נר לשולחן שבת - פרשת משפטים / ועוד סיפורים
נכתב על ידי DL2000, 23/1/2014
בס'ד
נר לשוחן שבת - פרשת משפטים / ועוד סיפורים
גבאי בית כנסת הזמינו שני חזנים לעבור לפני העמוד בימים
הנוראים. כאשר הגיעו החזנים לבית הכנסת, גילו לתדהמתם
ששניהם הוזמנו לאותם תפילות .
אחד מהם נאלץ לוותר ולשוב לביתו בפחי נפש ובבושה גדולה .
בעודו מהפך במחשבותיו ובצערו נזכר באותה עצה מופלאה
של הגאון רבי חיים קניבסקי , שהנעלבים יכולים באותה עת
לבקש, להתפלל. נזכר בידידו הזקוק לישועה גדולה ונשא עליו
תפילה ' - אנא ה' תושיע את פלוני בן פלוני ' ! הלה נושע !
כעבור תקופה קצרה קיבל אותו חזן מעטפה עליה מתנוסס לוגו
בית הכנסת. פותח אותה והנה יש בה צ'ק ובו שכר תפילה מלא
על התפילה - שלא התפלל. בתוספת פיצוי נכבד, על עוגמת
הנפש שגרמו לו, ומצורף מכתב , בקשת סליחה .
החזן פנה לבית דין ושאל את הגאון ר ' חיים מאיר הלוי וואזנר
מה לעשות בכסף. השיבו ': בכסף התפילה הינך יכול להשתמש,
אך את כסף הפיצוי תחזיר לקופת בית הכנסת, הרי את זכות
העלבון כבר מסרת לשמים '! (" נר לשולחן שבת ר"לר י"מהג" )
היה זה ויכוח בין שני מתפללים, אחד מהם היה מתפלל קבוע
בבית הכנסת רק בימות החול והשני רק בשבתות. היארצייט
של הורי שניהם חל ביום אחד, ולא יכלו להתפשר ביניהם מי
יגש להתפלל לפני התיבה. פנו אל הגאון רבי שמואל סלנט ,
למען יפסוק ביניהם למי זכות הקדימה .
פסק רבינו, ,,, שמכיון ובית הכנסת אינו יכול להתקיים על
המתפללים בימות החול, כי ההכנסות לקיומו באות אך ורק
מהמתפללים הבאים בשבתות וימים טובים לכן, דין קדימה יש
לזה שמתפלל בשבתות, ולא לזה של ימות החול. (" שמואל בדורו ")
כל חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה, הבעלים חייב לשלם, שהרי
ממונם הזיק שנאמר 'כי יגוף שור איש את שור רעהו', וכן הנחש שנשך הרי
זה מועד ואפילו היה בן תרבות.
דיירי בנין ראו נחש ארסי זוחל בחצרם . האפשרות היחידה
לתפוס את הנחש היא על ידי לוכד נחשים מקצועי, הזעיקו
לוכד. מי חייב להשתתף בהוצאות הלכידה, האם רק דיירי הבנין
שהזמינו את הלוכד, או גם שכניהם הגרים בבניינים הסמוכים ?
פסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב: לא רק דיירי הבניין בו היה
הנחש, צריכים לשלם, אלא כל הדיירים באיזור שהיו שרויים
בפחד, וחששו לרדת לחצר, או לתת לילדיהם לשחק בחצר גם ,
הם צריכים להשתתף, ומדין נהנה, שהרי תפיסת הנחש הרגיעה
אותם מהפחד בו היו שרויים. ופחד זה הוא עכשוי, ודומה הדבר
למציל מפי האריה, שצריך לשלם .
הוסיף הגאון ר' יצחק זילברשטיין: שונה הדבר משני אסירים
הכלואים בבית הסוהר, שאחד מהם השתדל והוציא הוצאות,
ושוחררו שניהם, ופסק הרמ א" , שפעולת ההצלה
שעשה הראשון מתייחסת רק אליו, ואילו השני פטור מלשלם .
ויש לחלק, פעולת לכידת הנחש, היא פעולה של הצלה לכל
השכנים, כי כולם עלולים להפגע מהנחש, שווה בשווה, כיון
שאי אפשר לצפות את סדר הכשותיו של הנחש .
ואילו באסירים - פעולת הריצוי נדרשת לכל אסיר באופן מיוחד,
ואפילו נתקבלה בקשת חנינה של אחד, אין הדבר מחייב שהשר
ישחרר עוד אסיר, נמצא שפעולת המשתדל מתייחסת רק , אליו
והשני הוא בגדר 'זה נהנה וזה אינו חסר.' (" בית דוד - זכרון טוביה )"
שוב נראה נחש... הזמינו השכנים לוכד נחשים, הלה תפס את
הנחש, וביקש עבור עבודתו אלף שקל .
השכנים לא הסכימו לשלם סכום כזה , כי לטענתם המחיר
מופרז. מכיון שכך שיחרר את הנחש והלך לדרכו. לאחר זמן
הנחש ששוחרר הזיק את אחד השכנים .
האם חייב הלוכד לשלם את דמי הנזק ?
אם לוכד הנחשים התכוון לזכות בנחש כשהרימו, וכשהניחו לא
התכוון להפקירו, אלא להפחיד בזה את השכנים, חייב על נזקי
הנחש ברשות היחיד. [בדרך כלל הלוכדים משתמשים בנחשים לצרכיהם ].
ואם הנחש הכיש ברשות הרבים, הדבר תלוי במחלוקת
הפוסקים מחמת איזה " אב" נחש הוא מועד לעולם: לדעת
התוס' והרש "בא שזה 'שן 'או 'רגל' פטור. ולרמב"ם דינו כ , 'קרן'
חייב לשלם נזק שלם גם בזמן הזה, כי זה חיוב ממוני גמור .
כאשר הלוכד לא התכוון לזכות בנחש או שהפקירו, פטור אף
מדיני שמים. (" משפטי התורה )
עוד על הקשר בין פרשת השבוע לנחש – הגנב הראשון !
נשאל הרדב"ז איך ,,, התירה תורה שפחה לעבד עברי, וכי מפני
שעבר עבירה אחת של גניבה נתיר לו עבירות רבות !?
תשובה: בתחילה הביא את מחלוקת הרמב"ם ואונקלוס בביאור
ענין זה . אבל באמת יש לומר, כשם שהתורה
אסרה שפחה כן התירתה לעבד, כפי שמצינו באשת אח ויבום.
ואם אתה שואל מה טעם הדבר ... אמרו חז'ל " בדרך שאדם
הולך מוליכין אותו', אותו עבד תפס את אומנתו של הגנב
הראשון - נחש הקדמוני שגנב דעת האישה והמקום, השווה עין
רואה לעין שאינה רואה, לכן עונשו שיוליד עבדים, וסתם עבדים
גנבים הם, והוא יצא בשש ובניו ימלאו את מקומו וילכו בדרך
אשר בחר לעצמו...
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
