פרשנות אונקלוס – פרשת נשא

במדבר ד,כב: נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן--גַּם-הֵם: אונקלוס: קבל ית חושבן. תה"ת: דע את החשבון. אונקלוס מפרש שנשיאת ראש הכוונה לערוך מפקד ולמנות את העם.

במדבר ה,ב: צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ: אונקלוס: דמסאב לטמי נפשא דאנשא. תה"ת: שנטמא לעצמות נפש האדם. אונקלוס מפרש שהצרוע והזב נשלחים מחוץ למחנה אם הוא נטמא מעצמות אדם, להוציא נפש בהמה.

במדבר ז,פד: זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ: אונקלוס: דרביו. תה"ת: שגִדלו. אונקלוס מפרש שחנוכת המזבח היא הגדלת חשיבותו מחומר לקדושה.

שבת שלום וחג שבועות שמח, חג של קבלת התורה עלינו (לא רק מתן תורה), שבת של חשבון נפש ונפשות, טהרה וגדולה, אורן.