"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (יז,טו) 'אגריפס המלך ... וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה.. תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס' (סוטה מא, א-ב) רש"י: 'אחינו אתה- שאמו מישראל', תוס' (ד"ה 'אותו') 'ירושלמי:תני רבי חנינא ברבי גמליאל אומר הרבה חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו' וכו' ,תוס' תמהה אם היה מלך ראוי כיון שאמו מישראל מדוע נענשו כ"ך על שהחניפו לו?-ותרץ ר"י שמה שנאמר שאמו מישראל הוא כשר זה דווקא לעניין שררה בעלמא ולא למלך, שגם אם אמו מישראל הוא פסול למלכות, ולכן מה שהחניפו לו שלא כהלכה גרם להם לעונש כבד. וקשה על ר"י כיצד אומר שגם אם אמו מישראל פסול למלכות, הרי הגמ' אומרת (קידושין עו,ב) 'אמו מישראל "מקרב אחיך" קרינא ביה' ואת זה אומרים על הפס' של מלך?- והת"ת תרץ שלשיטת תוס' אמו של אגריפס לא היתה מישראל, אולם תרוצו תמוה שהרי ר"י במפורש מתייחס לכך שאמו מישראל זה לא מספיק ולא תרץ שאמו לא מישראל... . לכן ניראה כפשטות שר"י למד שהגמ' בקידושין מדברת דווקא על שררה ולא מלכות, ואת דין השררה למדו כעין מלך, כמו שלמדו ביר' (קידושין ד,ה) 'כתיב שום תשים עליך מלך, אין לי אלא מלך מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועה, מניין?- ת"ל "מקרב אחיך תשים עליך מלך" כל שתמניהו עליך לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך'. הרי שאת "מקרב אחיך" למדו לשאר דברי שררה, ולכן על זה למדו "אחיך" גם כשהוא אמו מישראל, אבל את "לא תוכל.. אשר לא אחיך הוא" את זה למדו רק על מלך, שהריבוי בא לומר עוד קירבה, שגם מצד אביו צריך להיות אחיך מישראל. והנה לרש"י שהוא מלך כשר, רק בגלל בעיית יחוס נענשו כ"ך?- אלא רש"י כבר תרץ 'דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא מילתא' (סוטה מא,ב. 'אגרופה') כך שבגלל שהיה עבד אינו ראוי למלכות, שזהו 'אלא מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות?.. אלא אמר קרא "מקרב אחיך" ממובחר שבאחיך' (ב"ק פח,א). אמנם שם העבד אין אמו מישראל, אולם כיון שלמדו "מקרב אחיך" מהמובחר, למד רש"י שזה בא למעט גם כשאמו מישראל, שכיון שהוא עבד הוא אינו מובחר ופסול למלכות, ובזה מובן שהחניפו לו 'אחינו אתה' שפרושו שאמו מישראל ולכן אין לו בעיה בזה, אבל בעצם כן יש בעיה מ"מקרב אחיך" שזה באותו פס', והם לא אמרו לו זאת, כדי להחניף לו, ולכן בא להם עונש כ"ך קשה. והנה מצות מלך היא מצות עשה (אמנם זה מחלוקת אבל להלכה בפשטות זה מצוה) אם כן מדוע נאמר "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי" (יז,יד) שמשמע שזה אמירה שלנו ולא מרצון ה'?- ניראה שמלך צריך להיות דווקא מא"י (ספרי "מקרב אחיך") ודווקא יהודי, כך שהמלך מייצג חיבור של בנ"י וא"י, ולכן זה בא אחרי "וירשתה וישבתה בה" שכבשו וחילקו את א"י, שאז יש חיבור טוב לארץ, ואותו זמן היו שופטים מנהיגים מקומיים, עד שאול שאז בקשו מלך, שמולך בכל א"י יחד ומנהיג את כל בנ"י יחד, שיש איחוד שלם של בנ"י וא"י, ואז ראוים למלך שמייצג את ה' בעולם מכח אותו חיבור קדוש, שאז אומרים שרוצים מלך ככל הגוים שמסביב, שמגדירים את א"י ובנ"י מול הגוים וחו"ל (סביב) שזהו החשיבות של האמירה והרצון למלך, שבזה מגדירים ומוכיחים את אחדות בנ"י וא"י ואז ראוים למלך.