סיפור
בס"ד
אחרי מות קדושים
"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון בקרבתם לפני ה' וימותו" (טז, א).
אמר רבי אלעזר המודעי: בוא וראה כמה מיתתן של בני אהרון יקרה לפני המקום, שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר חטאם, כל כך למה? אלא להודיעך שלא יהיה פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר ולכן מתו. ולכן מפרש חטאם ללמדך שרק את זה חטאו (ויקרא רבא כ').
"ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (יט, יח).
אדם עושה שלום עם חברו, איזה שלום עושה לו ה' יתברך בתוכו פנימה, איזה קירבת ה' יש לו פתאום, איזה שמחה. כשאדם סולח, כשהוא מוותר, כשהוא מעביר על מדותיו, עד עכשיו הוא כל כך כעס על פלוני אלמוני שעשה לו כך וכך ואחרי הרבה תפילות הוא זוכה לנצח את הכעס, להתגבר על השנאה, אדם כזה הוא אהוב למטה וכל מי שאהוב למטה, בְּיָדוּעַ שהוא אהוב למעלה.
את הפרשה שלנו קוראים ביום הכיפורים וידוע שעיקר העבודה לקראת היום הקדוש הזה היא עבודה על מצוות שבין אדם לחברו שהרי אין יום הכיפורים מכפר עד שיְרָצֶה את חברו.
"לא תשנא את אחיך בלבבך" מצווה התורה בפרשתנו (יט, יז) והשנאה הזו, הרבה פעמים מתחילה בקינאה וחוסר פירגון. צריך להלחם בה בקינאה עוד כשהיא בגדר מחשבה קטנטנה כי הרבה פעמים היא צומחת וגודלת לממדים מבהילים. כשנילכד אדם במידה הזו היא ממש אוכלת אותו, "רקב עצמות קנאה" אומר החכם מכל אדם (משלי יד, ל). מה שיכול לעזור לנו במלחמה הזאת זו ההבנה שמה שיש לשני זה לא מההצלחה שלו, זה הכל מידי שמים כי העושר והכבוד מלפניו והוא מושל בכל, "ואין אדם נוגע במוכן לחברו" (יומא לח(:, ומה שיש לך, ומה שיש לחברך הכל מאת ה', הכל מחושב ומדוקדק כדי לקרב כל אחד מכם אל תכליתו. צריך להתחזק בשמחה בחלקנו. זה בעצם הסוד של השמחה אצל יהודים בכל הדורות: "טוב לי ואני שמח במה שנותן לי הבורא". זה לא אומר שאסור לרצות שיהיה לי עוד, אבל מתמקדים במה שיש, במה שבידינו. ושמחים בזה. כשאדם שמח ומרוצה ממה שיש בידו, אין לו סיבה לקנא במה שיש לחברו, כי באמת, מה זה משנה לך מה שיש לשני. אם יהיה לו, או לא יהיה לו, מה זה משנה לך? אוי, השני כבר הגיע, מה זה העניין שלך? השליחות שלך בעולם היא בלעדית שלך, ואין לה שום קשר עם השליחות של השני. חייבים לחזור לשמחה בחלקנו ולהרגיל את עצמנו לומר "נכון, אין לי הכל, אבל יש לי הרבה".
"לא תיקום ולא תיטור" מְצָווה התורה בפרשתנו (יט, יח). גם אם הרעו לך, הזיקו לך, פגעו בך, אסור לך לשלם לשני גמול על מעשיו, אפילו לזכור את חטאו אסור לך. תסלח, תוותר, תזכיר לעצמך את הדבר הכי חשוב בחיים, שהכל ממנו יתברך שמו. נכון, מגלגלים זכות ע"י זכאי ולהיפך אבל זאת כבר העבודה שלו, של מי שפגע בך או הזיק לך, לחשוב למה דווקא הוא נבחר לעשות לך את זה. אתה חייב להתחזק באמונה שכל מה שקרה לך, זה עדיין רצון שמים.
"לא תלך רכיל בעמך" מִצָוה התורה בפרשתנו (יט, טז).
