בין פסח לעצרת מתו תלמידי ר"ע ולכן נוהגים אבלות בימים אלו. אולם מדוע מתו דווקא בימים אלו?- מרן גדול הדור שר התורה הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר ב"מועדי ישראל" שזמן זה בין הגאולה הלאומית (פסח) לקבלת התורה מיועד להביא לאחדות ואהבה בין בני ישראל, כמו שנאמר לקראת מתן תורה "ויחן שם ישראל", ולכן תלמידיו של ר"ע שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו כמשה נענשו בזמן זה (וראה שם בהרחבה גדולה על עניין האבלות בספירת העומר). וניראה שאולי ע"פ המעשה בדורותינו מתגלה שזמן זה מיועד ללאום הישראלי, שגם יום העצמאות וגם יום ירושלים חלים בזמן הספירה. שמתן תורה לא היה מתן תורה לאיש הפרטי אלא ניתן לעם ישראל, ואולי זהו 'ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני' (ברכות סג,ב) הרי שהגמ' מקשרת בין מתן תורה ל"נהיית לעם", כך שמתן תורה מדגיש את הלאום הישראלי. ולכן במתן תורה נאמר כל הזמן "עם", "ויענו כל העם" (שמות יט,ח) וגו' (ובהמשך שוב ושוב). וזה נעשה בזמן היציאה ממצרים עד מתן תורה, שזהו "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים .. והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם,ד-ו) שמזמן היציאה עד מתן תורה נחשב ההתגבשות לעם שמשוייך לה', ששיאו בא במתן תורה כשהיו בלב אחד כעם מאוחד. ולכן תלמידי ר"ע שהיו פגועים במידת בין אדם לחברו, זה פגיעה בחיבור של עם ישראל, ולכן בזמן השמד שגזרו על היהודים שלא ללמוד, כתוצאה ממלחמת בר כוכבא שנחלה כשלון בגלל אי האחדות, שזהו הרמז בדברי חז"ל שביתר נפלה בשל הריגתו מחשד של רבי אלעזר המודעי (יר' תענית ד,ה) הרי שהיו חושדים זה בזה (חושד בכשרים) וזהו פגם בין אדם לחברו שכתוצאה מזה נפלו (ובזה מובן שנאמר שכשבנ"י שמרו מלשוה"ר היו מנצחים גם אילו חטאו בע"ז[יר' פאה א,א], אז כיצד בשל חטא שאמר שה' לא יעזרו (יר' תענית שם) נפל בר כוכבא?-אלא שהיה מצורף לזה בין אדם לחברו [ובפרט לשוה"ר שחשדו בר"א המודעי]). ולכן אז עלה הדין להעניש על בין אדם לחברו, ותלמידי ר"ע (שהיו אף קשורים לבר כוכבא, שר"ע היה נושא כליו) שהיו פגומים בזה נענשו אז ומתו, וכל זה נעשה בשמד, כתוצאה מבר כוכבא שרצו להקים מלוכה יהודית, שזה חלק מרכזי בשלמות העם ולכן אז בספירת העומר שיש עניין של אחדות העם, עלה עוונם ומתו. ולכאורה אם מתו בשמד (כדברי ר"ש גאון [ראה במועדי ישראל שם]) כיצד נאמר אצלנו שמתו באסכרה (יבמות סב, ב)?- אלא ניראה שאין הכוונה שמתו במגפה אלא שמתו "מיתה רעה" ועל זה שואל 'מאי מיתה רעה' הכוונה באיזה חומרה מיוחדת זה שקורא לזה מיתה רעה? ועל זה עונה שסבלו כמו באסכרה, שמיתתו קשה כמו שמבואר בגמ' ברכות (ח,א) שזה דומה למסופר על ר"ע שהיו סורקים את בשרו במסרקות ברזל, שזה דומה לדימוי אסכרה כיצד קושי המוות (בברכות שם), ויותר מזה ניראה שרמזו כאן על סיבת מיתתם (שזהו הדימוי במה מתו) שאסכרה בא על לשוה"ר (שבת לג,ב) וזהו הבין אדם לחברו כמו שאמרנו קודם. וניראה שלכן סיבה נוספת לאי מלאכה בלילה הוא הדימוי לשביעית (ראה "מועדי ישראל") ובשביעית יש חומרה של אחדות ישראל שלכן הכל כהפקר כעין שכולם שווים, ומי שמונע מלהלוות בגלל השמיטה נאמר עליו "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" (דברים טו,ט), שעונשו ממהר לבא.. כעין שתלמידי ר"ע חטאו בין אדם לחברו ומתו במהירות בפרק אחד.