שאיפה אחת חזקה ועקשנית פועמת בליבם של כל בני אדם – 

להיות בן חורין. אנשים חולמים על חירות ולוחמים עבורה במסירת 

נפש. יש שיבקשו להשיג חירות מושלמת באמצעות הון ושליטה, 

אחרים יסתפקו בטיולים, בילויים ופריקת עול. אך יהודי מכיר סוג 

אחר של חירות, ”אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה“. בליבו 

הוא יודע שאין משמעותה של החירות לעשות מה שמתחשק, 

אלא אדרבה להשתחרר מרודני הנפש כדי לעשות מצוות בשמחה 

ולהתייגע בתורה ועבודה. מי שטעם אי פעם טעמה של חירות 

אמיתית, מתיקות של תורה ונעימות של תפילה ומחשבות טובות, 

משתוקק רק שיניחו לו לבלות כך את כל ימיו, להתמסר לגמרי 

לעול מלכות שמים שאין חירות נפלאה ממנה. מי שמבין זאת, 

יתכונן בוודאי לקבל את חג החירות בשמחה 

עצומה, כי ביום זה נעשינו בני מלכים, בני 

חורין. 

ארבע קושיות

ארבעה בנים שואלים קושיות בליל פסח. 

אם נאזין נגלה שמשהו מעיק עליהם 

ומונע מהם לקבל את החירות והשמחה. 

באופן כללי הם שואלים כך: זכינו לקבל 

מושגים ולדעת מה היא חירות, אנו מצפים 

להשתחרר מאחיזתו של הרודן הגשמי וגם 

משעבוד היצר הרוחני, ולממש את החירות 

הנפלאה השייכת לנו. אולם כאן מתעורר 

הבן הרשע וצועק בקול מר ”מה העבודה הזאת לכם?“ הקושיה 

שלו נובעת מתוך ייאוש עמוק. הוא טוען, הלא אנחנו כבולים 

לשעבוד היצר, ונופלים שוב ושוב. מה בצע כי נחפש שוב את 

החירות האמיתית? 

הבן שאינו יודע לשאול, שכח טעמה של חירות. הוא מאותם 

המשוכנעים שאין סיבה להתעורר ואין מה לחפש. התם תופס את 

ראשו במבוכה, ’הרגשתי משהו, טעמתי את שחיפשתי‘. אבל איך 

בעצם ממשיכים את זה לתוך החיים והמציאות? ואילו הבן החכם 

שואל לעניין. איך נזכה כל יום מחדש, להתגבר על מונעי החירות 

מתוך העיסוק הנכון בחוקים ומשפטים שציוונו השם. הלא יש 

הפרעות וטרדות, ויש מי שקשה לו להשתחרר מהם. צריכים 

למצוא עצה.

שער החירות

את ארבעת הקושיות הללו, פותר ומבטל לגמרי סיפור אחד. 

בליל הסדר שעה שאנו מספרים ביציאת מצרים, מקבל כל יהודי 

את קדושת נפשו הזועקת לחירותה ומתרומם לראות את 

עצמו כאילו הוא ממש יוצא כעת ממצרים. ואם כן התשובה 

פשוטה בתכלית: כן, גם היום שייך ומציאותי להיחלץ 

מגלות מצרים ואת הכוחות מקבלים בליל הסדר, 

בהיותנו טפח מעל פני הקרקע, שומעים מחדש 

את קריאת החיבה של השי“ת המכריז עלינו 

’בני בכורי‘. כעת נחקקת בליבנו 

העובדה שאנחנו אכן נבחרנו מכל עם להיות בני חורין. השי“ת 

שחרר אותנו מכל אותם שעבודים להם מכורים יושבי תבל והעניק 

לנו חירות נצחית להיות לו לעם ולשמוח ביהדותנו.

בליל הסדר נפתח השער לחירות הנפש. אך קדמה לו עבודה רבה. 

השבתנו חמץ, התאמצנו שלא ייראה ולא יימצא ברשותנו שמץ 

ממנו. זיהוי החמץ כאויב וביעורו הוא יסוד החירות. משום שכל 

עוד העבד חש נוח בעבדותו אין כל סיבה שיצא אי פעם לחירות. 

יסוד גאולת הנפש הוא פקיחת עיניים, לראות את המצב לאשורו, 

אני עבד משועבד לתאוות ושיגיונות, וזה חבל. ואז להתבונן על 

הגאולה ולהאמין שבוודאי אצא לחופשי משום שלא יתכן שאשאר 

כך. מתוך התבוננות ביציאת מצרים נקבל 

כוחות להתחדש להבין מהו חמץ, לזהות כל 

הרגל ומעשה מחמיץ, מחשבות היוצרות 

עבדות ומדות רעות ועצבויות. וכאשר נכיר 

את הרודן, נוכל לבער אותו עם רצון ותפילה. 

להצית בלב אש, לשרוף את החמץ, ולהבין 

שאני קרוב באמת לגאולה. 

מיהו בן חורין

זו ההזדמנות לכל מי שחש עצמו מנּוע 

מלהשיג חירות, להתחדש בכח מצוות ביעור 

חמץ ולמאוס באמת בשעבוד, להחליט 

שאינני מעוניין יותר להיות עבד לדברים 

הגורמים לי להפסיד את השמחה והחירות בקיום רצון השם, כבול 

למחשבות ולהרגשות מרים. רצוני ללכת אחרי הצדיקים המראים 

את הדרך לאותה חירות נפלאה שנשמתי ראתה בליל הסדר. רוצה 

אני להבחין בין טוב לרע, בין נצרך למיותר. ואת זה אני בוודאי יכול, 

כי כל דבר שאני מצליח לפעול בזה, מכניס אותי לאור של חירות 

ואמונה שיחזקו את רוחי להיות עוד יותר בן חורין. זה מה שאנחנו 

פועלים בפסח, התחלנו במצווה פשוטה, לבער חמץ. כאן נטענו 

יסוד לכל חיינו, ובכוחו נוכל לזהות תמיד את ההבדל בין עבדות 

לחירות. ולקבל כוח לחדול מעבדות ולזכות לחירות של פסח, 

לאכול מצה בהסיבה ולדבוק באמונה נפלאה שבכוחה נבטל כל סוג 

של שיעבוד. 

בליל הסדר שורה עלינו עולם של חירות. בקידוש, ד‘ כוסות וסימני 

הסדר, אנו מתרוממים אל הזיכרון שאנו עם השם ”אשר בחר 

בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון“ ורואים איך מציאותנו עומדת 

על השגחה וניסים, ובכל דור ודור הקב“ה מצילנו מידם, שומע 

תפילותינו ומלכותו מתעלה על ידינו והוא משתעשע בנו. באכילת 

מצה מקבלים חירות, לעשות מצותא וריב עם כל קושי וגורם 

משעבד. ולשוב למציאות של חירות, ואז הנפש מבינה שהשי“ת 

באמת יורד אלינו אל כור הברזל ומשחרר אותנו מכל רודן ומשעבד, 

אין אנו משועבדים לשום גורם טבעי, אנו העם הנבחר, בני חורין.

מכאן נשאב כוחות לקבלת את קדושת שבת הגדול בעונג וחירות, 

ולהמשיך את חירות הנפש גם אל תוך המרור השולט בימות החול. 

לשמוח תמיד בגאולה ובפדות הנפש.