רבי שמואל שטראשון מווילנה, מחבר 'הגהות הרש"ש' על המשניות והש"ס, היה גאון עצום ובקי בכל חדרי התורה. בנוסף לכך נודע כעסקן נמרץ בצורכי ציבור, ובין השאר ניהל קופת גמ"ח לנזקקים. הוא ניהל את הגמ"ח בקפידה רבה, כדי שישמש היטב את הציבור הגדול.

פעם לקח ממנו אחד מיהודי העיר הלוואה בסך מאה רובל וסיכם לפורעה בעוד ארבעה חודשים.

כשהגיע זמן הפירעון, בא הלווה לביתו של רבי שמואל, אך לא מצאו שם ופנה לבית המדרש, מקום בו נהג רבי שמואל להגות בתורה. כאשר נכנס האיש לבית המדרש, ישב רבי שמואל במקומו כשהוא שקוע כולו בסוגיית הגמרא שלפניו. הוא לא שם לבו לנכנסים וליוצאים. הלווה ניגש לרבי שמואל והניח לפניו שטר של מאה רובל, באומרו כי זהו הפירעון של החוב שלקח.

רבי שמואל, שעיניו היו נעוצות בגמרא, נענע בראשו לאות הן. הלווה הבין מכך שהכל בסדר מבחינתו של הרב ופנה לדרכו. הוא לא ידע שרבי שמואל היה שקוע באותה עת בעומקה של הלכה, ולא שם לבו אליו ולא לשטרו. כאשר הרב סיים את לימודו, סגר את הגמרא כאשר השטר בתוכה, החזיר את הספר לארון הספרים וחזר לביתו.

מנהגו של הרש"ש היה לבדוק מדי יום ביומו את רשימת הלווים כדי לברר אם יש הלוואה שזמן פרעונה הגיע. הוא מצא באותו יום שזמן הפירעון של מאה הרובל הגיע, וציין לעצמו שחוב זה עדיין לא נפרע. הרש"ש המתין בסבלנות כמה שבועות נוספים, ושלח שליח אל האיש הלווה בדרישה לפרוע את חובו. הלווה הגיע לרבי שמואל כשהוא נסער וטען:

"הלא החזרתי את החוב לכבוד הרב, כאשר ישב בבית המדרש ולמד תורה, בדיוק ביום הפירעון!"

רבי שמואל לא זכר מאומה מאותו פירעון, וחשב שהלה משקר, ובגלל חששו מפני גזילת כספי ציבור, קרא לאיש לבוא לדין תורה.

השמועה על סירובו של האיש לפרוע את החוב פשטה בכל רחבי וילנה, וכולם תמהו: "כיצד יתכן שאותו יהודי אינו מתבייש לשקר ולגמול לרבי שמואל רעה תחת טובה?!"

הדבר התפרסם וגרם לאיש ולמשפחתו עוגמת נפש רבה. הדבר הגיע לידי כך שבנו של הלווה לא היה יכול לשאת את הבושה ונאלץ לעקור מהעיר.

תקופת מה לאחר מכן, רבי שמואל פתח את הגמרא שבה למד כאשר הלווה בא לפרוע את חובו. לפתע מצא בתוך הספר את השטר בן מאה הרובלים אשר פרע לו אותו יהודי, ונוכח כי דבריו היו נכונים.

רגשי אשמה כבדים תקפו את הרש"ש על כל הצער ועגמת הנפש שגרם לאותו לווה ישר. הוא שלח מיד להזמינו אליו, ואמר לו:

"סלח לי יהודי יקר. כעת מצאתי את השטר שהחזרת לי בתוך הגמרא בה למדתי. אמור נא לי: איך אוכל לפייס אותך על הנזק שנגרם לך בגלל החשד שבו חשדתי אותך? האם רצונך שאבקש ממך מחילה בפני קהל העיר למען ידעו כולם כי נפלה שגגה מלפני?"

"מה תועיל לי בקשת המחילה", אמר האיש, "הרי הקהל לא יאמין ויחשוב שכל הפיוס נועד רק כדי להציל אותי מהבושה. לעולם אהיה שקרן בעיני בני העיר. ופרט לכך, מה תועיל המחילה לבני שעזב את העיר מרוב הבושה שנגרמה לו בגיני?!"

הרב הגאון הבין ללבו של האיש ושקע בהרהורים. הוא ניסה לחשוב על דרך אחרת לפייס את היהודי ששמו הטוב נפגע בגלל חוסר תשומת לבו. לאחר רגע ארוך פנה אל האיש ואמר:

"אם כן, שלח נא להביא את בנך שעזב את העיר, ואני אקח אותו לחתן עבור בתי! ועל ידי כך יאמינו כל בני העיר כי אתה נקי וישר".

כמה שעות חלפו עד שהאב עיכל את הצעתו המדהימה של הרב. לאחר מכן עשה כמצוותו וקרא לבנו. לאחר כמה ימים התקיימה מסיבת האירוסין ונכתבו התנאים בין הרש"ש לבין האיש הלווה, ולאחר תקופה קצרה נערכה חתונה מפוארת ברוב עם.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם [email protected]