סיפורים לכבוד חג הפסח !!!
נכתב על ידי DL2000, 22/3/2013
בס"ד
פסח הוא לה'
לעסוק בהלכות קרבן פסח
שבת הגדול. "פסח מצרים מקחו בעשור שהיה
בשבת, ולקחו כל אחד שה לפסחו וקשרו אותו בכרעי
המיטה וכו'" (טור או"ח סי' ת"ל).
ראיתי אצל הגאון הצדיק רבי נטע ציינוירט זצ"ל
שהיה עוסק בימים שלפני הפסח, בדין זה של קשירת
שה דקרבן פסח לרגלי המיטה דייקא, שרמזו דוד המלך
ע"ה בתהילותיו (קיח, כז): "אסרו חג בעבותים" – ע"ש
קשירת הקרבן בעבותים בכרעי המטה, עיין תוס' ב"ק
(פ. ד"ה מהו) ומפרשים שם. – והיה צולל במים אדירים
ביסודות האי הלכתא, מקורותיה, טעמיה, וגדריה, ודן
בזה הרבה עם אנשי שלומו בימים הללו, ומסתמא היה
לו ענין בזה לטעם הכמוס עימו.
וראה בספר "אור זרוע" לרבינו הריא"ז ז"ל מגדולי
הראשונים, שבסדר פסחים מאריך הרבה בהלכות קרבן
פסח (סי' רט"ז – סי' רל"ו), הגם שאין מדרכו כלל
להביא בספרו רק הלכות הנוהגים בזמן הזה בלבד, ולא
הלכתא דמשיחא, עיין שם.
כידוע שורש כל דבר נמשך ובא ממקורו שבתורה,
והלימוד בהלכות המצוה מקשר את הנשמה לשורש
אותה מצוה לעילא. – וכבר נהגו ישראל קדושים
באמירת "סדר קרבן פסח" בערב הפסח, כנדפס
במחזורים. [וכנראה גם טעמו שהוא סגולה להחיש
ביאת הגואל, להקריב הפסח].
ומהאי טעמא שואלים ודורשים בהלכות החג
(פסחים ו. מגילה לב.), כמו שנהגו ללמוד בתקופת כל
מועד המסכתא השייך לו, כגון מסכת פסחים בחג
הפסח, כמו שנדפס במחזורים, ששם טמונים כל אורות
החג, ומשם זורחים וחודרים ללב ונפש איש ישראל.
[מתוך ספר טיב המועדים – פסח]
***
עזרה ותמיכה לנצרכים בחג הפסח
קמחא דפסחא. בשולחן ערוך הלכות פסח (סי' תכט
ס"א) פסק הרמ"א: "מנהג לקנות חטים לחלקן לעניים
לצורך פסח" ע"כ.
סיפר מוהר"ר משה שמואל אייזנבאך זצ"ל, בן מחו'
הרה"ח הישיש המפו' מוהר"ר וועלוויל אייזנבאך זצ"ל
מפה עיר הקודש ת"ו. שבבחרותו למד בישיבת "מאור
עיניים" ראחמסטריבקא, ושם הצטרף לכמה פעילים
שהיו עוסקים בקירוב רחוקים. – באהבת ישראל
המיוחדת שלו חיבב מאוד מצוה זו, ובסייעתא דשמיא
ראה ברכה בעמלו. והיה מכתת רגליו למרחקים, בשביל
קירוב איש ישראל אל אביו שבשמים!
שנה אחת בימים שלפני חג הפסח, עלתה מרומניה
משפחה שלמה של עולים חדשים שהתיישבו
בירושלים, יהודים טובים תמימים וישרים, שלא היה
להם כמעט כלום, ולא ידעו כמעט כלום – מחמת
האנטישמיות הגדולה ששררה באותם שנים ברומניה,
לא היה ביכולתם לעסוק בתורה וביהדות, ולכן עזבו
הכל בארץ נכר ועלו ארצה בערום ובחוסר כל.
ר' משה שמואל שמח מאוד על המצוה הגדולה
שנזדמנה לידו, לסייע ולתמוך במשפחה שלמה ויקרה
מאחינו בני ישראל, לקרבם ולסדרם כראוי בצעדיהם
הראשונים בארץ הקודש. – להצלחת המשימה דיבר
על לב אחיו, ה"ה מחו' מוהר"ר אשר אייזנבאך שליט"א,
בחור נמרץ כמוהו, להירתם עימו למבצע הגדול של
קירוב המשפחה וסידור כל צרכיהם משלם ברוחניות
ובגשמיות.