ארבע מילים שכוללות כל כך הרבה, את כל הנושא העצום הזה של שמירת הלשון ואיסור הדיבור בגנות הזולת. אפילו אם אמרת דברי אמת, אם זה פוגע בכבודו של הזולת אז אסור לך. יהדות ביופיה.
כמה קשה לפעמים לעמוד בפיתוי. כמה נכשלים בעוון הזה. כמה צריך ללמוד מאותן דמויות מופת שהצמיחה היהדות במהלך הדורות, יהודים נקיי דעת שנזהרו כל ימי חייהם מלהוציא מילה בגנות הזולת, וגם נמנעו מלהקשיב לאמירות שליליות על הזולת. במקום דיבורי רכילות נְלָמֵד זכות על יהודים, נדבר בשבח הזולת, נגביר אהבת ישראל ונקרב לבבות.
כל התורה כולה נמצאת בפרשה שלנו שהרי מופיע בה הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח), שזה כלל גדול בתורה. כלל לשון התכללות. ה' רוצה את היחד. שנזכור שאנחנו בנים לאב אחד.
"את אחי אני מבקש". צריך לבקש שנזכה לראות את היופי של השני, זה יביא שלום ואהבה ביננו וזה מה שהקב"ה רוצה יותר מכל דבר אחר. הוא ממש מתחנן: "ומה אני מבקש מכם? שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה" (תנא דבי אליהו).
אם רוצים את ה', צריך לאהוב אחד את השני. אין דבר כזה "ואהבת את ה' אלוקיך" בלי "ואהבת לרעך כמוך". תחייך, אל תחשוב, שהוא יחייך אז אני אחייך אליו. תקדים אותו. אתה לא יודע כמה בני אדם אתה ממש מחיה כשאתה הולך עם פנים מחייכות וההיפך ח"ו. נתנו לך פנים שתחייך לאנשים סביבך. אתה יודע מה שכל אחד עובר? הוא יראה חיוך אז מה זה יעשה לו? אנשים שומעים מילה טובה, הם נהפכים ברגע אחד למשהו אחר, שונאים הופכים לאוהבים, זה שהיה קצת רשע בעיני, עם מילה טובה הוא נהיה פתאום כזה טוב.
ואהבת לרעך כמוך זה מצווה. אתה לא יכול להתחיל להתפלל בלי להגיד את זה לפני התפילה.
ואהבת לרעך כמוך זה קודם כל ולפני הכל לקרב בני אדם אל אבא שבשמים. זה החסד הכי גדול שאפשר לעשות עם השני.
["אדם השיג איזה השגה, הוא מרגיש שה' נתן לו איזה מתנה. אז הוא לא יכול להגיד לבן אדם תשמע, תפתח בספר זה וזה, בדף זה וזה, בעמוד זה וזה ותקרא. אתה בכלל לא צריך לבוא לשיעור הרי הכל מלוקט מספרים, אבל זה לא ככה. כשאדם מדבר ונותן איזה שיעור, הוא לא רק נותן את מה שהוא קרא פה ושם, הוא מחבר את זה עם הנשמה שלו. וזה מה שה' ציווה עליו, שהוא יוציא את נשמתו לאור. כל אחד שיש לו כשרון, הוא חייב ללכת לתת שיעורים, חייב ללמד, הוא חייב, אם הוא לא עושה את זה הוא פשוט גונב מהקב"ה את האור שהוא נותן לו, הוא חונק את האור, הוא כובש אותו. זה כתוב בליקוטי מוהר"ן (תורה כא) שאדם חייב לגלות את הסגולה לעם הסגולה. הסגולה זה ההשגה שאדם קיבל. כשאדם מדבר, גם אם הוא לא כזה גאון וכזה חכם שיודע לחדש חידושים ולכתוב ספרים, עצם זה שהוא עומד בפני קהל ומדבר, אז ה' מוריד לו אור כזה שפתאום הוא מרגיש משהו, בוער בו משהו, ה' הבעיר את זה בו ואם הוא לא אומר את זה הוא כאילו חונק אותו. אדם חייב להוציא את האור שֵלו, אחרת זה עלול ח"ו להזיק לו"] (באור פני מלך חיים).
