מלך חדש על מצרים
כתוב בתורה "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף".
רש"י במקום מביא "רב ושמואל חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו".
לכאורה הדעה המובנת יותר היא הדעה שמדובר במלך חדש ממש, מה הביא את אחד מחכמי הגמרא לדרוש שמדובר במלך שנתחדשו גזירותיו ?
ונראה לומר שדעה זו באה ללמד אותנו את חשיבות מידת הכרת הטוב, מלך מצרים כפר בהכרת הטוב ליוסף על כל הטובה שהיטיב עם מצרים, לפי הדעה שמדובר במלך חדש ממש-גם יש כאן חוסר הכרת הטוב היות שאף המלך החדש עדיין זכר את יוסף ופועליו המרובים למען מצרים.
ובאמת, יש מקום לשאול למה התורה מתחילה בתיאור מעשי המלך החדש דווקא במילים "אשר לא ידע את יוסף"? הרי מלך מצרים עשה מעשים יותר חמורים? התשובה היא, שיש עניין להביא דווקא את נושא הכרת טובה בהתחלה, היות שחוסר הכרת טובה מהווה את תחילתו של מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו, כמו שנאמר "הכופר בטובתו של חברו ככופר בטובתו של מקום". ובאמת ניתן להסביר את הטעם למצוות מצד הכרת הטוב, רוב המצוות הם זכר ליציאת מצרים, ידועים דברי הכוזרי שבעשרת הדיברות נא' "אשר הוציאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי את העולם" היות שיציאת מצרים גורמת את החיוב שלנו להכיר טובה להקב"ה. וכך גם ניתן לבאר את מימרת חז"ל "ואהבת לרעך כמוך-זו כל התורה ואידך זיל גמור" היות שגם המצוות שבין אדם למקום הם כמו המצוות שבין אדם לחבירו שהן מצד הכרת הטוב.
