פרשת ניצבים

 דברים כט,יז: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה: אונקלוס: גבר מהרהר חטאין או זדון. תה"ת: איש מהרהר חטאים – איש מחשב חטא או זדון. אונקלוס מסביר שחטא מתחיל בהרהור, כמו שורש פגום, המצמיח לענה – עשב מר.

דברים כט,יח: וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ:  לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה: אונקלוס: חטאי שלותא על זדנותא. תה"ת: חטאי שגגות על הזדונות. אונקלוס מסביר שחטא הולך ומתגבר ונעשה כהיתר, שהרי אם הרווה שותה ועושה חטא בשוגג, ודאי שהצמא יחטא, ויעשה בזדון.

פרשת וילך

דברים לא,כ: כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי: אונקלוס: וייכלון וישבעון ויתפנקון. תה"ת: ויאכלו וישבעו ויתענגו. אונקלוס מסביר שעודף טוב הוא פינוק שעלול להזיק ולגדרום לעבוד אלוהים אחרים ולקללת ה' והפרת הברית.

שבת שלום, שבת של נקיות מעוון והרהור עוון, ענווה והנאה חיובית מהטוּב, שנה טובה, אורן.