בימים שלפני הפסח עסקו האחים האהובים במצות
'קמחא דפסחא', בגיוס כספים עבור אותה משפחה,
כדי להביא לביתם את כל צרכי הפסח ברחבות,
ולהכשיר את הבית וכו'. הם השתדלו בכל יכולתם
להקל מהם את קשיי הקליטה, ולהנעימם במיקומם
החדש בארץ הקודש, וטרחו רבות בשביל כך שלא
יחסר כלום בבית, ויחושו במנוחת ושמחת החג.
עם התקדש ליל פסח לקחו האחים את בני משפחת
העולים החדשים עימהם יחדיו לבית הכנסת, לתפילת
החג ואמירת ההלל המרוממת. והנה בדרכם חזרה
מבית הכנסת כשליוו את העולים הנרגשים לביתם
החדש, התברר שאין להם בביתם 'הגדה של פסח', אף
לא אחת! – על כך לא חשבו האחים... הם לא נתנו
דעתם לפרט זה, שצריך לדאוג להביא 'הגדות' לליל
הסדר!
הם נבוכו מעט ולא ידעו מה לעשות, מנין ישיגו עתה
ברגע שאחרי אחרון הגדות בשביל כל בני אותה
משפחה? – באותם ימים לא היו מצויים בכל בית עודף
של הגדות רבות כבימינו... וכל ההגדות שהיו בביתם
שלהם נצרכו לשימוש בני הבית!
זמן עריכת הסדר הגיע, ואביהם הגדול ר' וועלוויל
רוצה כבר לפצוח באמירת 'קדש' וכו' כנהוג, כל
המשפחה הרחבה והמסועפת כבר יושבת וממתנת,
אבל שני האחים לא מוכנים עדיין... הם תרים
ומחפשים אחר עצה לבעיה שלפניהם, כיצד משיגים
עתה 'הגדות' לאותה משפחה? ליבם דואג על הצלחת
הסדר שם... מי יודע אם יודעים הם בכלל כיצד עורכים
את 'ליל הסדר'?...
כראות אביהם גודל דאגתם וטרחתם להצלחת אותה
משפחה, פנה אליהם בחיוך מרגיע: "וכי מה הבעיה?
קחו עימכם את ההגדות שלנו, ותיגשו עימהם אל אותה
משפחה, תערכו להם שם את הסדר כדת וכדין!
וכשתסיימו ותשובו עם ההגדות נערוך אנו כאן את
הסדר... – אין אנו ממהרים... זה הרי חג החירות...
בינתיים נספיק ללמוד עוד קצת בתוה"ק עד
שתחזרו"...
הבנים צייתו כמובן לדבר אביהם הגדול, לקחו את
ההגדות וערכו הסדר בשביל העולים החדשים, כאשר
בבית משפחת אייזנבאך הענקית יושבים כך כל עשרות
הצאצאים אנשים נשים וטף כ"י, וממתינים על שני
האחים שיסיימו את מצוותם הנאמנה ויחזירו את
ההגדות, כדי שיוכלו אף הם להתחיל בעריכת הסדר...
כמה טבעי ופשוט היה לאנשי מעלה שבדור הקודם,
גודל חובתם לעזור ולסייע לאחרים! הם הבינו
בפשיטות שמה שיש 'לי' לא נועד רק בשביל עצמי
תמיד... כדי לחשוב ולדאוג רק לאנוכיות שלי... – אולי
באופנים מסוימים נועדו ההגדות שלי בשביל השני?!...
– יש לחשוב על השני לפחות כמי שחושב על עצמו...
ואהבת לרעך כמוך!
[פרטיות – י"ז שבט תשע"ג]
***
תפילה שהתקבלה מיד לכיסוי
הוצאות החג
מעות חיטין. בספר אור זרוע (ח"ב הל' פסחים סי'
רנה): "מנהג הקהילות, להשים 'מס' על הקהל לצורך
החיטים, ליתן בפסח לעניי העיר וכו'. אם הוא עשיר יש
לו ליתן חלקו המגיע לו, ואם הוא עני נותנין לו" ע"כ.
סיפר לי איש נאמן מיקירי קרתא דשופריא, בעל
משפחה גדולה ורחבה כ"י, טיב השגחה מופלאה שזכה
לה בשנה שעברה בימים שלפני חג הפסח תשע"ב
לפ"ק.