בלב כל יהודי יש נקודה יהודית פנימית שלפעמים היא נסתרת. התפקיד שלנו להמשיך וללבות בעדינות וברגישות את הגחלת הפנימית הזאת, לעורר ליבו של עוד יהודי ועוד יהודי עד שנזכה שעם ישראל כולו ישוב אל ה' ותורתו. אם הקב"ה לא יכול לוותר על אף יהודי, אז איך יהודי יכול להרשות לעצמו לוותר על איזשהו יהודי. אתה לא יכול לסבול אותו? אבל זה ילד שלי. אני כן יכול לסבול ואתה לא?
אסור לבייש בן אדם. חייבים לשמור על כבודו. קל מאוד מאוד להוריד בן אדם, להפיל אותו. בדרך כלל מספיקה מילה אחת. לפעמים אפשר בכלל בלי מילים. תנועת יד, "פרצוף" שאתה עושה לו והבן אדם שבור לגמרי. אל תשכח, ה' נמצא גם אצל החבר. לא רק אצלך. אל תשכח, כל מה שיש לך יכול להיעלם ברגע אחד, אף אחד לא הבטיח לך שמחר אתה לא תמצא את עצמך בדיוק באותו מקום שבו נמצא החבר שלך, לכן תיזהר מאוד מלשפוט אותו, לפסול אותו, להטיל בו דופי. אל תשכח, גם אם פגעו בך, גם אם אתה בטוח שככה לא מתנהגים, אתה לא יכול להיות בטוח שאם זה היה ההיפך, אתה היית מתנהג אחרת.
הדעות שלנו שונות. לפי דעת הבריות, פעמים רבות הם גם משונות. במקום לבקר, במקום לפסול, במקום להתרחק, תנסה להבין את הצד של השני, תנסה להבין את המניע שלו. דווקא ההבנה לדברי השני יכולה להביא אותו לחשוב אחרת. רבי נתן: "ועל כן אהבת חברים יקר מאוד מאוד, כמאמר רבותינו ז"ל "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, כי כל בני אדם משונים בדעותיהם זה מזה, כי בזה האדם מתגבר בו יסוד זה, ועל כן הוא חזק ביותר באותה המידה ודעתו נוטה לדבר זה, וחברו להפך. וצריכין שלא יהיה שונא לחברו בשביל שאינו מתנהג כדרכו, ויסתכל על חברו בעין טובה, וישתדל למצוא בחברו גם כן איזה טוב באופן שיהיה לו אהבה עם חברו, ואז יכול לקבל רמזים טובים לעבודתו יתברך מכל אדם שבעולם בבחינת "מכל מלמדי השכלתי", כי אינו מתירא שחברו ידיחו מן האמת שבלבו חס ושלום, כי הוא חזק בדעתו ובדרכו הטוב מאוד כראוי, אך אף על פי כן אין עינו רעה בחברו ואוהב את חברו גם כן, אף על פי שאינו הולך בדרכיו, כי אולי לפי שורש נשמתו הוא צריך לילך באותו הדרך שבחר לו. ואפילו אם הוא רואה שחברו אינו הולך בדרך הישר, אף על פי כן הוא דן אותו לכף זכות ומשתדל למצוא בו גם כן איזה נקודה טובה, ואם אפשר לו לדבר עם חברו באמת ובתמימות להטות חברו אל האמת ולהשיבו לדרך הישר מה טוב ומה נעים ואם לאו, אעפ"כ אינו שונא אותו, אדרבא אוהב אותו גם כן (ליקו"ה ברכות ראיה ה, ו').
גם אם אתה חושב אחרת מהשני, אתה חייב לשמור על כבודו, אסור לך לבזות אותי כי כשמבזים אדם הוא רוצה ממש למות. כל הצבע מהפנים נעלם לו. זה כמו שופך דמים. אם אדם מבזה את השני, הוא מבזה את האלוקות כי כל יהודי הוא חלק מהשכינה הקדושה. אתה מבזה את השני, אתה פוגם בכבוד האלוקי. וזה נכון לגבי כולם, גם בני זוג חייבים לכבד אחד את השני, ואת הילדים שלהם, ואת השכנים שלהם.
אהבה זה חובה. אין חובה יותר גדולה מזו. להרבות במילים טובות אחד לשני. במילים שמשמחות את הלב. אהבת חינם, זה מה שיביא לנו את הגאולה. כי עם ישראל זה דבר אחד. אנחנו לא כל כך מרגישים את זה כי תמיד ישארו עוד נשמות שאתם קשה לנו, קשה לנו לקבל אותם. אבל הקב"ה הוא אבא של כולם, הוא אוהב את כולם, ולנו אין את הפריוילגיה לא לאהוב את השני. צריך להשקיע בזה את כל המאמצים. כי כמה שזה נראה פשוט, זה עדיין מאוד קשה. אהבת חברים אצלנו זה עד גבול מסויים, זה בתנאים מסויימים, זה עד שנוגעים בקצה הצפורן. מה יכול לעזור לנו? ההבנה שזה מה שה' רוצה מאיתנו. שנלך בדרכיו. ה' דרכיו חסד, אז גם אני אעשה חסד. ה' אוהב כל יהודי, אז גם אני רוצה לאהוב כל יהודי. מה עוד יכול לעזור? ההבנה שאדם לא יכול באמת לדעת מה המדרגה שלו בחיבור עם ה' אלא דרך המצוות של בין אדם לחברו. זה הכיוון. זו הדרך. להתחיל לצאת קצת מהאנוכיות שלנו, להתחיל להסתכל על השני. אדם מטבעו, רואה עצמו באופן שמגיע לו הכל. כשהוא רואה אדם אחר שיש לו משהו, או שזכה לאיזה כבוד, הוא מרגיש כאילו גזלו ממנו, יותר נכון אם הוא היה זוכה בכך. האנוכיות הזו טבועה בנפש האדם והרי אין להעלות על הדעת שהקב"ה נטע בנו מידה רעה לשמה, אלא הוא יתברך רוצה שנעבוד, שנתאמץ, שנתגבר על הרצון הטבעי שלנו כדי לעשות את רצונו. ומהו רצונו מאיתנו? זה לחייך לשני גם כשאין לי חיוך, זה להתאפק גם אם אני מרגיש שאני חייב להעיר הערה, זה להצניע גם אם בתוך תוכי אני רוצה שכולם ידעו. זה לא לבייש ולא לצער אף יהודי.
"ואהבת לרעך כמוך", שתאהב את הרע שבא לך, היינו הרעות והיסורין הבאים עליך ח"ו, כי כמוך, כמי שאתה, היינו לפי מעשיך, אני ה' – בעל הרחמים, עדיין אני מתנהג עמך ברחמים (רבנו הקדוש, ליקו"מ קס"ה).
לקבל את הרעות והיסורים באהבה זו מדרגה, אבל יש מדרגה עוד יותר גבוהה. יש מי שבכלל לא רואה רעות ויסורים.
כשעסקו פעם החסידים בבית מדרשו של רבי אלימלך מליז'נסק בסוגיית "מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה" הרבה גבות הורמו והציע להם רבם לגשת לאחיו הקטן ר' זושא המתגורר סמוך ליער, "הוא כבר יאיר את עיניכם באשר לשאלתכם זו". הגיעו וראו בקתה נוטה ליפול, ילדים קטנים ורזים משתובבים להם בין העצים, בעוד הרעיה מנסה לייצר עיסה מכמעט כלום.
"נו ר' זושא, אחיך הגדול, אדוננו מורנו ורבנו אומר שיש לך תשובה כיצד מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה?" אחי טועה... צר לי. מעולם לא טעמתי טעם של רעה. כזה היה רבי זושאמאניפולי וכמוהו יש יחידי סגולה גם בימינו. כמו בספור הבא:
כאן לא אניפולי
מטילדה שטרנשוס היא אשת חיל, וכזו מי ימצא? רבי אבנר מצא. יש לה למטילדה שתחיה. כישרון נדיר לעשות משומכלוםומשומדבר ארוחות מרנינות עין וסועדות לב. היא לא מתביישת לקבל את שאריות החלות והלחם של שכניה, ואת ערימות הירקות סוג ב' של אירגוני החסד השונים, וליצור מהם מרקים מהבילים, קציצות ופשטידות בטעמים מעוררי תיאבון ומשמחי לב.
תלונות? טענות? מעולם לא היו ברקורד שלה, או של בעלה, והלוואי על כולכם ועל כולנו.
לילה אחד אחרי שכל עשרת הצאצאים כן ירבו, כבר נמו את שנתם, התיישבו בני הזוג במרפסת ביתם.
"תשמעי מטילדה, את מכירה את חידושי התורה שלי. ראש הכולל אמר שהם יוצאים מגדר הרגיל... כקילורין לעיניים וכשירת מלאכים לאוזניים. יש לי חלום להוציאם בספר... ליתר דיוק, חברי האברכים מן הכולל הבולעים בשקיקה חידושים אלה, המליצו בפני לעשות צעד ולזכות את הרבים. מה את אומרת מטילדה?!".
"וכסף מנלן?" שאלה מטילדה את שאלת מליון הדולר.
אבנר שתק. היתה לו שליטה נהדרת בש"ס ובפוסקים, אבל בסוגיה הזו, מה לעשות נעבעך, לא היו לו מהלכים.
אבל לא אשה כמטילדה תאמר נואש. היא נעמדה במקומה ואמרה לבעלה בנחישות "אבנר, התורה שלך ראויה שתתפרסם, וכסף לא יעצור את שלל חידושיך המיוחדים. גש לגמ"ח של מנדלבאום, תלווה ממנו מה שצריך, ותוציא את הספר לאור.
"זה מינימום 20,000 שקל", לחש אבנר.
"אני בעד. ואני סמוכה ובטוחה שתהיה לנו סיעתא דשמיא", סיכמה מטילדה.
ר' יענקי מנדלבאום פקח עין תורנית בין ספירה של חבילת שטרות לרעותה, ושאל "תגיד לי שטרנשוס, אתה חושב שספרי חידושים זה דבר שהולך בשוק?" והמשיך לספור ולעלעל בכרטיסיית החובות.
"אשתי אומר שכן", מלמל ר' אבנר במבוכה.
"נו טוב, אשתך כנראה מבינה בדברים שאני לא מבין. תביא שני ערבים שאני מכיר, ויש לך עשרה חודשים להחזיר כל חודש 2,000 שקל, ושיהיה במזל וברכה".
למחרת ניצבו בגאון החברותא הנאמן רבי נפתלי רוגניצר, והאברך הוותיק שמילקי נחמנינוב, וחתמו על השטר. אבנר אחז במעטפה השמנה, אמר "תודה" לערבים תחב את הכסף לכיס מעילו ופנה לביתו.
"מטילדה התקדמנו, הכסף בכיס, וכבר מחר אני מעביר את מחברת החידושים שלי לקלדנית, וממנה לגרפיקאי, ומשם לבית הדפוס, ותוך פחות מחודש אני מאמין נוציא ספר ראשון לאור".
"אני מאוד גאה בך בעלי", אמרה מטילדה. "הילדים משחקים בגן הציבורי, שתי הבנות הגדולות אמורות להגיע תוך שעה מהסמינר, ואנחנו יוצאים עכשיו לביקור חולים, דודה בלומה אושפזה, חשוב לה שנגיע".
אבנר סגר הגמרא ותחב את המעטפה לתוך ארון הספרים: "שם המקום הכי בטוח לכסף" הרהר.
מטילדה הדביקה על הדלת פתקה ורשמה עליה: "רבקה ושושי היקרות, המפתח של הבית בארון חשמל".
הזוג שטרנשוס עלה על אוטובוס בדרך לביקור חולים.
מה לעשות, פתקים מן הסוג "המפתח בארון חשמל" בעיר חרדית לא מעוררים גנבים מריבצם, כי בדרך כלל הגנבים עסוקים במלאכתם בערים עשירות יותר. שעתיים אחר-כך על צג הפלאפון, הבחינה מטילדה במספר הפלאפון של הבת.
"כן שושי, מה קורה?".
"מה קורה אמא? מה קורה? הבית הפוך. כל הבגדים בחוץ הספרים פזורים, הארונות שפוכים, המגירות ניגרות... בשעה שלא היינו בבית ביקרו אצלנו כנראה נשמות טובות..." שושי פרצה בבכי סוער.
חצי שעה אחרי, אבנר ומטילדה עומדים משתאים לנוכח הבאלגן המאורגן, פרי יצירתם של אלה שלא גדלו על ברכי הדיבר הכל כך פשוט "לא תגנובו".
מטילדה ניגשה לחדר השינה והבחינה בקופסת התכשיטים שלה מתגוללת על הריצפה. היא הרימה את המכסה... ריק. תכשיטי הזהב והכסף שקנה לה חתנה, וקנו לה חמותה דודותיה וחברותיה, הרימו עוגן והלכו לגור אצל בעלים אחרים.
"הלכו התכשיטים" עדכנה מטילדה ביבושת.
"אבנר ניגש לספריה. המעטפה על שטרותיה בסך 20,000 שקל אף היא הרימה עוגן והלכה לתקוע יתד באזור חדש.
ר' אבנר שטרנשוס עצם את עיניו והפליג על כנפי דמיונו ליער ההוא, אשר סמוך אליו שכנה אחר כבוד, הבקתה של ר' זושאמאניפולי.
"זה הזמן לרקוד", פסק אבנר, "זה הזמן לשמוח, מטילדה, להוציא את העוגה מהתנור, לאסוף את כל הממתקים שנותרו משבת, עכשיו מסיבה משפחתית".
מטילדה פערה שתי עיניים ענקיות.
"רעייתי, לימדונו רבותינו, כשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה", וכמה שניות לאחר מכן הטייפ השמיע מנגינה המחוללת, וכל ילדי שטרנשוס על הוריהם פצחו בשירה וריקודים.
"אשרינו מה טוב חלקינו., ומה נעים גורלנו". ממחול למחול, משיר לשיר, עליזות כובשת.
בחצות לילה נרדמו בני המשפחה, נעבעך, הרבה יותר עניים, אבל משום מה, גם הרבה יותר שמחים...
הבוקר שלמחרת. אבנר מחפש את המילים ומטילדה קוטעת אותו:
"השעה רבע לתשע, התכשיטים הלכו כפרה על חצי עם ישראל, והכסף של הגמ"ח עם המעטפה, על החצי שנותר. אתה החלטת ששמחים, אז שמחים מכל הלב. לך לכולל, כי ערימות הכביסה ענקיות, ועוד לא הכנתי ארוחת צהרים לתשב"רים שלנו.. ואתה יודע מה אבנר, גם הלילה נעשה עוד מסיבה עם רוגעלך טריים שאאפה לרגל השוד החביב שהתרחש בביתנו".
ר' אבנר רץ לכולל, ורעייתו שתחיה התמקמה ליד מכונת הכביסה. והשמועה הלכה ועשתה לה כנפיים.
זאת למודעי, כי החברותא הנאמן מזה חמש שנים של שטרנשוס, רבי נפתלי רוגניצר, הוא גם מגיד שיעור של קבוצה מצומצמת של בעלי בתים בישוב כפרי קטן לא הרחק מן העיר. הללו קומץ טיפוסים עליזים ושופעי חוש הומור, פשוט לא האמינו למשמע אוזניהם.
"אתה מתלוצץ, הבן-אדם מוצא בית פרוץ וקופסת התכשיטים של אשתו איננה, והאיש שמח ורוקד עם ילדיו?", פער שתי עיניים נוצצות הגביר המקומי עמרם בלוקה.
"במילים אחרות הרב נפתלי. אתה בא לספר לנו שהוא בקושי חי, כולו אברך כולל שגם אם תנער אותו בקושי יצנח לו קיסם מן הכיס?" השתנק אפרים בלנגו מתווך הדירות הידוע.
"לא מאמינים! עם כל הכבוד לך הרב נפתלי, אין בן-אדם בעולם ששודדים אותו ואת תכשיטי אשתו, ועושה מזה חגיגה עם מוסיקה ומרגיש הכי מאושר בעולם". אינפף נחמן ברמן החקלאי.
"אתה יודע מה נפתלי, אם הסיפור שלך נכון, והאבנר החברותא שלך אכן רקד אחרי איבוד תכשיטי אשתו וגניבת ממונו, אני מוכן לשלם לו את התכשיטים עד הגרוש האחרון, למה אם אשתו גם הצטרפה לשמחה, אז זו לא אישה זה מלאך, והמשפחה הזו עושה לנו בית ספר של החיים" סיכם בלוקה את עידן ההשתוממות.
