'באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו' (משנה ר"ה א,א). 'באחד בשבט ר"ה לאילן. מ"ט? אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ. מאי קאמר? ה"ק: אע"פ שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה' (ר"ה יד,א). 'הואיל ויצאו רוב גשמי שנה – שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מעתה' (רש"י). ט"ו בשבט נקבע כר"ה לאילן ע"פ המציאות הטבעית שרוב גשמי השנה כבר ירדו, ולכן הפירות עכשיו חונטים. ראה ב'תורת המועדים' מאמר 'קביעת ט"ו בשבט כר"ה לאילן', בה דן ומעמיק מרן שר התורה הגאון האדיר הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א בדברי הגמ' האלו ודברי היר', ע"פ הגרסאות השונות בגמ' והדעות שמובאות בגאונים ובראשונים, לשיטת מי נאמרה הגמ' כאן ואיך מחשבים את הזמנים. נראה שמעבר לצד ההלכתי שוודאי נקבע ע"פ המציאות הטבעית יש כאן גם רמז למעלת פירות א"י שעכשיו הם חונטים. בפירות א"י יש קדושה מיוחדת הקשורה לשכינה, כמו שמביא הב"ח: 'וכתב עוד: וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ואין לאומרו וכו'. תימה: הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה, שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ! … ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' (ב"ח; טור או"ח סימן רח). [וראה עוד על מעלת הקדושה של פירות א"י ב'לזמן הזה', שבט, מאמר 'פירות א"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. כך שבפירות א"י יש גילוי שכינה שנשפעת בארץ, דבר זה מזכיר את התורה שהיא גילוי השכינה בארץ (שמביאה את דבר ה' ורצונו בעולם, וכן הקב"ה ותורה קשורים [כמובא בזוהר ובעוד מקומות], כך שזהו הבאת השכינה לעולם). לכן כביטוי לגילוי השכינה בארץ זה נעשה כנגד גילוי התורה בארץ, ולכן זהו בחודש שבט שהוא החודש החמישי (מתשרי שבו מתחילה השנה החדשה), כנגד התורה שמתגלה בחמשה חומשים. (גם חומש חמישי הוא ספר דברים שנאמר בסמוך לכניסה לארץ, כרמז לחיבור לא"י). ט"ו בשבט קשור לגשמי השנה, שכבר ירדו רובם, והגשמים קשורים לחיבור לקב"ה, שהם ניתנים ע"י הקב"ה ולא דרך שליח: 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' (תענית ב,א), כך שבזה מתגלה הקשר הישיר לקב"ה ושכינתו המתגלה בפירות א"י הנשפעים כתוצאה מזה (בחניטה; שבכך שירדו רוב הגשמים כבר התגלה רוב החיבור לקב”ה ע”י הגשמים). שבט הוא גם החודש הי"א מניסן (שהוא תחילת החודשים), המספר 11 מרמז על הכוכבים (כמובא בפיוט בהגדה של פסח), הכוכבים קשורים להשפעה על העולם (שמשפיעים במזלות וכדו', וכן ע"י השמש והירח יש השפעה על מזג האויר ועל הגאות והשפל), כך גם בנ"י משפיעים על העולם כולו, שמקדשים את כל העולם (ולכן מובן שנמשלו בנ"י לכוכבים: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי" [בראשית כב,יז-יח], שמובא שבעשיית רצון ה' יש השפעת ברכה לכל העולם, ומובא בזה משל שאנו ככוכבים, כרמז [מעבר לפשט שבנ"י יהיו רבים, גם] שאנו משפיעים קדושה לכל העולם ככוכבים המשפיעים לעולם). שכך זה גם מתגלה בפירות א"י שקשורים לקדושתנו, כמו שמביא הב"ח שכשבנ"י חוטאים זה משפיע לטומאה המתגלה גם בפירות הארץ וכו'. אבל גם יותר מזה, בפירות א"י מתגלה גילוי של הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). זהו הגילוי של הנאמר באברהם (בעקידה) שירשו בנ"י את שער אויביו וכל הגוים יתברכו בנו, שזה יהיה בגאולה. בגאולה גם תהיה השראת שכינה גדולה, כך שקשור לשכינה המתגלה בפירות א"י. לכן זהו בחודש שבט הוא החודש הי"א שהוא כרומז לכוכבים, שאנו משפיעים קדושה לכל העולם (וכמו שמתגלה בקידוש החודש שאנו מקדשים את העולם, וזה קשור לכוכבים [שמש וירח]) שזה יתגלה בשלמות בגאולה (לכן זהו חודש י”א מניסן שהוא חודש הגאולה; וגם בו תהיה הגאולה לעתיד, ע”פ שיטת ר”י [ר”ה יא,א]). בכלל השמש והירח משפיעים על הזמנים (יום, חודש ושנה), שבזה נרמז שאנו מעל הזמן, שהזמן מרמז על העוה"ז שהוא עולם זמני, ואילו אנו מעל הזמן, שאנו קשורים לקדושה גם במציאות הגשמית, שמתקדשים ומתקנים את העולם להיות עולם המחובר לקב"ה, עולם שמחובר לאין סוף ב”ה. ט"ו בשבט מרמז לגאולה ולכן זהו ט"ו כרמז לפס': "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז), שהשם וכסאו מתגלה בחציו כחסרון בגילוי ה' וכסאו עד שימחה עמלק, שזה יהיה בגאולה (ראה רש”י בפס'), לכן ט"ו כנגד השם י'ה (בגימטריה), לרמז על הקשר להתחלת הגאולה שמתגלת בגילוי פירות א"י שגודלים בארץ.