בס"ד                                                    ערש"ק                                                         כ"ג   בשבט  תשע"ד

                       יוסף לי - אור - בפרשה - משפטים

  " ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם   "(כא, א)           

יש אנשים שמחזיקים חזק בדעתם שבמדבר סיני קיבלנו רק את עשרת הדברות ללא החוקים והמשפטים שהם

בעצם המצוות שכתובים בתורה. ודע, שזו טעות ביסודהּ! כי איתא במדרש רבה(שמו"ר פ"ל, ב): כל מקום שנאמר

אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים, וכמובא במכילתא(שמות פכ"א): אלו מוסיפים על העליונים, מה

עליונים מסיני אף תחתונים מסיני. כי הדבר פשוט לכל בר דעת שהחוקים והמשפטים האלה ניתנו בעת קבלת

התורה שהרי ללא התורה שבעל פה איך אפשר לדעת הכיצד יש לקיים את המצוות ומה השכר והעונש בעבורם

(ובע"ה אי"ה נרחיב את הדיון בדבר בפרשת בהר). וזה: 'ואלה' רצה להבהיר כי המשפטים הללו לא ניתנו מדעתו

של משה רבנו ע"ה חלילה וחס אלא כי אם מפי ה' יתברך יצא הדבר! כמו שמצאנו (עירובין נד): כיצד סדר משנה?

משה למד מפי הגבורה(היינו הקב"ה) נכנס אהרן ושנה לו משה וכו' נכנסו בניו ושנה להן וכו' נכנסו זקנים ושנה

להן וכו', נמצא שלמדו ד' פעמים.  

והנה ידוע, שחמש הדברות בצד ימין הם בין אדם לקונו ואילו חמשת הדברות שבצד שמאל הם בין אדם לחברו.

אך הם סתומות וחתומות שהרי הם השורש לתרי"ג(=613) מצוות כאשר מתוכם יש לנו רמ"ח(=248) מצוות עשה ו-

שס"ה(=365) לא תעשה. ונראה לומר אולי כי שס"ה מצוות לא תעשה הם בחינת המשפטים היינו הדינים שבין

אדם לחברו ובפרט בדיני נפשות וממונות שאי אפשר להבינם, אלא ע"י שיהיה טעמם ברור באר היטב הלכה

למעשה שמא ייכשל חס ושלום. כי בין אדם למקום יכול ה' יתברך למחול ולסלוח, כמו שאמרו חז"ל(יומא פה): דברים

שבין אדם לחברו עליהם אין הקב"ה מכפר ואפילו ביום הכיפורים.

על כן, איתא(במיכלתא): יכול יהיו התלמידים למדין ולא שונין - תלמוד לומר שימה בפיהם וכו'. וע"פ זה פירש רש"י

ז"ל: 'אשר תשים לפניהם - כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם'. ועל פניו, לא ברור מה הקשר בדימוי המשפט

לעניין האכילה בשולחן שהרי היה אפשר לדמות את ההלכה הברורה לדבר מוכן בידיעת האדם שלאו דווקא שייך

במשהו גשמי. אבל בטרם נבאר את הקשר נקדים ונסביר, למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח שבסוף הפרשה

הקודמת, כפי שכתוב(שמות כ): "ולא תעלה בְמַעֲלֹת על מזבחי" וכו', ופירש רש"י קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין

בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה: הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות

יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה. ע"פ זה אפשר לומר שזה העניין בא להורות לעם משנה זהירות גדול

מפגם המידות. ודע, שהרעה בכל המידות היא הגאווה(אור"צ, ש' הגאווה:) כי ממנה תצמח כל הרעות כי מפגם המידות

ובעיקר הגאווה מזמנים הדין על האדם מחד גיסא, ומאידך גיסא אלו שעוסקים בדין גורמים לעיוות הדין ונפגם

המשפט, מה שגורם לאמת שתהיה נעדרת. ה' יעזרו ויצילנו על דבר כבוד שמו שלא תצא תקלה תחת ידינו.

ודע, שקיום העולם הוא ע"י שכר ועונש היינו משפט, כמו שכתוב (אבות א): על שלושה דברים העולם עומד: על הדין

ועל האמת ועל השלום וכו'. והנה, גלוי וידוע לפני הקב"ה הכול והוא עושה משפט צדק שנאמר: מלך במשפט יעמיד

ארץ(משלי  כט:). ועל דרך שאמרו חז"ל(חגיגה כג): 'שולחן נחשב כמזבח' אפשר אולי להסביר את הקשר בין המשפט

לאכילה בשולחן, כיוון לרמוז כמו שהגוף מסמל את הגשמיות ואינו יכול להתקיים בלי האוכל כך גם בעולם הגשמי

שלנו לא ניתן להתקיים ללא משפט ובפרט בין אדם לחברו כי רק דין אמת יחזיר את השלום ביניהם כמו שהאוכל

ישקיט שלום לגוף שהרי כל תכלית המשפטים האלה לעלות את האדם במעלות המזבח אל הקדושה והשגת מידות

טובות. על כן, חייב האדם להוסיף לימוד על לימוד, שינון על שינון עד שהמשפטים היינו הדינים יהיו ברמת ידיעה

הלכה למעשה בשביל לא להיכשל בין אדם לחברו חס ושלום, כנ"ל.

