בערב חג שבועות תשד"מ, שעות ספורות לפני החג, ישבו כמה בחורים בחדר האוכל של ישיבת 'תומכי תמימים' חב"ד, לאחר שחזרו ממבצעי ערב החג. בעודם אוכלים ארוחה קלה נכנס מש"ק דת בשם אבי ואמר: "באתי לכאן כדי לאסוף כמה בחורים לחגוג עם החיילים בבסיס שלי. מי מוכן לבוא אתי?"

הבחורים התלבטו ובין כה וכה התגבשה קבוצה של ששה בחורים. אבי הצליח לחלץ מהמטבח כמה בלינצ'סים ולבניות כדי להבטיח את ארוחת החג החלבית.

הם עלו על משאית דודג', והתיישבו על ספסלי עץ מאחור. הדרך התמשכה מאוד וכשעה לפני החג הגיעו לבסיס אוגדתי ליד מעלה-אפרים. זה היה שום-מקום באמצע המדבר. אבל החבורה הצעירה לא התרשמה מהשממה. הבחורים ירדו מהמשאית ומיד פתחו בריקוד כשהם שואגים: "ושמחת בחגך, והיית אך שמח!"

כמה חלונות נפתחו להביט בתימהוניים שרוקדים ושרים בערב החג בשעת בין הערביים.

כשנכנס החג קיבצו חיילים לתפילת ערבית. האוגדונר ישב על רום כסא ממלכתו ואמר לאבי:

"נו, יאללה. מה עם הקידוש?"

היה ערב נעים, שבו התחככו בחורי הישיבה בחיילי צה"ל. בלילה ישבו הבחורים בבית הכנסת ועסקו בתורה כמנהג ישראל. הבלינצ'סים והלבניות היו תקועים בחור של המזגן, המקום הטוב ביותר שנמצא עבורם.

בשעת בוקר מוקדמת הלכו הבחורים לישון מעט. הם נכנסו לחדר קטנטן, שכבו על שרידי יצועים והתכרבלו בשרידי שמיכות צבאיות קוצניות. בבוקר קמו לתפילה וכעבור כמה שעות התכנסו לחדר האוכל כדי לקרוא לחיילים לשמוע את קריאת עשרת הדיברות לאחר הסעודה. אחד הבחורים, נחמיה, פנה לרב סרן אחד, והלה ענה בלאו החלטי. נחמיה אמר:

"אכלת ארוחת צהריים טובה. צריך לדאוג קצת לנפש?!"

"לא, תודה". נחמיה ניסה כיוון נוסף:

"כשאני בא בחנוכה עם סופגניות ובפורים עם משלוחי מנות כולכם קופצים עלי, אבל כשאני בא בשבועות להביא לך את התורה, אתה אומר לי לא?!"

"נו טוב, אני בא", התרצה הקצין.

הסתבר שהוא הקב"ן האוגדתי. החיילים נדהמו: "איך הבאת כזה אגוז קשה לפיצוח?!"

אחרי הקריאה בשעה שלוש אחר הצהריים חשו הבחורים שהם מיצו את הקריאה בבסיס. אבל הדם הצעיר שלהם עדיין רתח. מה עושים הלאה? הם הביטו מלמעלה על מעלה-אפרים, שהיה בנוי מרחוב עילי, רחוב תחתי וסמטאות המקשרות ביניהם. הבחורים פרצו לסמטאות בריקודים, מחיאות כפיים ובשירה אדירה:

"כל הילדים באים לבית הכנסת! יש לנו הרבה הפתעות!"

לא היה להם מושג מה הם עושים. לא ידעו אם יש שם בית-כנסת, ולא היו להם שום הפתעות. את הבלינצ'סים כבר חיסלו מזמן. אט-אט נפתחו דלתות וחלונות. ילדים החלו לצאת החוצה. הם הגיעו לאיזו אשקובית שהפכו אותה לבית כנסת. הילדים הרבים מילאו את בית הכנסת. הבחורים קראו להם את 12 הפסוקים של הרבי, וקראו בתורה את עשרת הדברות. אחד מאנשי הישוב דאג לחלק סוכריות לילדים. אחרי כן התפללו מנחה והחלה התוועדות חסידית עם כמה מתפללים מקומיים.

אחד המתפללים אמר להם:

"תשמעו, אתם נס גלוי! הישוב הזה בן 5 שנים. תמיד יש לנו בעיה עם המניין. בשלוש השנים האחרונות כל פעם לפני שבועות היינו עולים לירושלים להזמין מאחת הישיבות כמה בחורי ישיבה כדי לחוש את החג. השנה ניסינו וניסינו ולא הצלחנו בשום אופן. היינו שבורים ורצוצים. ופתאום הופעתם מאי-שם וממש הצלתם לנו את החג".

חלפו שנים. הבחור נחמיה שמרלינג, הפך לשליח חב"ד בכפר יונה ולימד בכמה בתי ספר באזור. באחד מבתי הספר היה ילד עם בעיות התנהגות והוחלט להצמיד לו חונך בשם נעם, בחור כבן 30. נעם נכח בשיעורים של הרב שמרלינג, השתתף בהתלהבות בשיעורי גמרא, והצביע כאחד התלמידים. הוא הגיע לתפילה והיה שקוע בה כמו יהודי שומר מצוות מקדמת דנא. הרב לא הבין מנין זכה להתלהבות הזו. 

פעם ישבו הרב שמרלינג ונעם ביחד על כוס קפה בחדר המורים. הרב התעניין בעברו של נעם וגילה שילדותו עברה עליו במעלה-אפרים. לפתע נזכר באותו חג שבועות לפני שנים רבות וסיפר לו על כך. נעם אמר בהתרגשות: "אני הייתי שם! אז החלה אצלי ההתעוררות ליהדות..."

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם [email protected]

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8315

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.