כידוע בשנים אחרונות קפצו והתייקרו מחירי
המוצרים, ומתקיים בנו מאוד סימן שנתנו חכמים
בעקבתא דמשיחא (סוטה מט:): "היוקר יאמיר" רח"ל.
– הדבר מורגש ביותר בהוצאות חג הפסח, ובפרט
למשפחה גדולה ורחבה, שההוצאות עולות ומשתרגות
למעלה ראש!
ערב הפסח של שנה שעברה היה קשה ביותר עבור
אותו יהודי יקר, הוא היה אובד עצות בסוגיא הסבוכה
והקשה של "כסף מנלן?"... ולא מצא שום דרך ומוצא
כיצד להכניס את החג. – המצב בביתו היה בכי רע, עד
שביום אחד צעקה עליו זוגתו ברוב צערה וכאבה שייצא
לדאוג לכסף, ולא יחזור הביתה עד שימציא להם מעות
חיטין כהוגן!
יצא האיש מביתו כשהוא מושפל וכאוב ונבוך
בדעתו, וכי מה יכול עוד לנסות שעדיין לא ניסה... והנה
בתוך כך הגיע זמן המנחה, והוא נכנס לתפילה בבית
הכנסת הגדול "זכרון משה".
משפתח פיו ושפתיו בתפילה לפני קל חי, השומע
תפילת כל פה, וקרוב לכל קוראיו, התפרץ בבת אחת
בבכייה קשה קורעת לב, הוא בכה ובכה ופרק את כל
הכאב והצער שהצטבר בליבו בתקופה האחרונה,
תפילתו היתה עמוקה ביותר בלב נשבר ובדמעות
רבות. – והיא כמובן עלתה ובאה מעלה מעלה עד כסא
הכבוד, והתקבלה לפני מלך מלכי המלכים ברחמים
וברצון!!!
בעומדו בפינתו שקוע כך בתפילותיו הנרגשות, הוא
כלל לא שם לב לאיש האמריקאי עשיר ונשוא פנים,
המביט בו בהשתאות. היה זה אורח טרי שהגיע לחוג
את החג בארץ הקודש ובעיר הקודש. – האיש היה
שמח ונרגש לגודל הזכות שנפלה בחלקו לערוך הסדר
עם בני משפחתו בעיר המקדש, וכראותו עתה את אותו
יהודי ירושלמי העומד בפינה ובוכה בתפילתו, נגע אותו
בכי לליבו. "מי יודע"... – הרהר האמריקאי בליבו היהודי
הרחום – "אולי זקוק האיש לעזרה?"
הוא המתין לו אפוא עד שיסיים את תפילתו, ולאחר
זמן מה ניגש אליו בצנעא, נתן לו 'שלום עליכם' וגולל
עימו שיחה קצרה, שבמהלכה גילה לו שבכייתו
בתפילה נגעה מאוד לליבו, והוסיף בחיוך קל: "הלא כבר
הורנו החכם מכל אדם (משלי יב, כה): דאגה בלב איש
ישיחנה!". – לאחר שהפציר בו כמה פעמים, הואיל
האיש וסיפר לפניו את צרתו הגדולה, שכל המצב
בביתו מעורער מחמת הלחץ זו הדחק...
מששמע העשיר במה דברים אמורים, נענה ואמר:
"אנא במטותא, תיגש אלי בשעות הערב לחדרי
שבמלון 'המרכז' [פרימה פאלאס] שבמעלה רחוב
פינס הסמוך!". האיש רשם את מספר החדר, ובהגיעו
אליו בשעת ערב מוקדמת לא האריך העשיר הרבה, רק
שאלו מיד: תאמר נא לי, לכמה זקוק אתה לתקופה זו,
כדי שיתאזן המצב כראוי? – האיש עשה חשבון מהיר,
$3000 וענה: בערך [שלשת אלפים דולר!!], על אתר
שלף העשיר את ארנקו, וללא אומר ודברים תחב בידו
$3000 את מלוא הסכום טבין ותקילין!
משהגיע האיש לביתו וכל הכסף בידו במזומן! שמחו
מאוד בני ביתו ומשפחתו, כאשר יצאו מצרה לרווחה,
ובבת אחת התהפך כל המצב בביתו לטובה ולברכה.
לאחר מכן שאלוהו בני ביתו, האם לקח מאותו עשיר
אמריקאי את שמו ואת כתובתו, כדי שנוכל אולי
להיעזר בו גם בעתיד?...
ענה להם האיש בחכמה: אותו עשיר נשלח אלי ישיר
מן השמים, ולא אני שחיפשתי אחריו... לכן אין שום
צורך לקחת ממנו הכתובת... כשנצטרך שוב הרי
כתובתנו לפנינו בסידור התפילה... בתפילות ותחנונים
לפני מלך מתרצה בדמעות!
["פרטיות" – כ"ה ניסן תשע"ב]
***
לימוד מוסר השכל במאפיית מצות!
אפיית מצות. אחד מגדולי הרבנים בירושלים
שליט"א, נכנס בימים שלפני הפסח למאפיית מצות,
כדי לאפות המצות לקראת החג כנהוג.
כידוע בימים אלו המאפייה רוחשת וגועשת... היו
שם הרבה 'חבר'ה צעירים', המשכירים את עצמם
בימים אלו לעבודה הקשה שבמאפייה, אשר רווחים
נאים בצידה...
המלאכה אינה קלה כלל ועיקר, ידיהם מלאות עבודה
קשה, כשהם עומדים על רגליהם שעות רבות!
ראה הרב ביגיעתם הקשה, כשפניהם נוטפים זיעה
דמצוה קדישא, ופנה אליהם ברוב חיבה, לעודד אותם
במלאכתם: "מן הראוי לשבר הגוף במלאכה המפרכת
של המצה הקדושה! זה מטהר ומצחצח מאוד הנפש
והנשמה! – ישנם כאלו שלדאבוננו מסתובבים עם 'בית
הכסא' בראש רחמנא ליצלן!... מן הראוי אפוא לנקות
ולזכך הזוהמא הפנימית בעבודת הקודש!".
כמו שכתב בספר קב הישר (פרק צ) וזל"ק: "יש
קבלה בידי, כל טורח שאדם מטריח את עצמו לכבוד
יו"ט של פסח, והוא עייף ויגע בהטורח, אזי בעסק זה
הוא הורג כל המזיקים הנקראים 'נגעי בני אדם'.
והעוסק בטרדת המצוה של ימי הפסח, הוא מתקן
התיקון של 'הוצאת שז"ל', והלב יודע מרת נפשו,
שכמעט אחד מאתנו לא ניצול מחטא זה וכו'" עכל"ק.
משסיים הרב את מלאכתו באולם הלישה והעריכה,
ונכנסו המצות אל התנור, נכנס אל חדר התנור כדי
לברור את מצותיו שם. והנה רואה הרב את האיש
העומד על התנור (שיבער), שהוא שש ושמח בעבודתו,
ואינו שת אל ליבו החום העצום הבוקע מהתנור ישיר
אל פניו! אלא כולו מלא שמחה ודבקות המצוה, כשהוא
מלהיב יחד עימו את כל העוסקים במלאכת הקודש!
פנה הרב אל הנוכחים בהתפעלות, ואמר: "הנה לפנינו
לימוד מוסר השכל, גם כשקשה לך מאוד, והנך עוסק
במלאכה מפרכת, בתוך חום לוהט! תקבל באהבה
וברצון, ותעשה הכל בשמחה!".
בטרם צאתו מן המאפייה עם סיום העבודה, נפרד
הרב מן הפועלים, ברכם בברכת "יישר כח", בהוסיפו:
תדעו נאמנה, אם תעבדו בבית כמו שאתם עובדים כאן
במאפייה, הרי שיש לכם 'שלום בית' מובטח! – זהו שיק
עם כיסוי!...
["פרטיות" – כ"ח אדר תשע"א]
***
הכנת הבית לקראת הפסח
ערבי פסחים. סיפר לי הרה"ח רבי יוסף משה סופר
מחשובי העדה החרדית דפעיה"ק ת"ו, על הרבי הקדוש
רבי דוד בידערמאן זצוק"ל מלעלוב - ירושלים, שהיה
דואג בכל ליבו ונפשו לצרכיהם של בני ירושלים, הן
ברוחניות והן בגשמיות, ומקרב מאוד את הנדכאים,
והקים כאן כמה מפעלים גדולים לתורה ולתעודה
כנודע.