ולעניות דעתי, אפשר לומר אולי שתיקון המשפט לאדם שפגם הוא ע"י שיעשה משפט לעצמו, וכדאי כמה שיותר מהר

כי בחלוף הזמן יגברו המניעות. וע"י שיעשה משפט עצמי באמת ובתמים ימנע ממידת הדין לפגוע בו חס ושלום כפי

שדרשו חז"ל: כי אם אין דין למטה יש דין למעלה. על כן, יחפש את הדרך לתיקון ע"פ דעת תורה שלרוב היא מורה

שבמידה שפגם בה יתקן כמו שכתוב בפרשתנו(שמות כא): נפש תחת נפש, עין תחת עין וכו'. וזה בחינת מידה כנגד

מידה וע"י כך נחסך ממנו המשפט כלומר הדין מלמעלה.

וזה: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' סופי תיבות עולה בגימטרייה כמניין שס"ה היינו רמז ל- שס"ה מצוות

לא תעשה שהם בחינת המשפטים היינו הדינים שבין אדם לחברו כנ"ל  וע"י שמשה רבנו ע"ה פשט אותם לעם הפכו

המשפטים להיות מפשטים, כמו שדרשו רז"ל באו ישראל ופירש להם המצות כל אחד ואחד עונשה ומתן שכרה(שמו"ר

 ל, ט). על כן, צריך להיות בקיא בהלכה בחינת רצוא ושוב, ואז יוכל לתקן ולעשות משפט לעצמו כפי שנרמז בראשי

תיבות של המילה 'משפטים' היינו : משפט שיעשה פה טרם יעשו מלמעלה. וזה שנאמר בפסוק 'לפניהם' מלשון

פנִים כיוון לרמוז שיפנימו פנימה לתוך הדעת הלכה למעשה. 

ועל מנת להשלים את תיקון המשפט כנ"ל, צריך להמתיק את הדין בשורשו. ומובא בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן

(תורה סח): כי תחילת שורש השתלשלות הממון הוא ממקום שהנפש באה משם וכו' כמו שכתוב(איכה ה): 'בנפשנו

נביא לחמנו' מחמת שהנפש והממון באים מאותו מקום עליון, עכד"ק. וכמו שדרשו חז"ל(שמו"ר כא, כג): נפש תחת

נפש - יש אומרים: נפש ממש, ויש אומרים: ממון. ועוד, אמרו חז"ל(בב"ק פד): "עין תחת עין" - ממון. וע"פ זה אפשר

לומר אולי שהנפש החוטאת צריכה למתק את הדין בשורשהּ ע"י נתינת צדקה שהיא בחינת ממון בעת הדין למטה

כנ"ל, כמו ושכתוב(ישעיה נו): שמרו משפט ועשו צדקה. וזה שקוראים פרשת שקלים דייקא בפרשת משפטים(מלבד

שנה מעוברת) כי תמיד תצא לפני ראש חודש אדר וזאת בעבור לרמוז לאדם שיעשה משפט עצמי לעצמו כנ"ל

בחינת 'שמרו משפט' אבל גם תזכור שצריך להשלים ולמתק את הדין בשורשו כנ"ל ואפילו להפך אותו לחסד ע"י

צדקה בחינת 'ועשו צדקה'. וזה שאמרו חז"ל(שקלים א): באחד באדר משמיעין על השקלים, היינו שצריך להפריש

מממונו צדקה זכר למחצית השקל בשביל קורבנות הציבור. וזה שכתוב 'ואלה המשפטים' היינו רמז שצריך להוסיף

צדקה על המשפט כי 'שקלים' עולה בגימטרייה 'משפטים' עם הכולל.

ויוסף לי ה' אור בכך שהאיר את עיניי להבין את מה שאמרו חז"ל(תענית כט): 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' כי חודש

אדר הוא החודש שחותם את השנה והוא בעצם לפני חודש הגאולה, כמו שכתוב(ר"ה, יא): בניסן נגאלו ובניסן עתידין

להיגאל, היינו לרמוז לאדם שיתעורר מעצמו לעשות משפט כנ"ל כי הכל הולך אחר החיתום(ברכות יב:). וזה בבחינת

תשובה מאהבה כי בזה מראה את אהבתו ודבקותו בשם יתברך. ובשביל להחיש את הגאולה בחסד וברחמים ירבה

בצדקה בשמחה בחודש אדר כי 'אדר' בגימטרייה כמניין 'הצדקה' עם הכולל. וע"פ זה יאירו עיננו למה מרבין ביותר

בשמחה בחודש אדר כי ע"י שנעשה תיקון המשפט ונתינת הצדקה כנ"ל לפני חודש ניסן נקרב את הישועה והתגלות

ה' בעולם בבחינת(ישעיה נו): "כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". ונזכה לגאולה השלמה ברחמים גדולים,

שנאמר(ישעיה א): "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", אכי"ר.  

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי שמשברין תאוות ממון ממשיכין השגחה שלמה. ושבירתהּ היא ע"י צדקה, כי ע"י צדקה מקררין חמימות

תאוות ממון, ומשברין תאוות הנגידות והעשירות, וזוכה לעשות משא ומתן באמונה, ולהיות שמח בחלקו, ויש לו נחת

רוח במה שחננו השם, ואינו אץ להעשיר – שזהו עיקר תאוות ממון, שהוא יָגֵע בִיגִיעות וטרחות וטרדות גדולות,

וממשיך על עצמו הקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" רחמנא ליצלן; ועל ידי צדקה ניצולין מזה, ונחשב כמקטיר

קטורת(סימן ממון ופרנסה, אות ה). 

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                          ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה