'ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים. חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשניה, זכור. בשלישית, פרה אדומה. ברביעית, החודש הזה לכם. בחמישית, חוזרין לכסדרן' (משנה מגילה ג,ד). קורין פרשת שקלים – כי תשא, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו בא' בניסן מתרומה חדשה. מקדימין לשעבר – קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח. ואפילו חל ר"ח אדר בע"ש מקדימין לשבת שעברה. ומפסיקין בשבת הבאה – מלומר פרשה שניה. כדי שתקרא פ' זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן. בשלישית פרה אדומה – להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן. כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים. ברביעית החדש הזה – ששם פרשת הפסח' (ברטנורא). לכל פרשה יש סיבה מדוע נקראת וזמן קריאתה (וראה ב'לזמן הזה', אדר, 'ארבע פרשיות - "השכל וידע אותי"' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). אולי אפשר על דרך הרמז להוסיף שהקריאות זה לקראת ובהקשר לניסן, שהוא חודש הגאולה. פרה והחודש זה פשוט שזה בגלל קרבן הפסח, ולכן קשור לניסן, שקלים זה בשביל התרומה החדשה שיתחילו להקריב בניסן. גם זכור שקשור לפורים נראה שקשור בסמיכותו לניסן, שבפורים יצאנו מצרת המן שזה גם סוג של גאולה, וכן לעתיד בגאולה ימחה עמלק מהעולם. לכן נראה שבקריאת ארבעת הפרשיות אנו עושים מעשה קדושה, של קריאה בתורה, כדי לגלות כח קדושה שישפיע לגאולה מהצרות הזמניות וכן לגאולה השלמה (והתורה קשורה לגאולה כיון שהיא השורש האמיתי של החירות: 'ואומר (שמות לב טז) "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' [אבות ו,ב], כך שבקריאה בתורה משפיעים כח חירות – גאולה). פרשת שקלים זה לקרבנות המקדש, והמקדש הוא כתיקון לחטא העגל (שלכן לדעת רש"י וחלק מהמדרשים הציווי על המשכן היה רק לאחר חטא העגל [ראה הסבר לזה ב'תורת המקרא' פרשת “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]), גם פרה אדומה קשורה לתיקון חטא העגל (במדבר רבה יט,ח), ולפני חטא העגל היו במעמד של הגאולה (ע”ז ה,א) ולכן שקלים ופרה קשורים לגאולה; פרשת זכור קשורה לגאולה, שבגאולה ימחה עמלק מהעולם ואז יהיה שם ה' שלם בעולם (רש"י; שמות יז,טז). פרשת החודש קשורה לגאולה, שהלבנה מתחילה לגדול ולהאיר כעין שבעתיד תתגדל באורה ("והיה אור הלבנה כאור החמה". ישעיהו ל,כו), וכן בנ"י נמשלו ללבנה ולכן זה כרמז על זמן הגאולה שאז אורנו יתרבה ויגדל ויאיר כראוי. במדרש נאמר שעכשיו נתן לנו הקב"ה את הלבנה כנתינה באירוסין, ולעתיד יתן הכל כנתינה בנישואין (שמו”ר טו,ל), כך שזהו כעין גילוי של תהליך חיבורנו לה' שמרמז על מה שיהיה בעתיד (שממילא זהו שקשור לגאולה שלעתיד); אבל גם יותר מזה – כמו שנישואין נעשים לאחר אירוסין כהמשך ממנו, כך גם נראה שרמזו חז”ל שבקידוש החודש אנו מביאים כח לגאולה שלעתיד, שזה המשך מזה. כך שארבעת הפרשיות רומזות בתוכם על קשר לגאולה שלעתיד, שבקריאתם אנו נותנים כח חיזוק לגאולה שקשורה לחודש ניסן להתגלות ('ר' יהושע אומר: … בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' [ר“ה יא,א]). נראה שמכח הגאולה השלמה