מלאכות המשכן הינן הבסיס לל"ט אבות מלאכה בשבת. אחת מהן: הכותב. מכללי מלאכה זו, שיהיה זה כתב המתקיים, ואם אינו כזה –האיסור מקרבנן. כתיבה היא חלק הכרחי בניהול תקין של תיק רפואי לחולה, אולם לא תמיד יוגדר כפיקוח נפש, שהרי לא כל חולה במצב כזה. לכן עדיף להשתמש לשם-כך ב"גוי של שבת". וכן כתיבה שאיסורה אינו מדאורייתא מאפשרת לעשות זאת בשבת במערכת הרפואה, ובפרט אם נעשה בשינוי. בזמנו, הפיק מכון צומת עט מיוחד -שבעט -אשר הדיו שבו מתנדף כעבור ימים ספורים. לפני ההתנדפות, במוצ"ש, מעתיקים את המידע ע"י צילומו. לאחרונה התייחס לכך מכובדנו הרב רא"ם הכהן בפינתו "משו"ת בארץ" בעלון זה. בזמננו אין ספק שמלאכת הכתיבה שינתה פניה, והיא נעשית בלחיצה על המקלדת. בכל לחיצה נזרקות גבשושיות אלקטרוניות היוצרת דמות אותיות וירטואלית על המסך. כל עוד לא בוצעה הדפסה, יש התלבטות בין פוסקי זמננו האם נחשב הדבר ככתב המתקיים. יש הסוברים, שיש בכך איסור דאורייתא, משום שזו דרך כתיבה מקובלת בזמננו, והמחיקה הינה רק מן המסך אך לא מהקבצים, ואדרבה, המטרה היא לשמור את כל שנכתב בזיכרון הפנימי של המחשב (שבט הלוי,ו,ל"ז ועוד). ודעת הגרשז"א והגרע"י (יבי"א,ח,או"ח,מ"ח) שהואיל ואין זה כתב אמיתי אלא וירטואלי, אין כאן מלאכת כותב דאורייתא. עם זאת הגרשז"א נטה לראות בכך איסור דאורייתא משום בונה/"מכה בפטיש" גם ללא הדפסת החומר על נייר (נשמת אברהם,או"ח,ש"מ,ו,11)

במערכת הרפואה, מלבד הקלדת נתונים ישירות על המחשב, מתבצעות בדיקות רבות באמצעותו: הדמיה, מעקבים ומה לא. לאור האמור, רצוי שהפעולות הללו יתבצעו ע"י גוי, ואם אין ברירה ויש הכרח בהקלדה –לעשות את המינימום בשינוי כגון בגב האצבע (כי ביד שמאל משתמשים בדרך ההקלדה השגרתית!) ואת ההדפסה, אם צריך, לדחות למוצ"ש.