בס"ד                                                                                                          כ"ו    במנחם  אב    תשע"ג

                    אור - לי - בפרשה – ראה

" ראה אנכי נֹתֵן לפניכם היום ברכה וקללה "(יא, כו)                                

דע, שהעולם הזה הוא עולם של שכר ועונש, חיים ומוות, אמת ושקר, וכן ברכה וקללה. מכאן שהאדם בעצמו

בוחר את הדרך שהוא רוצה ללכת בה כי הבחירה בידו, שנאמר(מכות י): בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים

אותו. כמו שדרשו חז"ל(דב"ר ד, א): אמר הקב"ה: לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיען איזו דרך

טובה שיבחרו אותה כדי שייטלו שכר. ולמרות ששכר מצווה בהאי(בזה) עלמא ליכא(אין) (קדושין לט (:, אבל אם

בוחר ללכת בדרך ה'  יזכה לטוב וברכה עוד בעולם הזה. והעניין בברכה הוא לא שזה לא חייב להיות עושר,

נכסים וכו' אלא בעיקר – שתשרה הברכה בכל מעשי ידיו, וע"י כך המעט שחנן אותו ה' יכיל מרובה.

אך היסוד החשוב בהבנתנו את זה העולם, שאין הקב"ה רוצה להרע לאף אדם אלא רק להטיב עם הבריות כי

מפי עליון לא תצא הרעות(איכה ג), והכל תלוי במעשיו של האדם שהרי כפרי מעלליו כאן בעולם הזה כך ייגזר

והשתלשל מפי עליון עד למטה בעולמנו - הברכה והטוב או להפך חס ושלום. וכך מובא במדרש: אמר הקב"ה

לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה ואם לאו הרי הקללה הרי שתי דרכים לפניכם(דב"ר ד, ב).

והנה, מי מאתנו לא נמצא בחייו בפרשת דרכים כזאת או אחרת, ואנחנו מתבקשים לקבל החלטות חשובות

פחות או יותר, כל אחד לפי עניינו ומעלתו. אבל צריך לזכור כי מלבד ההחלטה לכאן ולכאן, אין לנו ידיעה

בתוצאה הסופית בעולם הזה של אותה הדרך שבחרנו שהרי הנסתרות לה' והנגלות לנו ולבנינו. לא כן הדבר,

כשנמצאים בפרשת דרכים האם לבחור בדרך ה' - שהיא האמת, לעומת ההפך ממנה חלילה וחס, חלילה וחס,

אזי, התוצאה בסוף אכן ידועה! כפי שדרשו חז"ל(ספרי): משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים:

אחת תחילתה קוצים - וסופה מישור, ואחת תחילתה מישור - וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר

העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם

שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא. הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו, היו הולכים

ונכשלין בסוף!. 

נמצא מכאן, שעל כל אדם להתבונן לעומק על כל דבר ודבר מה התכלית שלו בסוף, כי התכלית היא העיקר

שבשבילה הוא נוצר!. ובפרט שנמצא בפרשת דרכים וצריך לקבל החלטה באיזה דרך ללכת בחיים, הוא חייב

להתבונן ולבחון את התכלית הנצחית של כל דרך ודרך שבהּ הוא יבחר. ואם כן, מה היא התכלית הנצחית?

ובאמת אם נתבונן בבריאה בכלל ובגוף האדם בפרט, נשכיל ונבין שהתכלית הנצחית עבור האדם היא התורה!.

כמו שדרשו חז"ל כך היה משה, פירש לבני ישראל ואמר להם: הרי דרך החיים ודרך המוות, ברכה וקללה,

ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך(תנחומא ג). ואם יבחר בתורה חייו יהיו חיים! חיי נצח! כמו שכתוב(משלי יג):

"עץ חיים היא למחזיקים בה". וע"י כך יזכה לטוב ולברכה כנ"ל. כי התורה היא הברכה הכי גדולה שנתן לנו

הקב"ה שהרי כל העוסק בהּ טוב לו בעולם הזה ובבא.

ואם תסור מהדרך הישר חס ושלום אפילו מעט, דע שהדרך הזו לא טובה והיא בחינת קללה היינו לשון קלקול.

