"ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם" וגו' (י,כה). 'לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזיר לו הה"ד "מאסף לכל המחנות לצבאותם"' (יר' ערובין ה,א) שבט דן היה מרובה אנשים (הכי גדול למעט שבט יהודה שהיה גדול ממנו) ולכן נסע אחרון במחנה בנ"י כדי שאם תהיה אבדה הם ימצאו ויחזירו, שאמנם מפשט הדברים (וכן משמע ברש"י על הפס') משמע שהיותו אחרון זה בשל גדלו, ומה שמחזיר אבידה זה תוצאה של היותו אחרון (ולא הסיבה) אולם אם כל העניין היא רק היותו גדול זה לא כ"ך ניראה שלכן הוא יהיה אחרון, שמה אכפת גדלו הרי כולם (כל השבטים) היו עשרות אלפים כך שעוד קצת זה לא כ"ך משנה, ובפרט שהגמ' מביאה שהיו מחזירים אבידה ואם זה לא עיקר מדוע בכלל להביא זאת? (אם כי אפשר שזה חשוב לעניין שהיו פרוסים בשטח בגלל המחלוקת שם כיצד נסעו..). לכן ניראה שהיותם רבים עשה קלות יתר שימצאו אבדות ולכן הם אחרונים. וניראה שיש בזה חשיבות מיוחדת לדן, שעליו נאמר "יהי דן נחש עלי דרך" (בראשית מט,יז) שבדן יש קשר לנחש, ואם כך היה לכאורה יכול ליפגע מכך, כיון שהנחש מסמל את החטא (ואף הריבוי אוכלוסי השבט גורם שקשה יותר לחנכם לקדושה) אם כך כיצד יש לדן כח לעמוד ולהשאר בקדושה?- אלא שהנחש זוחל על גחנו בארץ, והם אספו את האבדות של בנ"י שנאבדו במדבר, שנפלו לארץ, ובכך מתחברים לקדושה לרצון ה' ע"י מצוה זו. ובפרט שהיא עניין של גמ"ח שזה שורש התורה, ועוד שהנחש חטא בעקבות שהתאוה לחוה 'הוא אמר אהרוג את אדם ואשה את חוה' (סוטה ט,ב) וחוה ביחס לאדם היא כאבדה, ה-צלע שלו 'דרכו של איש לחזר על אשה.. משל.. בעל אבידה מחזר על אבידתו' (קידושין ב,ב) ולכן תיקון נגד הנחש שבט דן אספו אבידות, ובכך זכו להתחבר לקדושה, כעין מתן תורה שבה פסק זוהמתו של נחש בחוה (יבמות קג,ב) כך הם התגברו על התאוה הממונית (כתאוה שמעץ הדעת) והחזירו אבידות. וניראה שהריחוק מתאוות נתן לו כח להיות שופט ישר, שזהו (תחילת הברכה של יעקב) "דן ידין עמו" וכח זה נתן לו גם להתגבר על האויבים, שלכן בברכה מתואר תקיפתו את האויבים (שמפילם מהסוס). ואולי לכן מקומו בא"י (המקורי) היה ליד שבטי מנשה אפרים בנימין ויהודה, שהם בני רחל ומלכות יהודה, שהם קשורים להפלת הרשעה בעולם (בני רחל נגד עשו, ויהודה מולך בעולם בקדושה) שאף הוא קשור לעניין זה בשל עמידתו נגד יצה"ר הקשור לנחש. ואולי זה רמוז בשמו "דן" כעין אחד (בגימטריה)אחרי "גן" שהוא כעין המשך לתקן את מה שהיה בגן עדן בחטא עץ הדעת והנחש. לכן הוא כעין עוזר לכח שבט יהודה לתקן את העולם במלכות ה', ולכן על יהודה נאמר "גור אריה יהודה" (בראשית מט,ט) ועל דן נאמר "דן גור אריה" (דברים לג,כב) על יהודה נאמר "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו" (בראשית מט,י) ועל דן "דן ידין עמו" (שם ט"ז), שיש בניהם קשר בתיקון העולם (שמסומל באריה ושלטון) ולכן משבט דן יצא חושים והרג את עשו (סוטה יג,א) כחלק מתיקון העולם. שלכן זה קרה באזור מערת המכפלה שהיא פתחו של גן עדן (זוהר "לך לך" פא,א) שא"י היא גן עדן (ע"פ פס' בראשית) ועניינו של דן לעזור לתיקון העולם להחזרתו למעלת הקדושה של גן עדן ע"י פגיעה ברשעות העולם, וזהו שמדן יצא חושיםשהרג את עשו במערת המכפלה.