התבוננות "שאלה ופשטה" לפרשת שופטים, לאי"ם

[1]  יז,יא: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל: ש: האם אין לסור מכל דבר שיגידו לך, או רק ממה ששאלת ? ת: אדם מחויב לעשות מה שיורו לו רק על מה ששאל, כי ניכר בבירור שהתורה מדברת על מצב בו אדם אינו יודע מה הדין ("כי יפלא ממך דבר למשפט", פסוק ח'), והוא ביוזמתו בא אל השופט או הכהן והלוי אשר בבית המקדש ("מן המקום ההוא אשר יבחר ה'", פסוק י') ושואל ("ודרשת") ואמרו לו, רק במצב זה הוא מחויב לעשות בלי לסור ימין ושמאל, כאמור: עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ—תַּעֲשֶׂה; פסוק י"א). נראה כי פסוק זה (י"א) אינו יכול להוות אסמכתא לכך שכל דברי חז"ל והתורה שבעל-פה מחייבים כל אדם בכל זמן. לשם חיזוק הדברים אציין את דברי התורה בדברים כח,יד: וְלֹא תָסוּר, מִכָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם--יָמִין וּשְׂמֹאול; ההדגשה היא על 'אנוכי', כלומר אני ולא אחר. חיזוק נוסף הוא עניין עונש המוות המוטל על המפר בזדון את דברי הכוהן או השופט ("ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל", פסוק י"ב), עונש שלא קיים על הוראת חז"ל, ודאי לא בכל עניין.

[1]  יז,טו: מקרב אחיך תשים עליך מלך: ש: אם ה' הוא זה שבוחר לנו מלך (ראשית הפסוק), מדוע התורה מציינת שהמלך צריך להיות מבני ישראל ("מקרב אחיך") ולא נוכרי? ת: אולי ה' מנסה אותנו כמו בעניין נביא השקר שקורא לעבוד אלוהים אחרים (יג,ד), ואף אם ה' יבחר נוכרי – אסור לנו לקבלו כמלך. בכל מקרה מלך לא יוכל להיות נוכרי, כי הוא חייב "לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם" (פסוק י"ט), ונוכרי אינו חייב במצוות.

[1]  יח,טו: נביא מקרבך מאחיך כמוני: ש: מה הכוונה ב'כמוני'? ת: אדם פשוט, אחד מהעם, שבאופן בלתי צפוי בחר בו ה'. משה היה רועה צאן במדין, כבד-פה (בעל שפה גסה של רועים ולא של מדינאים), רחוק ממעורבות מעשית בנעשה עם עמו במצרים, ועל אף זאת, בו בחר ה' להיות נביאו. כך צפוי להיבחר על ידי ה' הנביא העתידי, אדם פשוט ובלתי צפוי להיות נביא, כפי שאכן קרה עם נביאים שונים (כגון אלישע, יונה, הושע ועוד).

[1]  יט,טו: על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר: ש: אם שני עדים מספיקים כדי להקים את דבר הצדק, מדוע צריך שלושה עדים? ת: כנראה יש דינים הנפסקים על פי שני עדים ויש דינים חמורים יותר המצריכים שלושה עדים, כפי התחלת הפסוק: לְכָל-עָו‍ֹן וּלְכָל-חַטָּאת, בְּכָל-חֵטְא, אֲשֶׁר יֶחֱטָא, כלומר ישנם סוגי עוון, חטאת וחטא שונים.

[1]  יט,כא: ולא תחוס עינך, נפש בנפש, עין בעין: ש: האם אין זאת מידה אכזרית להרוג עד או להוציא לו עין בגלל עדות שקר? ת: לא, עצם ההזהרה אמורה להרתיע עדי שקר, וכן ירתיעו עדי שקר פוטנציאליים ("והנשארים ישמעו ויראו, ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך", פסוק כ').

[1]  כ,ה: אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו: ש: האם זאת סיבה סבירה לשחרר ממלחמה מי שבנה בית חדש ולא חנכו, או מי שנטע כרם ולא חללו או מי שארס אישה ולא לקחה? ת: כן, כי דעתם של שלושה אלה לא תהיה נתונה למלחמה כולל מסירת הנפש, ואלה ימשיכו לפחד ולהיות במורך לב, על אף דברי הכהן, האמורים בפסוקים ג'-ד'. שחרור אלה שעדיין מפחדים נועד לחזק את הלוחמים, כדי שלא יהיו מפחדים נוספים: וְלֹא יִמַּס אֶת-לְבַב אֶחָיו, כִּלְבָבוֹ; פסוק ח').

[1]  כ,י: וקראת אליה לשלום: ש: מהו ה'שלום' לפי התורה? ת: השלום הוא כניעה ("ופתחה לך") ונכונות לשלם מס ולהיות עבדים לכובש. 'שלום' מלשון 'לשלם', כלומר עם המוכן לשלם עבור חייו הוא הראוי לשלום ולחיים.