שמתנוצצת בעולם, זה משפיע גילוי של כח גאולה גם מצרות שנעשות כיום. יש ארבע פרשיות כנגד ארבע רוחות השמים שנאמר שינחלו בנ"י את הארץ “ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה" (בראשית כח,יד), ובא"י יש כח של הגנה לבנ"י (שזהו שא"י כסוכות שמגינה), ולכן זה גם משפיע הצלה לכל העולם, והארץ קשורה לגאולה, שהגאולה באה כשבנ"י חוזרים לארץ ומיישבים אותה (הכוזרי ה,כז), כך שזה כח הצלה מהצרות הזמניות שמגיע מהכח לגאולה. בכל ארבעת הפרשיות יש קשר לארץ, שקרבנות זה רק בארץ (במקדש), ולכן עניין השקלים לקרבנות קשור לארץ, מצוות מחיית עמלק קשורה לכניסה לארץ, שהתחייבו בשלוש מצוות בכניסתם לארץ כשאחת מהן זהו מחיית עמלק ('וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ … ולהכרית זרעו של עמלק' וכו' [סנהדרין כ,ב]), פרשת פרה זה כדי להיטהר לקרבן פסח וכן פרשת החודש קשור לפסח (שנאמר בו), ואת קרבן הפסח עושים בארץ – בירושלים (גם קידוש החודש נעשה דווקא בא”י, וע”פ חידוש הלבנה שבא”י). אולי בקריאת הפרשיות אנו מראים שאנו קשורים לגאולה ממצרים, ולכן נותנים בזה כח לגאולה (שהרי 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל' כך שיש בניהם קשר, שמכח הגאולה ממצרים יש שורש לגאולה העתידה בניסן), שהם כנגד ארבעת לשונות הגאולה ממצרים: פרשת שקלים קשורה להצלה מצרה קשה, שה' אמר שיקדימו את השקלים לשקלי המן (כדי שלא יצא זממו), לכן זהו כנגד "והוצאתי" שהפסיקה הגלות הקשה. פרשת זכור כנגד "וגאלתי" (קריעת ים סוף), שבקריעת ים סוף נפל מורא על כל העולם, ועמלק קלקל זאת במלחמתו. פרשת פרה כנגד "והצלתי" (יציאת מצרים), שפרה זהו טהרתם של ישראל, ולכן זהו כנגד היציאה מטומאת מצרים (שבמצרים נפלו בטומאה קשה, שהיתה מצרים מלאה טומאה). פרשת החודש כנגד "ולקחתי" (מתן תורה), שפרשת החודש זהו המצווה הראשונה שנתנה לישראל (רש"י; בראשית א,א). אולי גם הפרשיות מרמזות על ארבעת הדברים שבזכותם נגאלנו ממצרים ('רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שנו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה' וכו' [ויק"ר לב,ה]). פרשת שקלים כנגד שלא שינו את שמם אלא הדגישו שהם יהודים ולא גוים, ובשקלים מראים שכל בנ"י הם אחד, כך שיש בזה דגש על ייחודם ואחדותם של בנ”י. פרשת זכור זה שעמלק בא להזיקנו, וההיזק בא אלינו בשל חטאינו, ובפרט עניין ערוה כמו שבלעם יעץ לבלק להחטיא. (או ששקלים כנגד גדורים בערוה, שהכוונה שלא הלכו עם המצריות, והרי אם היו הולכים אליהן ומולידים מהן, הוולדות לא היו יהודים וממילא לא היו במצוות מחצית השקל, וזכור כנגד שמם, שעמלק בא להילחם בבנ”י בשל מהותינו – שאנו נושאי שם ה' בעולם, שזהו ששמנו הוא בשפת הקודש כגילוי למהותינו שהיא קדושה, וכן שמירת השם אצלם מרמזת על שמירתם והדגשתם שאנו בנ”י שיש בנו ייחוד שלא כגוים, שזה מתבטא בשמירת השם שיש בנו מהות, ובגלל המהות עמלק בא). פרשת פרה כנגד שלא אמרו לשוה"ר, להיפך מחטא העגל (שעליו הפרה באה לכפר) שאמרו כעין לשוה"ר על משה, כאילו הוא מת ולכן שאהרן יעשה את העגל. פרשת החודש כנגד שלא שינו את לשונם, שבי"ד מכריזים מקודש מקודש, וכן התורה בלשוה"ק ופרשת החודש היתה המצווה הראשונה שנצטוונו.