רצה לומר שהיא תגרום לאדם קלקול עד שיגיע לכפור בכל התורה כולה! חס ושלום!. ואם תראה אדם, שלמרות

שבחר בדרך הקלוקלת, שהשעה משחקת לו, דע, זו הצלחה רגעית ולא נצחית!. וע"פ הנאמר לעיל, אפשר

להסביר למה פתח הפסוק במילה 'ראה' בעוד שבפרשה הקודמת נאמר 'תשמעון' כי לא דומה 'תא-שמע'

(בוא ושמע)ל'תא חזי'(בוא וראה) כי חוש הראיה חזק יותר מחוש השמיעה למי שטרם הכיר את ה' יתברך,

כמו שכתוב(תהילים לד): טעמו וראו כי טוב ה'. שהרי המציאות מלמדת שאף ע"פ ששומעים דברי תורה, עדיין

נשארים בדרך הקלוקלת, עולם כמנהגו נוהג!  

וזה דייקא שפרשת 'ראה' יוצאת לרוב לפני חודש אלול כי 'ראה' ראשי תיבות: ר אה א חרית ה היינו אלול הוא

החודש האחרון בחודשי השנה למניין השנים. והעניין הוא, שישתבח שמו לעד מלכנו, נתן לנו את חודש אלול על

מנת שמי שסתה מדרך הישר יוכל תקן את מעשיו ולעשות תשובה בחינת: "שובו אליי ואשובה אליכם"(מלאכי ג).

כפי שמובא בשו"ע(או"ח, סימן תקפא): "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך

עד יום הכיפורים" ופירש המשנה ברורה(ס"ק א) דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז והוא עת רצון וכו' כי באלו מ'

ימים התשובה מקובלת וכו', ע"ש. ודורשי רשומות אמרו: "אני לדודי ודוד לי" ראשי תיבות 'אלול'. והכוונה 'אני'

היינו כל אחד ואחד שייבחר לשוב לקב"ה תשובתו תתקבל ברצון.

וזה שנאמר 'ראה אנכי' בלשון יחיד, פירוש: לא משנה מה שעבר על כל אחד ואחד מאתנו במהלך השנה העיקר

שבעת זו היינו בחודש 'אלול' - תתבונן בה' אלוקיך ותראה את התכלית שלשמה נוצרת כנ"ל, כי באלול שהוא

אחרית השנה תוכל לקבוע ע"פ מעשיך, מה ייגזר עליך בתחילת השנה עבור כול השנה כולה: חיים ומוות, שכר

ועונש, ברכה וקללה כנ"ל, שהרי בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון(ר"ה פר"א, ב), והקב"ה דן אותם

בהתאם לבחירת ומעשיהם.

וזה שפירש הרמב"ם ז"ל(הל' תשובה פ"ג, הלכה ד):"עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו'. ולכאורה

לא מובן מה החילוק שעשה בין ה'ישנים' לבין ה'נרדמים' אלא שהדבר יובן ע"פ ב' הדרכים כנ"ל. היינו אם בחר

בדרך הטוב והברכה צריך להתעורר משנתו ולהתחדש בעבודת השם ולעשות תשובה על תשובה כי משנה לשנה

תתרחב הדעת ויבין עד כמה הוא רחוק מה' ומשלמות קיום המצוות, ואם בחר חלילה וחס בדרך הקללה כנ"ל,

זה הזמן המסוגל לשים קץ לתרדמת החזקה ולזנוח את הדרך הקלוקלת ולעשות תשובה ומעשים טובים. וע"י

כך בע"ה תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, אכי"ר.

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה היא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות, ופתח דרך כבושה לילך

בהּ. ועיקר דרך התשובה שעשה משה, הוא לידע שהשם יתברך בכל מקום, ולמצוא השם יתברך בכל מקום,

בכל הירידות שבעולם ובכל העליות שבעולם; כי לפעמים ע"י שהאדם עולה למעלה גדולה, כגון שנתעשר, אזי

הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא; גם אפילו בעבודת השם מצינו שיש שעלה למעלה גדולה, וכפר בעיקר רחמנא

לצלן, על כן צריך לבקש מהשם יתברך שיקרבהו והתקרבות שלא יזיק לו; וכן כל הירידות שבעולם חס ושלום,

אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כִּתרין דִּמסאבותא, גם שם צריכן לקשר את עצמו להשם יתברך, כי

מלכותו בכל משלה(מועדי ה'- אלול, אות ד).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה