וארא

ו,יב: ואני ערל שפתים: ש: מדוע דווקא 'ערל שפתים' ולא 'כבד פה' או 'מתקשה בדיבור'? ת: 'ערל' פירושו סגור וחסום. משה נשלח אל פרעה לבדו ("וידבר ה' אל משה לאמר, בוא דבר אל פרעה", פסוק י') בלי אהרן, ומרגיש שלא יוכל כלל לדבר עם פרעה, גם מהסיבות שמנה כבר ("כבד פה וכבד לשון") וגם מ"קל וחומר", שהרי בני ישראל לא שמעו אליו, איך ישמע אליו פרעה? ה' מבין את טענת משה ואכן שולח את משה יחד עם אהרן אל בני ישראל ואל פרעה (פסוק י"ג). אותו עניין חוזר על עצמו כאשר ה' שוב שולח את משה לבדו (פסוק כ"ט), ומשה חוזר על אותה טענה "הן אני ערל שפתים" (פסוק ל'). ה' מבטיחו "ואהרן אחיך יהיה נביאך, אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה" (ז,א-ב). נראה שמכאן ואילך אהרן מלווה את משה בקביעות.

ז,ד: והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל: ש: מדוע דווקא 'צבאותי' ולא רק 'את עמי'? ת: ה' מכין את משה שלא רק פרעה יקשה על יציאת העם ממצרים, אלא גם העם עצמו, ולכן מדמה את העם לצבא, שיסור לפקודות מאת ה'. ואכן בצאת העם ממצרים, הם יצאו כצבא ממושמע, בבת אחת וללא עוררין (יב,מא; יב,נא).

ז,ט: כי ידבר אליכם פרעה לאמר, תנו לכם מופת: ש: מדוע דווקא 'לכם' ולא 'לי'? ת: ה' מכין את משה ואהרן כי גם לפרעה יש חרטומים ומכשפים והוא לא יתרשם מעוד כישוף, אלא ירצה לבדוק אם גם למשה ואהרן יש יכולת כישוף, ולכן יאמר 'לכם'. העובדה שמטה אהרן בלע את מטותם של החרטומים אמנם הרשימה את פרעה, אך לא שמע אל משה ואהרן כי ה' חיזק את ליבו (פסוק י"ג).

ט,ג: הנה יד ה' הויה במקנך: ש: מדוע דווקא 'הויה' ולא 'באה'? ת: ה' מבקש את משה להבהיר לפרעה כי כל המכות באות עליו מאת ה', לכן דווקא 'הויה' המזכיר את שם ה'.

ט,יט: ועתה שלח העז את מקנך: ש: מדוע דווקא 'העז' ולא 'אסוף' או 'הניס'? ת: ה' מבקש להמחיש לפרעה את חובת המנוסה מפניו במילה המזכירה את המעשה המתחייב, והוא לכנוס את העיזים ואת העבדים בשדה העוסקים במרעה ובטיפול בעיזים, לכן דווקא 'העז'.