בס"ד.

 בט"ו בשבט זורעים לקצור בט"ו באב

===============================
לכתחילה נכרך גורלו של האדם בעץ.

היה לו בתחילה להידמות לעץ הבלום , 

שיש בו אך נוכחות וצמיחה איטית 

 והעיקר שתהייה בו דעת מוגבלת ובלומה .

 לחיות חיים שקטים ותמימים .

ואשר גם חייו יהיו קצובים לעולם .

כך "ניטע" האדם בגן העדן

 [לימים כתחליף : תטעמו בהר נחלתך]

 והעצים : עץ הדעת ועץ החיים 

עמדו בגן עדן נכחו תדיר  :

 להזכירו במה נפרד ושונה

 הוא מאלוהים 

 הן ב"דעת" והן ב"חיים לעולם".

 והאדם הרהיב עוז 

לאכול מעץ הדעת  .

ואף אם לא היה מגורש ,

היה הוא גם מנסה 

לכבוש את עץ החיים.

 ומני אז, הבליע והטמיע האדם בתוכו 

את עץ הדעת טוב ורע .

ושעל כן ,יש ביכולתו לסוף 

גם להעפיל לפיסגת הדעת 

עדי  : ומלאה הארץ דעה את ה' 

וכן ותחסרהו מעט מאלוהים.

ושאיפתו לעץ החיים  הומרה והוטבעה 

ביכולת : ליצור חיים חדשים

 וגם  ביצירת חיים באינטרקציה

 עם האדמה -

לנטוע עצים עלי אדמות  .

 לפיכך, בארץ ישראל, המדומה

 כאמור לגן העדן האבוד.

  נצטוינו לנטוע עצי פרי .

שכל אדם שנוטע עץ פרי 

בארץ ישראל

זוכה גם לטעום ולחוש 

שביב מאותו עץ החיים שנגנז.

 והנה אחיי ,כשהמיים המסמלים 

את החיים -  מרים משהו .

 הורה לנו ה' להמתיקם בעץ .....

שנטיעת עצים בארץ, לא רק 

מסמלת חיים ומזינה אותם

אלא גם ממתיקה אותם

. ובחג הנטיעות  : ט"ו בשבט .

טומנים הזרע, שותלים השתיל

לפתוח פתח ושער 

לט"ו באב.......

 לזרוע  ולהרבות 

אהבה בעולם.