מגיד השיעור רבי נפתלי רוגניצר לחץ SEND: "אבנר מה נשמע יקירי?".
"ברוך השם, נפתלי, לא תאמין, אשתי כל כך מאושרת שגנבו לה התכשיטים, שהיא הודיעה לי היום בבוקר שהיא אופה הערב רוגלעך טריים, כדי שנעשה עוד חגיגה של שמחה... אשת חיל אין מה לומר" מעדכן ר' אבנר.
"תשאל אותו מה שווי התכשיטים שנגנבו לרעייתו" מלחשש הגביר בלוקה.
"תגיד לי אבנר, אתה מסוגל לשער מה מחיר התכשיטים שהגנבים נטלו...?".
"אני משער... נו... מה אני שמאי... הכל היה שם כסף וזהב, שרשראות טבעות... אין לי מושג, עשר אלף אולי עשרים אלף... ברוך השם שנתן, וגם לקח... יהי שמו מבורך. אגב נפתלי תגיע הערב לשמוח עמנו...".
בעלי הבתים כמעט בלעו את לשונם. הגביר בלוקה הורה לרב נפתלי להמתין ויצא מבית הכנסת, "אני כבר חוזר אליך".
אחרי רבע שעה נכנס בלוקה ובכיס מעילו מעטפה שמנה בשטרות "יש כאן 20,000 שקל במזומן, אתה מעביר את המעטפה לחברותא שלך ר' אבנר, ומבקש ממנו שיברך אותי, ושישלח אלי כמה רוגלעך מהמסיבה של הערב, והכי חשוב, אתה מוסר לו בשמי שיקנה גם כמה תכשיטים לאשתו, כי בכל זאת... אישה בלי תכשיטים.... זה לא מכובד".
נו, ואם עמרם בלוקה מוריד 20,000 שקל במזומן, אז, החברים הנוספים לא יכולים להישאר חייבים. כל אחד מהם שולף פנקס צ'קים ומוסיף סכום נאה.
"תביא גם לנו כמה רוגלעך ממשפחת החברותא שלך" חייכו בלנגו וברמן.
"ילדים לרקוד" הורה ר' אבנר, וצלילי המוסיקה שוב ריחפו להם בין כותלי הבית המיוחד הזה. "יש כאן מיץ ממותק ורוגלעך טריים, לברך לטעום, ולהמשיך לרקוד" הורתה מטילדה.
צלצול בדלת. "הו, שלום ר' נפתלי, בוא תטעם מן הרוגלעך ותצטרף למחוללים..." ביקש אבנר.
"תשמע יקירי יש לי הפתעה בשבילך" אמר נפתלי. הוא שלף מכיס מכנסיו מעטפה דשנה. "ספור ר' אבנר, יש כאן 20,000 שקל במזומן ועוד כמה צ'קים קטנים נדבת מתנדבי השיעור שלי. הם רוצים ברכה ממך, וכמה רוגלעך אם אפשר".
"ילדים לקפוץ עוד יותר גבוה", הורה ר' אבנר ההמום. "הקב"ה שלח לנו את הכסף בחזרה".
מיד לאחר שהסתיימה המסיבה רץ האברך אציל המידות ר' אבנר שטרנשוס עם המעטפה הדשנה, וספר 20,000 שקל במזומן וטמנם בידו של אדון מנדלבאום.
"מה קרה כל כך מהר?" פקח מנדלבאום הפעם שתי עיניים "נהיית עשיר תוך יום?" אבל אבנר כבר לא היה שם כדי להשיב.
הוא אחז בצ'קים ונכנס ברגע הסגירה לחנות התכשיטים של ר' חנניה אומצ'בסקי וביקש: ר' חנניה, יש כאן 7,000 שקל צ'קים טובים, תמלא לי איזו קופסא קטנה בתכשיטים".
אומצ'בסקי שהאזין בקשב רב לסיפור הגניבה של הכסף והתכשיטים, והתרומה של הגבירים מן הכפר, חש שרוח של טהרה ממרומים אופפת את ישותו, ואחרי שגיבב שרשראות וטבעות במחירי השוק, הוסיף עוד כהנה וכהנה ממנו עצמו. שיהיה במזל וברכה", מילמל חנניה אומצ'בסקי "גם אני שותף בשמחה שלכם".
נושף ועייף נכנס ר' אבנר לביתו. הילדים כבר נרדמו, מטילדה קיפלה כביסה.
"יש לי הפתעה בשבילך", ר' אבנר הניח בפניה את קופסת התכשיטים.
מטילדה, כמעט נעתקה נשמתה. "תודה אבנר, אבל באמת לא היית צריך, התרגלתי כבר יומיים להסתדר בלעדיהם... אני כבר מגישה לך נס-קפה, שב ללמוד קצת, כי מרוב רוגלעך וריקודים שכחת את העיקר".
ר' אבנר שטרנשוס ניגש לארון הספרים ושלף אחד מכרכי הרשב"א. היתה חסרה לו הבנה קטנה בסוגיא במסכת יומא. הוא החל לדפדף... והנה בסוף הספר מעטפה. התברר כי בטעות המעטפה עם הכסף מן הגמ"ח לא הוכנסה בין הספרים, אלא לתוך אחד מכרכי הרשב"א. היא לא נגנבה, היא כאן!!!
אז יש תכשיטים, ואין חוב לגמ"ח, וזהו.
לכו לנוח קוראים יקרים, והניחו לר' אבנר לעסוק בהוצאת ספר החידושים שלו אשר בין השאר יעסוק בסוגיה הכל-כך ערכית, 'מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה'.
כאן אומנם לא אניפולי, אבל אבנר –לדעתי הצנועה – בהחלט יכל להיכנס וקצת בדוחק, לנעליים של רבי זושא. נכון?
תפילה
רבונו של עולם
למד אותי להוסיף לכל בקשה שאני מבקש ממך, "רק אם זה טוב בשבילי" (או בשביל מי שאני מתפלל בעדו). כי כשאני כל כך רוצה משהו, השני כל כך זקוק לישועה, אין לי כוח להוסיף את התוספת הזו.
כל כך הרבה פעמים ביקשתי בכל הלהט משהו שכל כך רציתי וכשלא קיבלתי התאכזבתי, ולקח לי זמן לחזור אליך. תעזור לי אבא לזכור שאני באמת לא יודע מה טוב לי ומה לא טוב לי. ואם אתרגל להוסיף "רק אם זה טוב בשבילי", יהיה לי יותר קל לקבל בעתיד את המציאות של תפילה שלא נענית.
רבונו של עולם
תעזור לי לקבל את הדברים הקשים שקורים בחיים יותר באמונה. להאמין שכל דבר שקורה היה צריך לקרות, שלא קורה פה שום דבר שלא היה צריך לקרות, מהדברים היותר קטנים, כמו למשל שאני מגיע הביתה אחרי יום עמוס ומתיש במיוחד ובקושיי מרים את הרגלים ופתאום מתברר לי ששכחתי משהו חשוב, שאני חייב לחזור למקום שממנו באתי. אוי לא! אני לא מאמין שזה קורה לי! רבונו של עולם למה?
ועד הדברים היותר גדולים, כל מיני מהלכים בחיים שלא חשבנו שזה יקרה לנו, במיוחד אחרי כל המסירות נפש שעשינו, רבונו של עולם זה מה שמגיע לנו?
תעזור לי לקבל הכל בשמחה, לדעת שאם ככה אתה רוצה שאני אעבוד אותך אז אני מקבל הכל באהבה, אפילו שזה קשה לי, אפילו שזה כואב לי, תעזור לי לשמוח עם כל מה שעובר עלי בחיים ולזכור כל רגע ורגע שמה שקורה זה הכי טוב בשבילי.
רבונו של עולם
תעזור לי לזכור שאת היום צריך להתחיל בתפילה קצרה, שאזכה לזכור כל רגע ורגע שכל מה שיקרה במשך היום זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות, שאסור לי להשבר משום דבר שיקרה כי הכל מאת ה' והכל לטובה, ושאזכה לעבור את היום כולו בשמחה.
שבת שלום
מנחם אזולאי.
