"ועשית כפורת, זהב טהור אמתיים וחצי אורכה ואמה וחצי רוחבה. ועשית שניים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת" וגו' (כה,יז-יח) 'א"ר אבא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי' של אומה זו נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין תנא ריב"ח הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל' (יר' שקלים א,א) ניראה שזה מלמד על כל כלי הזהב שנעשו במשכן שבאו לכפר על העגל, כמו שמקדימים ביר' שישראל מתבקשים להביא ממון לעגל ונותנים וכן במשכן, הרי שמדבר על כלל המשכן. ומה שלומדים מזהב הכפרת דווקא ניראה שלמדו שהוא מלמד על כולם, ודרשו בו "כפרת זהב" כעין שאומר כפרה של זהב, שמכאן שזהו טעם הזהב במשכן, שבכפרת זה בולט ביותר בפס' ובסברה. שהנה אמרו חז"ל: 'כתוב אחד אומר "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן" וגו' וכתיב "וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר" ואילו שור לא קא חשיב? אמר ר"ל: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו רבש"ע קטיגור יעשה סניגור?. מאי כרוב? אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא' (חגיגה יג,ב) הרי שלמדו שבמרכבה התחלף השור שהוא מזכיר את העגל עם כרוב שהוא ילד, הרי שהקטגור של העגל מתכפר בכרוב, ומימלא לכן למדו גם בכרוב שבכפרת שהיא קשורה לכפרה על העגל, והכרובים נעשים גוש אחד עם הכפרת כך שמאוחדים יחד בעניינם, ומימלא למדים מזה לזה. וכיצד מכפר? (בכפרת הסוג מתכת הוא זהב כמו העגל, ומצד מראהו) ילד אינו נענש בעונשי שמים (עד גיל 20) שכביכול אינו חוטא כלפי השמים, ובפרט ילד מתחת לגיל 13 שאפילו בבי"ד אינו נענש, שלא נחשב כלל כחוטא, וכך מראה הילד בא לכפר על העגל, כמו ילד שאינו אחראי למעשיו. והכפרת היא אחת זכר ואחד נקבה 'אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה' (יומא נד,א) ואמנם כאן אפשר לומר שמדובקים באהבה כזכר ונקבה ולא שהיו ממש זכר ונקבה, אולם בהמשך מוכח שהיו ממש זכר ונקבה 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו מיד הזילום שנאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה" (שם, ב) הרי שהיו זכר ונקבה ממש. והסבירו זאת (רבנו בחיי ועוד, מובא בת"ת על הפס') שנאמר "שנים כרובים" שלא נאמר "שני" אלא "שנים" כדי לומר שאינם שווים במראם. ואמנם הקשה בת"ת שמצאנו גם "שנים" שרצו ללמוד מהם שהם שווים [“שנים ליום”] (יומא סב,ב)? אולם שם אי אפשר היה לומר "שני" ולכן למדו גם מ"שנים", אבל כאן שיכלו לומר "שני" וזה היה יותר מתאים, אי אמירתו בא לומר שאינם שווים. (וכן "כרבים זהב" ולא "כרובי זהב" משמע קצת להפריד בניהם). ומימלא מדוע זכר ונקבה? אמנם בגמ' משמע הטעם להראות את חיבתם של בנ"י לפני ה', אולם ניראה שאפשר שזה בא לחבר בין הזכרים והנקבות, שלא כחטא העגל שהגברים הורידו בכח את תכשיטי נשיהם, והנשים לא חטאו. בכרובים באים לחבר את הגברים לנשים שלא חטאו, שאילו היו מאוחדים לא היו לוקחים בכח ומימלא לא היו חוטאים הגברים. ובכלל הכפרת היתה הכיסוי של ארון הברית שבו הלוחות, שעניינו חיבור ללוחות, שזהו "ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך" (כה,כא) שיש בניהם קשר, שהלוחות היו צריכים להנתן כשבנ"י היו במעמד של מלאכים, שכך היו קודם לעגל (ע"ז ה,א) והכרובים הם גם צורת מלאך (בראשית ג, כד), והם שנאמרו שניתנו לשמור על פתח גן עדן שאדם לא יכנס “ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים.. לשמר את דרך עץ החיים" (שם) והתורה היא עץ החיים "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח) ולכן הכרובים מרמזים על התורה וקשרה המושלם עם בנ"י, ולכן באים לכפר על העגל שפגע בחיבור הזה. ואולי 2 הכרובים גם מרמזים לפעמיים של נתינת התורה, ולכן אחד זכר שזה הראשון שהיה ראוי לפני שהזכרים חטאו, והשני נקבה שבשני (אחרי הראשון) עדיין נשאר שהנשים לא חטאו, וכשבנ"י עושים רצונו של ה' הם מדובקים (ב"ב צט,א) שזה גם מראה כעין חיבור חזרה ללפני חטא העגל, ואולי זהו 'ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו' (שם) שהכרובים מרמזים על תלמיד הנפטר מרבו, מעין משה שירד לאחר 40 יום בסיני, שבראוי להיות היה צריך לתת את התורה לבנ"י , אלא שחטאו, ולכן בכרובים כעין מחזירים חזרה לעשות תלמיד הנפטר מרבו בצורה טובה, לקבל את התורה ללא חטא, ולהחזיר למעלת מלאכים שאינם מתים שקשורים לעץ החיים (ואולי זהו שבארון אמצעו עץ ומסביב זהב, לרמז על כפרת העגל שבזהב, כשתוכנו הפנימי הוא עץ החיים).

(לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א)