אחד הפרויקטים הגדולים שנטל על עצמו, היה
בהקמת 'כולל ווארשא' ושכונת בתי ווארשא הסמוכה
ל'מאה שערים'. היה זה מבצע ענק בזמנים ההם, ונצרך
בשביל כך להון עתק. סכומים אדירים עברו תחת ידו
מתרומות עשירי פולין של מעלה, וגם הכניס את עצמו
בחובות גדולים ועצומים! עד שבעקבות הלשנה הוא
נכנס תחת מעקב של פקידי הממשלה, שבלשו אחריו
תקופה ארוכה, לבדוק איזה 'עסקים שחורים' מבצע
הוא בסכומים אדירים שכאלו...
באחד הימים שלפני הפסח, פרצו בפתע פתאום אל
ביתו הקדוש חבורת שוטרים, ז'נדרמים חמורי סבר, עם
הוראת 'מעצר' מיידית עבור הרבי הקדוש! הם ניגשו
היישר אל מקום מושב קדשו של הצדיק, ואזקו את ידיו
באזיקים, להוליכו לבית המעצר...
הרבנית הצדקנית כבר היתה רגילה בעניינים
שכאלה... היא הכירה היטב את בעלה הצדיק, שהוא
ישר ונאמן ושלא יאונה לו כל רע! – היא גם ידעה את
ליבו הגדול, שלא ייחת מהם כלום, ולא תפריע לו
ישיבתו בבית המעצר, בשביל מסירות נפשו לטובתם
של ישראל. – היא פנתה אפוא אל מפקד הפלוגה בטרם
יצאו מן הבית, וביקשה ממנו: "תעשה נא לי רק טובה
אחת, תחזיקו נא את בעלי אם אפשר אצלכם עד ערב
פסח!... כדי שאוכל להכין את הבית לחג הגדול
הממשמש ובא"... – כי הרבי הקדוש ברוב רחמנותו על
כל מי שיהיה מבני ישראל, היה תמיד מביא עימו
הביתה כל מיני 'ארחי פרחי' שמצא ברחובות להאכילם
ולהשקותם, והם היו מלכלכים את הבית, וממלאים
החמץ שנתן להם לאכול בכל מקום שהסתובבו... והיה
לה קשה מאוד להכשיר את הבית לכבוד פסח...
["פרטיות" – כ"ה ניסן תשע"ב]
***
חכמת האמרי חיים בשמירת מצה
עבור הרבי מסקולען
מצוות מצה. כ"ק האדמו"ר מסקולען זצוק"ל, [תלמיד
זקני הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ זצוק"ל בישיבת
קישענוב], היה עוסק רבות בצרכי עם בני ישראל
ברומניה, הן ברוחניות לקרבם תחת כנפי השכינה, והן
בגשמיות לדאוג לכל צרכיהם.
בעת מלחמת העולם השניה, שרר רעב קשה
ברומניה, ובפרוס חג הפסח היה מחסור גדול במצות,
מחמת שיבוש הגייסות והדרכים שבין המדינות. ואחינו
בני ישראל לא ידעו את נפשם, כיצד יזכו לחוג את חג
המצות, בלא מצה?
הרבי הקדוש לא נח ולא שקט, וניסה בכמה דרכים
ואופנים ליצור קשרים עם יהודים טובים שמעבר לים.
והנה כמה ימים לפני פסח הגיע 'משלוח' מיוחד עבור
הרבי, שלהפתעתו הגדולה היו בו כמה חבילות גדולות
של מצות שמורות עבודת יד כשרות ומהודרות, כדי
לחלקם ליהודים ברומניה!
אולם בהיות המצע קטן מאוד מן הביקוש... נקבע
שכל אחד יקבל מצה אחת בלבד! עבור מצות כזית
מצה בליל פסח, כך שתחולק המצוה ליותר יהודים.
סיפור טיב המעשיות
לחג
ספר
לרבנו
לקראת 'ימים המבורכים' הבאים עלינו לשלום, בעת התקדש חג הפסח,
קיבצנו כמה פרקים נאים, מסודרים ומותאמים לזמני קודש שלפנינו.
ברכת 'חג פסח כשר ושמח' שלוחה בזה, למע"כ מורנו הרב שליט"א בניו וב"ב, בני הקהילה ומשפחתם,
עם כל הקוראים הנאמנים, יחד עם כל עדת בית ישראל. – ומהרה נזכה לאכול שם מן הזבחים ומן הפסחים
בגאולה השלמה, אמן.
