכה ב ע''א). לפי הטעם השני, מדוע קיימת בעיה שהדפנות יהיו עראיות? הרי להלכה נפסק כדעת חכמים שהסוכה דירת עראי ולא קבע.

טעמי הפסול

דנו הראשונים בהסבר הגמרא:

א. בטעם הדבר שאסור להחזיק את הסכך בדבר המקבל טומאה נימק הריטב''א (ד''ה וחד), שאכן מעיקר הדין בכך איסור, אלא שחכמים חששו שמא יבואו בעקבות כך יבואו לסכך במה שמחזיק את הסכך. על בסיס כך הוסיף, שאין בעיה להחזיק את הסכך בקירות וכדומה, כי למרות שהם פסולים לסיכוך, כיוון שכולם יודעים שלא מסככים בקירות לא גזרו חכמים.

אפשרות נוספת להסביר את טעם הפסול העלה רבי אברהם מן ההר (שם), שמכיוון שרק בזכות הדבר הטמא הסכך מוחזק, זה נחשב ממש כאילו מסככים בדבר המקבל טומאה. לפי פירוש זה נראה, שהחזקת הסכך בדבר הפסול לסיכוך הוא מדאורייתא, וכן לא ניתן יהיה להקל בקירות וכדומה, וכפי שטען הריטב''א. ובלשונו של הריטב''א:

''וקיימא לן כמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ויש לשאול על מה סמכו העולם לסמוך סכך סוכותיהם על הכתלים, דהא פסול הוא לסכך כדכתיבנא בפרק קמא (י"א ע''ב), ובהא ודאי איכא למימר מאי דאמר הראב"ד ז"ל, דליכא למיחש שיבא לסכך בעפר, דכולי עלמא ידעי דעפר קבוע הוא לבית דירה ופסול לסכך וליכא למגזר ביה.''   

ב. את הטעם השני שמביאה הגמרא (שהסוכה פסולה מחמת כך שהדפנות העראיות), ביארו הרמב''ם (פירוש המשנה שם) ורש''י (ד''ה שאין), שאכן הסוגיה צועדת בשיטת רבי יהודה, הסובר שסוכה צריכה להיות דירת קבע (ולכן לדוגמא גם אין מניעה שהסוכה תהיה מעל עשרים אמה). לדעת חכמים הסוברים שהסוכה צריכה להיות דירת עראי, אכן הסוכה כשרה.

הריטב''א (ד''ה גמרא) סירב לקבל את פירושם, שהרי הגמרא לא ציינה שהפסול הוא רק לפי רבי יהודה וכפי שבדרך כלל עושה. משום כך פירש על פי הירושלמי, שמדובר במקרה בו גובהה של הסוכה פחות מעשרה טפחים, וכפי שכותבת הגמרא (ד ע''א) למרות שלדעת חכמים הסוכה היא דירת עראי, צריך שהיא תהיה בגובה של עשרה טפחים לפחות, כדי שתהיה ראויה למגורים.

מחלוקת הראשונים

נחלקו הראשונים, האם לפסוק כהסבר הראשון בגמרא או כהסבר השני:

א. המאירי (ד''ה לעניין) הריטב''א (ד''ה וקיימא) פסקו כדעה הראשונה בגמרא, שהחשש הוא שמא יסכך בדבר המקבל טומאה. משום כך לשיטתם, אין לחזק את הסכך סוכה במסמרים של ברזל, מוטות אלומיניום וכדומה, שכן שהם מקבלים טומאה. עם זאת כפי שראינו לעיל, התיר הריטב''א להעמיד את הסכך בקירות אבן, שכן שכולם יודעים שאסור לסכך באבנים ולא גזרו על כך חכמים.

ב. תרומת הדשן (סי' צא) חלק, ופסק כטעם השני בגמרא על פי ביארו של הריטב''א. דהיינו שהסוגיה צועדת גם בשיטת חכמים, והפסול הוא מחמת כך שאין בגובה הסוכה אסרה טפחים. משום כך כפי שציין בדבריו, אם הסוכה בגובה י' טפחים אין איסור לחזק את כלונסאות הסוכה במסמרים של ברזל, וכן אין קושיה כיצד מעמידים העולם את סככם בקירות מאבנים. ובלשונו:

''שאלה: מהו לחבר כלונסות הסוכה במסמרות של ברזל, או לקושרם בבלאות, מפני שהן מקבלים טומאה, יש קפידא בהכי או לאו? תשובה: יראה דאין קפידא בדבר. ואף על גב דאיתא אהא דתנן הסומך סוכתו בכרעי המטה כשירה, ואם אינו יכול לעמוד בפני עצמה פסולה. וקאמר עלה בגמ' מאי טעמא דר"י, חד אמר מפני שאין לה קבע... טעמא דקבע עיקר. ופירוש דקבע היינו משום דאין מן המטה עד הגג עשרה.''

גם הרמב''ם שהשמיט את דברי הגמרא מהלכותיו ורש''י, כמו תרומת הדשן והרא''ש סבר שיש לפסוק כטעם השני בגמרא (וכפי שבדרך כלל הם פוסקים כלישנא בתרא), אך לשיטתו כאמור הסוגיה דנה בשיטת של רבי יהודה, ומכיוון שלא נפסק כמותו להלכה אלא כדעת חכמים, אין בעיה להחזיק את הסכך בדבר המקבל טומאה, וכך פסק השולחן ערוך (תרל, יג).

דעת השולחן ערוך

לכאורה לפי מה שראינו עד כה, לדעת רוב הפוסקים והשולחן ערוך אין בעיה לחבר את הסכך במסמרים, וכן אין בעיה לשומרונים לחבר את פירות הסכך סוכתם בלולאות מברזל. למרות זאת, דנו הפוסקים בכך בעקבות פסיקה נוספת של השולחן ערוך. השולחן ערוך (תרכט, ז) הסתפק, האם מותר להניח סולמות על גג הסוכה, ודנו האחרונים במה הסתפק:

א. הרמ''א (שם), הט''ז (תרל) והמגן אברהם (שם, יא) הבינו, שהספק הוא האם מותר לסכך בסולם ממש. המקום להסתפק בכך, שכלי עץ שטוחים אינם מקבלים טומאה, אך בסולם ישנם חורים בצדדים (כדי לתקוע את השלבים), והדיון הוא האם בעקבות כך הסולם מקבל טומאה ואסור לסכך בו. ובלשון ערוך השולחן (שם, יח):

''אמנם באמת נראה מדבריהם דלא מיירו כלל בדין לסכך בסולמות, אלא מיירו בסולם האסור לסכך בו שיש בו בית קיבול. ולעניין לסכך על גביו מטעם מעמיד בדבר המקבל טומאה, ומקום הספק הוא משום דרוב הפוסקים דחו הך דמעמיד בדבר המקבל טומאה, ובעלי השולחן ערוך עצמם פסקו כן בסימן זה דמותר לחבר הכלונסאות במסמורת של ברזל.''

ב. המגן אברהם (שם) העלה אפשרות נוספת לחלק וטען, שלמרות שכפי שראינו לעיל השולחן ערוך פסק שמותר להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, השולחן ערוך פסק כך רק בדיעבד, שהמעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה אינו פוסל את הסוכה. בסעיף זה השולחן ערוך בא להורות שלכתחילה אין להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה, והסתפק האם סולם נחשב דבר המקבל טומאה ולכן יש להימנע מלהעמיד בו, או שאינו מקבל טומאה.

גם המשנה ברורה (שם, כב) והרב עובדיה (יביע אומר או''ח י, מו) פסקו שראוי להחמיר במקום האפשר כמגן אברהם ולא להעמיד את הסכך בדבר המקבל טומאה. עם זאת גם לשיטתם, מותר לסמוך את הסכך על קירות וכדומה למרות שאסור לסכך בהם, שכן כפי שראינו לעיל בדברי הריטב''א מאחר שלא מצוי שמסככים בהם לא גזרו[2].

מעמיד דמעמיד

לכאורה על בסיס האמור, יש מקום להחמיר ולא להחזיק את הסכך בדבר המקבל טומאה, אך יש מקום רב להקל. בניגוד לכל האמור, החזון איש (או''ח קמג, ב) חלק וכתב, שאפילו להחזיק את הסכך במעמיד דמעמיד אסור. דהיינו, במקרה בו הסכך מונח על מוטות מעץ (מעמיד א') ואותם המוטות מונחים על ברזלים (מעמיד ב') - הסוכה פסולה.

הוא ביסס את דבריו על הטעם שאין להעמיד את הסכך בדבר המקל טומאה, מחשש שמא יבואו לסכך בו. משום כך, למרות שהראשונים (הרמב''ן והר''ן) כתבו שמותר לשים את הסכך על מוטות עץ המעמידים אותו (מעמיד א'), ואת המוטות לסמוך על גבי אילן הפסול לסיכוך (מעמיד ב'), לטענתו הם התכוונו רק במקרה הספציפי הזה, שהאילן משמש בנוסף כקרקע הסוכה ולכן אין חשש שיסככו בו. אבל אם המעמיד של המעמיד לא משמש כקרקע ואפשרי לסיכוך, הסוכה פסולה.

למעשה, האחרונים לא קיבלו חידוש זה, שהרי כפי שראינו אפילו להעמיד בדבר המקבל טומאה רבים התירו לכתחילה, וגם האוסרים כתבו שמדובר במצווה מן המובחר, לכן לאסור מעמיד דמעמיד זאת חומרה מופלגת. כמו כן יש להוסיף, שגם החזון איש אוסר במקרה בו המעמיד דמעמיד מחזיק בפועל את הסוכה, ואין איסור אם הוא בא רק לחזק את הסוכה (לדוגמא מסמר מברזל).

חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג או בבקשה תעביר הלאה כדי שעוד אנשים ייקראו[3]...