עמד אפוא הרבי הקדוש בשמחה והתלהבות גדולה,
וחילק במו ידיו לכל יהודי מצה אחת. בין הבאים הופיע
גם הרבי הקדוש רבי חיים מאיר מויז'ניץ זצוק"ל, בעל
"אמרי חיים", ששהה באותה תקופה במחוז ההוא,
וכששמע שהגיעו מצות אצל הרבי מסקולען הגיע אף
הוא לקבל ממנה מצה קדושה ללילה הגדול!
כמו כולם לקח גם הרבי מויז'ניץ 'מצה' אחת בלבד,
כדי שלא לשנות את דינו משאר היהודים. – אך לאחר
זמן מה שלח את בנו האדמו"ר רבי משה יהושע זצוק"ל,
בעל "ישועות משה", שיבקש גם הוא מצה אחת
נוספת. כשהגיע הבן לקבל המצה לא העיר לו
הסקולנער על כך שכבר נתן לאביו... אלא נתן גם לו
מצה כמו לכולם.
והנה בערב פסח אחר חצות, הורה האמרי חיים לבנו
להוציא עתה את אותה מצה שקיבל הוא בחלוקה,
ושלחו בשליחות קודש אל הרבי מסקולען, לתת לו
המצה... כדי שיהיה גם לו מצה לקיים המצוה בליל
הסדר!
משהגיע הצדיק אל הרבי מסקולען עם המצה בידו
בשליחות אביו הקדוש, שמח הסקולנער שמחה
גדולה, ותמה והתפלא: "מנין ידעת שאין לי מצה
לפסח? ומנין לך מצה זו? ממי לקחת אותה?"
הסביר הישועות משה לרבי מסקולען את כל הענין:
"לפי שאבי הק' מכיר היטב את לבכם, ובחכמתו הבין
שהרבי מסקולען ברוב דאגתו לטובתם של ישראל לא
ישאיר לעצמו אף לא מצה אחת!... רק יבטח בישועת
ה'! – לכן שלחני מבעוד מועד בעת חלוקת המצות
לקחת מצה נוספת... כדי להשאיר ולשמור מצה אחת
בשביל הרבי הקדוש בעצמו!".
כל ימיו הודה הרבי מסקולען לאמרי חיים, והכיר לו
טובה על חכמתו הגדולה שנהג בו באותה שנה,
שבזכותה הצליח אף הוא לקיים כראוי את מצות
אכילת המצה הקדושה!
[קונטרס "טיב המעשיות" ח"ה דף ע"ז]
***
הכנת הנפש "להראות את עצמו"
יוצא "עתה" משעבוד מצרים
ליל הסדר. שמעתי מאבי מורי הגה"צ שליט"א,
שעורר כמה פעמים בימים שלפני הפסח, על מה
שקיבל מפי רבו הרה"צ רבי צבי הירש קופשיץ זצ"ל,
מזקני נקיי הדעת שבירושלים בדור שלפנינו, [אביהם
של הרבנים הגאונים לבית משפחת קופשיץ שליט"א
בירושלים ובבית שמש], ואבי שליט"א היה תלמידו
בבית היתומים "דיסקין".
וסיפר שהיה מרגלא בפומיה להזכיר לתלמידיו בשם
צדיקים, שעיקר עבודת האדם בליל הסדר, והחלק
היותר קשה מכל מצוות הרבות שבליל פסח! הוא
בקיום דין המשנה (פסחים קטז:): "חייב אדם לראות
את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ולשון רבינו
הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהל' חמץ ומצה ה"ו): "להראות את
עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים",
עי"ש ובנושאי כלים.
וזו עבודה קשה שבמקדש, להחדיר בליבו ולהוכיח
ולהראות בעצמו ובכל מהותו, סדר יציאתו עתה ממש
משעבוד מצרים!
שאל אותו אבי יבלחט"א: "מה היא אם כן העצה
היעוצה בזה? וכיצד ניתן לקיים האי הלכתא למעשה
כראוי?".
השיב לו רבי הערש: על כך צריך לעבוד ולהתייגע
בהכנה רבתי לקראת החג, לכל הפחות שבועיים לפני
החג, לדבק עצמו בכל גופו נפשו ונשמתו בפנימיות
החג והשפעתו. – אבל אם נופלים אל החג, בלא הכנה
פנימית, ובלא התבוננות והתקשרות בתוכן ומשמעות
החג, לא מגיעים לשום השגה!
[ספר טיב המועדים – פסח]
שמחה1 שמחה3 שמחה4 שמחה5
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
